באר משה (דנשבסקי) ב רלג

הכל שמועיל זה, מ"מ הא קיי"ל דבבריא לא מהני זה כדאיתא בחו"מ (סי' רפ"א סעי' ה')

א) אלא שמ"מ יש לדון לקיים הענין הזה מטעם שזה דמי כאומר נכסי לך ואחריך ליורשיך או לפלוני, ואף דאמרינן שהכותב בשטר מכירה שמוכר לך וליורשיו אחריו לא חשוב זה כאומר ואחריך ליורשיך משום דהוה זה רק כשופרא דשטרא, כדאיתא ברמ"א (בסי' רמ"ח סעי' ז') ודבריו לקוחים מגדולי הראשונים שמובא בשמ"ק בשם הרשב"א (דף קכ"ה) מ"מ בנ"ד שנאמר בפירוש שמה שמבואר ליורשים אחריהם היינו היורשים של שניהם ביחד ולאפוקי יורש של הבעל ויורש של האשה, וגם הוצרך לחזור שאם ירצו למכור היינו הזוג הנ"ל ביחד יש להם רשות, נראה שכוונת של כתיבת השטר הנכתב ע"פ רצון הקונים שיהיה בזה בדווקא שאופן קנייתו של הקנין הלזה הוא על אופן זה שיהיה הזכות ליורשים של שניהם אחריהם שיהיה להם הקנין בזה, וגם שמצד זה הוצרך לחזור הדבר שיהיה להם רשות לשניהם ביחד שלא יהיה זה ככל אחריך לפלוני שלכתחלה אין להם רשות למכור, הגם שלכאורה יש כאן סתירה הא זה קיי"ל שכל האומר אחריך לפלוני אין לו רשות לתן במתנת שכ"מ וכאן כתבו בתחלת לשון השטר שיש להם רשות למכור ולהוריש לכל מי שירצו הזוג הנ"ל וא"כ בטל הוא לשון האחריך שאנו דנין על זה, אמנם באמת שלוא אם נאמר שלשון האחרון שבסוף השטר מראה שרק אם ימכרו לאחר בזה יש להם רשות אבל זו"ז שייך להיורשים של שניהם סותר להלשון שנאמר מקודם שיש להם רשות להוריש למי שירצו הולכים אחר לשון האחרון ונאמר שבסוף השטר ביארו ביתר עוז שרק למכור יכולים אבל בירושה ישאר רק ליורשי שניהם, ועוד שכיון שבסוף השטר נאמר שהיה ע"ז קגא"ס יראה מלשון זה שהיה הקנין על כל הדברים הנאמר בהשטר וממילא אין לנו לומר כ"א באופן זה שמקנה להם המוכר הבית להם בחייהם ואחר מותם יהיה להיורשים, וממילא א"א להם להוריש לאחר על לאחר מיתה שהרי כבר קדם זכותם כדאיתא בגמ' ב"ב (קל"ז ע"א). אמנם באמת יש לישב הלשון שלא יהיה סתירה מה שנאמר מקודם שיש להם להוריש למי שירצו היינו שיתנו בחייהם במהיום אם לא יחזרו קודם מותם שזה חשוב בלשון בני אדם כענין ירושה שהרי תכלית הנתינה על לאחר מיתה, ונתינה כזו שחל למפרע מחיים מבטל זה להאי נתינה דאחריך אבל כל זמן שלא נתנו לאחר בחייהם ולא מכרו ממילא נשאר הקנין שהקנה לאחריך, היינו ליורשי שניהם, וכן יש לפרש שמה שנאמר שיש להם רשות להוריש ולהנחיל היכא שיבוטל קנין האחריך המבואר בשטר, דרך משל שימותו היורשים האלו אשר נתן להם אחריהם שאז יהיו יכולים להוריש ולהנחיל לאחרים, אבל כל זמן שיהיו היורשים שניהם המבואר בסוף השטר יהיה להם כפי מה שביאר בסוף השטר

ב) אך מה שיש לחקור בנ"ד והוא משום שאחד מהבנים שהוא מיורשי שניהם נולד אחרי כתיבת השטר כמה שנים, וא"כ לנולדים שהוא למי שלא בא לעולם לא חל הקנין כלל, וא"כ כיון שהוא נכתב בהשטר לכל היורשים ולאחד מהיורשים של שניהם לא חל הקנין וא"כ ממילא נשאר זה בתורת ירושה כד"ת וחל בזה גם לאחיהם שלא מן האם רק מן האב חלק בזה גם שלאמם היה ג"כ מחצה בזה, מ"מ כיון שהיא מתה קודם זכה בזה אביהם מטעם שהבעל יורש אשתו וחלק הבן שלא חלה עליו הקנין נשאר לכל היורשים של אביהם ויהיה בזה הדין כמו דקיי"ל (בסי' ר"י) דהאומר קני את וחמור או את והעובר קונה מחצה, גם יש לדון קצת בזה שאולי עבור זה יובטל כל הנתינה להיורשים לפי דעה הראשונה ברמ"א (סי' ר"ג סעי' ט') בהחליף מעות ומטלטלין או מעות וקרקע ביחד די"א הואיל וקנין חליפין אין קונה במעות נתבטל כל הקנין, ועיין בהגר"א ז"ל שחילק זה מן הא דאת וחמור מפני שכאן מיירי שכלל בדבור אחד יחד שניהם בזה אף רב נחמן מודה, ובזה יתכן סוגיא דגמ' בקידושין (נ"א) דסתמא דגמרא פריך שם הגמרא אי דאמר כולכם קני את וחמור הוא, שהקשו הראשונים שזה אינה אליבא דהלכתא לרב נחמן דקיי"ל הכי דאמר קונה מחצה ועיין בזה בתוס' ב"ב (קמ"ג ע"א) ד"ה רב נחמן, ולפי דעה הראשונה שברמ"א הנ"ל שהיכא שהדיבור נכלל בתיבה אחת כולם ביחד גם רב נחמן מודה בזה והתם כלל בלשון כולכם לכולם ביחד, וא"כ לפ"ז גם בנ"ד שכלל כולן בדבור אחד יורשים של שניהם וכיון שמקצת יורשי שניהם לא באו אז לעולם ובטל לגבייהו הדיבור בטל לגבי כולן, ועיין בענין זה בתשו' נו"ב (מה"ק חלק ח"מ מסי' כ"ה עד כ"ח) בענין כזה. אמנם נראה לענ"ד לדון בנ"ד ע"פ דברי הרמ"א (סי' רמ"ח סעיף ז'), אמר נכסי לפלוני ואחריו ליורשי והיה ו בשעת נתינה בת אחת ואחר כך נולדו לו בנים י"א שזכתה בהן הבת שלא היתה כוונתו רק על היורשים שהיה לו בעת הנתינה, כן נראה לי עכ"ל הרמ"א, ועפ"ז נאמר בנ"ד שהבית שייך לאותם שני הבנים שהיו אז בעת כתיבת השטר, אמנם בביאור הגר"א ז"ל (ס"ק כ"ז) כתב על זה כן דקדק בד"מ מדברי הטור שקדם כו' ונ"ל הטעם הואיל ובשעת המתנה לא היה להו לשאר יורשים לירש כו', ודבריו תמוהין והטעם כמש"ל ובהדיא כתב הרשב"ם שם בד"ה ולא היא כו' ומעיקרא כי אמר כו' [כוונת הגר"א בתיבת כו' מש"כ שם לירתאי, לירתאי שיהיה לי במות הזקנה קאמר] עכ"ד, וא"כ לפי דברי הגר"א ז"ל לא קיי"ל כדינא של הרמ"א בזה רק שליורשים של עת חלות המתנה הוא קאמר, וא"כ גם בנ"ד לכל היורשים שבעת מיתתן של הזוג הנ"ל קאמר, אכן אחר עיוני היטב בהסוגיא של מקור דין זה ב"ב (קכ"ד) היטב לשיטת רשב"ם ושארי השיטות שבראשונים יש לדון בזה הרבה, לכן אמינא לבאר בעז"ה הסוגיא דב"ב הנ"ל לשיטות הראשונים הנ"ל ואח"כ יתבאר היוצא מזה לדינא בעז"ה

ג) גרסינן בב"ב קכ"ה ע"ב) ההוא דאמר נכסי לסבתא ובתרא לירתאי הוה ליה ברתא דהוה נסיבא שכיבא בחיי בעלה ובחיי סבתא בתר דשכיבא סבתא אתא בעל קא תבע אמר רב הונא לירתי ואפילו לירתי ירתי ורב ענן אמר לירתי ולא לירתי ירתי, והנה רשב"ם פירש בטעמא דרב ענן הכי קאמר ובתרא לירתאי לאותן יורשים שיהיו לו בעולם בשעה שתמות הזקנה אני נותן נכסי, כגון אם היתה בתו קיימת או אחיו או אביו דכל אלו קורא אני בהן ירתאי אבל לא בן בתו דהיינו ירתי ירתאי שמכח בתו הוא בא לירש ולא לבעלה כו' שדומה לאומר נכסי לך ואחריך לפלוני שאם מת פלוני ירשו יורשי ראשון, והנה מדברי הרשב"ם נראה דבהא פליגי רב הונא ורב ענן דרב הונא דאמר כאן לירתי ואפילו לירתי ירתי ע"כ יסבור שמה שאמר ובתרא לירתאי הוא כוונתו לאותו שהוא אז ירתאי הוא ברתא דידיה, דאלו היה כוונתו על היורש שיהיה לו בעת שתמות הזקנה מה מהני לן מה דאמרינן בתר הכי אחריך כאומר מעכשיו דמי ולכך ירית בעל, הא מ"מ לבתו לא נתן לה נכסיו אחרי שכוונתו הוא לאותו ירתאי שיהיו לו אח"כ בעת מיתת הזקנה לו הוא נותן מעכשיו והבעל אין נחשב אז ירתאי שהרי אז אין הוא יורש לההוא גברא כלל, וא"כ ע"כ צריך לומר לרב הונא שכוונת דבריו מה שאמר לירתאי על ירתי דאית ליה עכשיו, וא"כ בהא דרב ענן דאמר ולא לירתי ירתי כיון דאיהו סובר אחריך לאו כאומר מעכשיו דמי כמו דאמרינן בתר הכי לבני מערבא, למה לנו לומר דפליג ארב הונא במה שסובר שכוונתו לירתי דעכשיו, והוא סובר דירתאי הוא על היורשים שאז יהיו לו, הא יש לומר שאין הכי נמי שיסבור כרב הונא בזה שכוונתו על היורש שיש לו עכשיו אך כיון שלא נחשב כאומר מעכשיו והיורש שלו עכשיו לא