באר משה (כריף) קא

מידי שהרי בהמה דרשב"ג נמי חזייא להקרבה כמו עופות דר' חסדא אלא עיקר קושייתם מדקאמר וליטעמיך משמע דר' פפא ס"ל דקושיית ר' שימי מר' חסדא אבהמה דר' הונא אינו קושיא ואהא ק"ל דמאי קס"ד דאמאי אינה קושיא והא מוכחא מר' חסדא וכו' ואהא תירצו דיש לחלק בין בהמה דר' הוא דלא חזי להקרבה לעופות דר' חסדא דחזו להקרבה מיהו קשה סוף סוף איך קאמר וליטעמיך ותקשי ליה לדידיה נמי בלא ר' שימי מרשב"ג אר' חסדא כיון דאידי ואידי חזו להקרבה וצ"ע. ולעיקר קושייתם לולי דבריהם היה נראה לומר דס"ל לר' פפא דשאני עופות דגלי קרא ולקח ועשה ולא ילפינן מניה לדעלמא וכן מצאתי במקובצת ודברי התוס' צל"ע

בא"ד וה"ה דודאי עופות סתומין וכו' כצ"ל

בא"ד ומשני ליה ר' שימי וכו' וכן שיפריש ג' פרים אין מוכיח מגוף הבהמה וכו' אבל הכא במתני' דרשב"ג וכו' דמוכח מגוף הבהמה וכו' עכ"ל ק"ק התינח לפי פירושם דלעיל דף כ"ו ע"ב ד"ה אבל בהמה וכו' שפירשו דר' הונא איירי בבהמה דלא חזיא לנזיר כגון ג' פרים וכו' וא"כ ד' שימי נמי אהני הוא דפליג עליה ולכך משני שפיר דהיכא דמנכרא מילתא הוו כמפורשים אבל לפום מאי דאסיק אדעתייהו מעיקרא לפ' דלכאורה ר' הונא איירי בבהמה דחזיא לנזיר וכו' וא"כ עלה נמי פליג ר' שימי ואמר דאפ"ה הויא כסתומה א"כ לא ידעתי לכוין מאי משני ר' שימי וכבר כתבנו בגמ' לשיטת רש"י להגיה תיבת אלא במקום תיבת א"ל וכולה מדברי ר' פפא אבל ר' שימי נשאר בקושיא אבל התוס' דגרסי א"ל ור' שימי דקמשני לה לא ידעתי מאי משני וצ"ע

והנה לענין פסקא הרמב"ם פ"ט מה' נזירות דין ה' פסק כרב נחמן בר יצחק דאמר אפי' נסכה כסתומין דמו ותמה עליו ה' כ"מ ז"ל אמאי לא באר דסואר של קורות הוו כמפורשין וכן תמה עליו הלח"מ ז"ל והניחו בצ"ע ועוד אני תמיה בזה על ה' המאירי ז"ל תמיהא רבתי שאדרבא כתב דסואר של קורות הוו כסתומין היפך הסוגיא וז"ל ומ"מ אם היו הבהמות ב"מ הרי הם בסתומין וה"ה אם הפריש ג' חתיכות של כסף ולא פי' וכן סואר של ג' קורות ושאר מיני מטלטלין כולן כמעות ליקרא סתומין להיות כולן נופלין לנדבה ואין אומרין שיוציא מהן שיעור דמי חטאת לים המלח מפני שאין סתומה אלא כמעות שהם מתערבין ביחד אבל אלו אין ג' גופין מעורבין אלא כל גוף שבהן עומד בפני עצמו אלו כלם כמעות ליקרא סתומין אחר שלא פירש ויפלו כלם לנדבה עכ"ל תיבת מפני שבדברי הרב מורדפת היא ותיבת אלו כולם צריך להיות אלא כולם וכו' וזה פשוט נמצא דס"ל להרב להדיא דסואר של קורות הוי סתומין והנראה בזה דדעת הרב ז"ל לפסוק כר' שימי דס"ל דלר' חסדא מדעופות הוו סתומין כולהו נמי הוו סתומין וא"כ דעת רבינו נמי כן היא ולשיטתיה אזיל דפסק כר' חסדא פ"ה מה פיסולי ההוקדשין דין י"א. ומעתה מ"ש רבינו בדבריו כלי היינו סואר של קורות עצמו דחשיב ליה כלי ודלא כמרן הכ"מ ז"ל שהביא שאינו סואר של קורות משום דס"ל דסואר של קורות מפורשין הן

אך אכתי קשה דא"כ ע"כ דרבינו אינו מפרש כפירש"י דר' הונא איירי בבהמה דמנכרא וחזיא לנזיר שהרי לפירש"י ע"כ דר' שימי איתותב שהרי לא משני מידי דהא ע"כ דפליג אר' הונא אף בבהמה דחזיא לנזיר וע"כ דגריס אלא במקום א"ל וכדכתי' ואיך מצי רבינו לפסוק כוותיה אלא ע"כ צ"ל דמפרש רבינו כפי' התוס' דר' הונא איירי בפרים וגרסינן א"ל ור' שימי קמשני שפיר התם ולקח וכו' א"כ מעתה דר' הונא ור' שימי פליגי בפרים דלר' הונא הוו מפורשין ולר' שימי הוו סתומין א"כ כיון דמחלוקת אמוראי היא הוה ליה לרבינו לבאר דפרים הוו סתומין כר' שימי ולאפוקי מר' הונא בשלמא אי לא פסק כר' שימי א"ל דס"ל כפירש"י דר' הונא איירי בבהמה דחזיא לנזיר אבל פרים לכ"ע הוו סתומין כמו בעלי מומין ולכך לא הוצרך רבינו לבאר כיון דכתב דב"מ כסתומות ממילא ה"ה פרים וכשיטת התוס' לעיל ד"ה אבל בהמה וכו' שכתבו וז"ל כיון דמיירי בבהמה דלא חזיא לנזיר וכו' כגון ג' פרים מה לי בעלי מומין מה לי תמימין וכו' ע"ש אבל כיון דפסק כר' שימי ע"כ דלא שייך לומר דמפרש כפירש"י דא"כ ע"כ דר' שימי איתותב ואיך פסק כותיה וכמו כן קשה ג"כ על ה' המאירי דהו"ל לבאר דפרים הוו סתומין

ונראה דלעולם ס"ל לרבינו וה' המאירי דר' הונא איירי בבהמה דחזיא לנזיר כפירש"י ורוח אחרת אתו בפי' הסוגיא ולעולם לא אתותב ר' שימי והכי משני התם ולקח ועשה וכו' ר"ל דמהדר לר' פפא מי סברת אנא אמינא דגבי בהמה דחזיא לנזיר הוו סתומה כמו עופות ולכך קא פרכת לי מרשב"ג ודאי לא קאמינא כיון דמנכרא מילתא וכו' ולא קאמינא אנא כסתומין כמו עופות אלא דוקא גבי נסכה וסואר של קורות משום דגבי עופות כתיב ולקח ועשה וכו' משום דאינו מוכיח מגוף התורים וכו' כנ"ל נכון לישב דעת הרמב"ם וה' המאירי ז"ל וסהדי במרומים שאח"כ מצאתי דרך זה בשיטה כ"י משם רש"י ישן ושמחתי ולפ"ז הא דנקט ר' שימי מעות ולא בהמה לאו דוקא אלא אגב גררא נקט בהמה. א"נ הרמב"ם לא גריס לה

ומעתה אפשר דגם התוס' לעיל דאסיק אדעתייהו מעיקרא דלכאורה דר' הונא איירי בבהמה דחזיא לנזיר הא דלא דחו דא"כ מאי משני ר' שימי וכו' היינו משום דאיכא לפרושי פירוש זה אלא שזה דוחק דכולי האי הו"ל לפרושי וזה פשוט

בא"ד וכן איל מפורש בפסוקים וכו' כצ"ל ועיין לה' אורח מישור ז"ל

ד"ה מאי אריא וכו' וי"ל דמברייתא פריך שפיר דמיירי סיפא דברייתא בבהמה וא"כ ליתני וכו' כצ"ל

ד"ה ואינו יוצא וכו' צ"ע וכו' כתב הרב ק"א פ' ויקרא פ"ז פ' ו' דף מ"ד ע"א וז"ל ול"נ שהדבר מבואר שעם כ"ז הייתי אומר דבן עם אביו לא חשבינן ליה כחטאת שמתו בעליה אחר דיורש נכסיו וברעא דאביו הוא עכ"ל וכן תירץ בש"מ וכן נראה מדברי מרן הכ"מ ז"ל פ"ג מה' שגגות דין ג' משם מהר"י קורקוס ע"ש וכ"ה ג"כ בפירוש המשנה להרמב"ם בסוף כריתות ע"ש. וראיתי לה' באר שבע ז"ל בסוף כריתות שהביא דברי רבינו בפירוש המשנה וכתב עליו וז"ל וצ"ע דסברא זו נדחית לגמרי סוף פ"ק דהוריות עכ"ל והיינו משום דהתם סוף פ"ק דהוריות דף ו' ע"א פריך מנ"ל לרב פפא הא אילימא מדכתיב תחת אבותיך יהיו בניך א"ה אפי' ביחיד נמי וכו' ע"ש אלמא משמע דאף דאיכא