באר משה (דנשבסקי) ב רלד

נמצא אז בעת מיתת הזקנה, ממילא בטלה אמירתו ובתרא לירתאי לפי שהירתאי שכוונתו היה עליו לא נמצא אז, וכמו דאמרינן בנכסי לך ואחריך לפלוני שאם מת פלוני בחיי ראשון שנשארים הנכסים ליורשי ראשון ולא ליורשי השני, שכל נתינת האחריך אינו בתורת ירושה אם מת קודם מיתת הראשון, וכמו שכתבו התוס' כאן בפירוש שהוא כמו דאמרינן לקמן (קל"ו ע"ב) וכן מורה לשון הרשב"ם במש"כ שדומה לאומר נכסי לך ואחריך לפלוני שאם מת אותו שני ירשו יורשי ראשון, וא"כ קשה למה הוצרכנו לומר שרב ענן חולק על רב הונא בכוונת לשון ירתאי אם לאותו היורש שהוא עתה או לאותו היורש שהוא אח"כ בעת מיתת הזקנה, הא אפשר לנו להשוותם בזה ומעוטי במחלוקת עדיף לן

ונראה לענ"ד לישב בזה דהרשב"ם מדייק בלישנא דרב ענן דאמר ולא לירתי ירתאי משמע שלכך בטלה הנתינה מפני שהוא יורש יורשו אבל אם היה אז אחיו או אביו היה שפיר לוקח הנכסים מטעם שאמר במאמרו ובתרה לירתאי, ואם היינו אומרים שכוונת לשונו הוא ליורשו עכשיו גם אביו או אחיו לא היה אפשר לטול הנכסים שהרי הוא כיון רק לירתאי אז שהוא בתו וכיון שבתו מתה בטלה המתנה, ומזה דקדק הרשב"ם דרב ענן פליג גם בהא ארב הונא וסובר דכוונת לשונו לירתאי שיהיה לו אח"כ בעת מיתת הזקנה וכל שנמצא לו אז ירתאי מתקיים אמירתו ובתרא לירתאי, רק משום שלא נמצא לו אז ירתאי ובן בתו לא מיקרי ירתאי לכן בטלה מתנתו, אבל אם היה אחיו או אביו שהמה נקראים ירתאי שפיר הוה ירתי הנכסים שעליהם חל אמירתו ובתרה לירתאי

אלא דאכתי קשיא לן בדברי רשב"ם בתר הכי, בהא דבני מערבא אמרי הלכתא כרב ענן ולא מטעמיה דאלו רב ענן אע"ג דהוה ליה ברא לברתא לא ירית ולא היא דאלו הוה ליה ברא לברתא ירית ובעל היינו טעמא דלא ירית משום דהוה ליה ראוי ואין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק, והנה רשב"ם פירש בד"ה ולא היא דאלו הוה ברא לברתיה ירית הואיל והוא ראוי לירש את זה הנותן כו' דירתאי קרינא ביה הואיל והוא קודם לכל יורשיו, ואע"פ שבא מכח כחו ומעיקרא כי אמר לירתאי, לירתאי שיהיה לו במות הזקנה קאמר ובן בתו יורש אותו כו' דליורשין הראוים ליורשו מה"ת רגיל לקרות ירתאי, וטעמא דבעל לא ירית לא משום דהוה ירתי ירתאי דאלו היה ראוי לירש נחלה זו מה"ת ירתאי קרינא ביה אלא משום דאין ראוי ליורשה דהוה האי ממון ראוי לאשה ולא מוחזק שעדיין לא בא לידה ובעל אין נוטל בראוי, אבל אי איכא בן דחזי למירתה ודאי ירית דבן נוטל בראוי עכ"ל, וקשיא לן טובא בזה חדא למה הוצרכנו לטעם שאין הבעל נוטל בראוי אפילו היה הדין שבעל נוטל בראוי מ"מ אין ראוי לקרותו ירתאי בעת מיתת הזקנה שאז אינו שום קרוב לאביה של אשתו שמתה ואינה ראוי אז לירש נכסיו בעצמו, משא"כ בבנה כיון שהוא קרוב לו ויכול לומר מאביה דאבא קאתינא וה"ה מאבוה דאימא קאתינא כדאיתא לקמן (קנ"ט ע"א) ועיין שם בתוס' ד"ה ולימרו רק הכי הו"ל לבני מערבא למימר ובעל היינו טעמא דלא ירית משום שאינו יורש של אבי אשתו לאחר שמתה כלל, מיהו זה יש לדחוק לומר שאם היה, הדין שהבעל נוטל בראוי כבמוחזק מיקרי שפיר יורשו של אבי אשתו שהרי אם היה נוטל בראוי היה יורש גם כשאשתו מתה קודם מיתת אביה את אביה וכדאיתא ב"ב (קי"ג ע"ב) מנין לבעל שאין נוטל בראוי כבמוחזק שנא' ושגוב כו' מלמד שנשא שגוב אשה ומתה בחיי מורישיה ומתו מורישיה, וירשה יאיר, הרי דלולא הדין שאין נוטל בראוי היה יורש את אבי אשתו גם לאחר מיתתה ולכן היה מיקרי יורשו, רק מטעם שאין נוטל בראוי אין נקרא יורש אביה כלל. אך זה קשה למה הוצרך לו לרבה לומר מסתבר טעמיה דבני מערבא דאי קדים סבתא וזבנה זבינה זביני ולכן הוה זה ראוי וגם לא אמרינן אחריך כאומר מעכשיו דמי, הא אפילו אם נאמר דאם זבנה לא הוה זביני זביני, וגם אחריך היה כאומר מעכשיו, מ"מ כיון דבני מערבא סברי בהא כרב ענן דסבר שלירתאי הוא היורש אשר בעת מיתת הסבתא, ולפי מה שבאמת הדין שאין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק, א"כ אין נחשב יורשו כלל אז בעת מיתת הסבתא שהרי אין ראוי ליורשו אז כלל, וא"כ לא נתקיים בו אז ובתרה לירתאי, ומה מועיל גם אם נאמר אחריך כאומר מעכשיו דמי, מ"מ אחרי שכוונתו במה שאמר לירתאי על ירתאי שיהיו בעת מיתת הזקנה ואז בתו אין ראויה ליורשה שהרי כבר מתה וא"כ לא לתן לה אביה כלל. ועוד קשה הא זה ידוע דרב הונא גדול הוא מרב ענן טובא וכדאיתא בכתובות ס"ט ע"א, וא"כ לולי הכרעת בני מערבא וגם מה דאמר רבה מסתבר טעמא דבני מערבא היה לנו הדין כרב הונא נגד רב ענן, וא"כ קשה למה לנו לומר דבני מערבא פליגי ארב הונא בסברתו שסובר דלירתאי הוא היורשו עכשיו היא ברתא דידיה, וסברי בהא כרב ענן דאמר לירתאי הוא על היורשים שיהיו לו בעת מיתת הזקנה, הלא שפיר יש לומר דסברי בני מערבא בהא באמת כרב הונא דלירתאי עכשיו קאמר, רק משום דאי קדים סבתא וזבנה זבינה זביני, ולשיטת רשב"ם והרי"ף ז"ל מוכיחים מזה דלאו כאומר מעכשיו דמי, ולכן הוה זה ראוי ואין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק, ולכן אינו יכול לירש נכסי אשתו באופן כזה וע"כ נבטלה המתנה עבור בעלה הנ"ל ואין יורש הנכסים

ד) והנראה לענ"ד לישב שיטת הרשב"ם ז"ל דהוא סובר דהא בהא תלי דודאי האדם כשאומר לירתאי אין מעלה על לבו מה שיהיה אח"כ ורצונו אז ומחשבתו שיהיה ליורשו כפי, מה שהוא לפניו, רק דבעינן שיתקיים לשון דבורו בעת חלות המתנה, ולכן אם אנו אומרים אחריך כאומר מעכשיו דמי כדעת רב הונא א"כ נגמר אח"כ למפרע עתה הנתינה לירתאי דחל להיורשים עכשיו ובזה גם רב ענן מודה, רק דרב ענן סבר שאחריך לאו כאומר מעכשיו הוא וא"כ חלות הנתינה יהיה אז אחר מיתת הזקנה ולכן בעינן שיהיה אז נקרא ירתאי ג"כ, ומ"מ בעינן שהיורש אח"כ יבא גם מכח השם שעליו היה מטרת כוונתו ואמירתו, ולכן בתחלה קסברי שהפלוגתא אם בלשון בני אדם ירתי ירתי מיקרי ירתאי, ולכן חל לשון הנתינה הן עכשיו בעת אמירה ואח"כ בעת חלות המתנה, ורב הונא סבר מטעם כאומר מעכשיו אין אנו מביטים רק על מה שבעת מעשה, ורב ענן סבר דאחריך לאו כאומר מעכשיו דמי ולכן ממילא בעינן שיהיה הירתאי ג"כ אותם שנקראים ירתאי בעת חלות הנתינה ג"כ ולא יתבטל לשון האמירה, ומ"מ יבואו ג"כ מכח של בתו שהיא היתה אז יורשת, וע"כ אם היו נמצאים אביו או אחיו שהם יורשיו וגם יורשי בתו היתה חלה הנתינה עליהם, משא"כ בן בתו שבלשון בני אדם נקרא ירתי ירתי וע"כ אין חל נתינתו אחרי שבעת שתבא המתנה לחול, הוא במיתת הזקנה, לא יתמלא אז הלשון של וירתאי וממילא גם אחיו ואביו כשיש בן לבתו ג"כ אין יורשים אחרי שאין יכולים לירש מכחה של בתו שיורשה הוא בנה, ואנן בעינן שיתקיים שני הדברים הן היורש שבעת האמירה והיורש שבעת חלות הנתינה שהוא בעת מיתת הזקנה, אך כשאין ברא לברתא אז יורשים שפיר אחיו או אביו, ובני מערבא סברי דברא לברתא ירית משום שנקראים ירתאי ג"כ וכמו שכתב רשב"ם אבל הבעל לא ירית משום דהוה ראוי, וזה כולל שני דברים שמצד הדין שאין נוטל בראוי כבמוחזק לא יכול לירש הנכסים שהיה שייך לבוא ע"י היורשת בתו שהיתה אשתו ומשום הכי ירשו שארי קרוביה שהם ממשפחת אביה, ועוד שהוא אין נקרא אז בעת חלות המתנה יורשו של נותן הנכסים אחרי שלא יוכל לירש אותו