באר משה (דנשבסקי) ב רכח

הראיה למלוה למחצית שכר על תנאי כו' מוכרח לומר שפחתו פחתו לו דקתני לגמרי הוא אפילו באונסין, לדעתי העניה אין זה הכרח, דשפיר יש לומר שגם התוס' סברי להאי דינא שהאונס שלא בא מצד השינוי פטור השליח, ואפ"ה מייתו ראי' כיון דמותר לקח ריוח, הגם שהפסד זולא לא יקבל שהרי אין דרך שיהיה הזולא לכל המינים בשוה, ובענין קרוב לשכר ורחוק להפסד דאסור העיקר בתר זולא אזלינן וכדאיתא בגמ' ב"מ (ס"ד ע"ב) גבי הילך ד' זוזי אחביתא דחמרא, וא"כ הכא דזולא יהיה על אחריות השליח ששינה ואפ"ה שרי להמשלח לקח הריוח, וה"נ נלמוד מזה שמותר להלוות ולהתנות שאם ישנה יהיה ההפסד על השליח אפי' הפסד אונסין, שאין לנו חילוק בזה אם הקרוב לשכר יותר זה מזה, כיון שבין זה ובין זה שרינן קרוב לשכר ורחוק מהפסד, מפני שאם לא שינה היה קרוב לזה ולזה. וא"כ כיון שלדעת הרמב"ם והרשב"א והמפרשים המובא בר"ן (ודעת הר"ן משמע שנוטה ג"כ לזה) סוברים בפשיטות שהשליח ששינה פטור הוא מאונסין, ודעת התוס' והרא"ש וסייעתם לא ברירא בהחלט שחולקים ע"ז, ודאי שלדינא ראוי למנקט כוונתייהו של הראשונים אשר דעתם ברור לנו, כל זה היה נראה לענ"ד, לולא דעת מרן הרב"י, ואף גם לדעת מרן הרב"י מ"מ ודאי דהוה ספיקא דדינא ואין לחייב השליח המוחזק באונסין

ז) ואחרי שבארנו כל הנ"ל נבוא לחקור בענין נ"ד, והנה אם נאמר שהמוכר דבר שאין ברשותו ומקבל ע"ז מעות עבור המקח הלז שהמקח עדיין לא נגמר, שהמעות שביד המוכר ברשותו הוא וכדין מלוה, ואם נאנסו המעות ביד המוכר ברשותו הוא, ודאי גם אם קנה אח"כ ונתכון בקנייתו שיהיה להלוקח וכמש"כ לעיל אז אם יארע אונס בקנייתו ודאי שברשות המוכר נאנס, הגם שהלוקח קנה את הסחורה וכמו שבארנו לעיל מ"מ על אונסין אין נתחייב, ודוגמא כזה מצינו בהא דגיטין (י"ד ע"א) הילך מנה לפלוני שאני חייב לו שקיי"ל הילך כזכי ואפ"ה חייב באחריותו כיון שלא נעשה בשליחותו של המלוה או הנפקד, וה"נ בנ"ד גם שזכה בהסחורה, מ"מ לא נפטר המוכר מן האחריות שהיה לו מקודם על המעות

אמנם אם נאמר שהמקבל המעות על קנין שלא נגמר עדיין יש לו על המעות רק דין שומר וכפקדון ברשותו הוא, בזה יהיה תלוי הדין בדינו של המבי"ט שכתבנו, והוא כיון שעל המעות לא היה רק שומר והמעות החליף על הסחורה הניקנית עבור בעל המעות, וכבר בארנו שהמעות שנחלף על דבר אחר עבור בעל המעות גם שהיה שלא בשליחותו, מ"מ נחשב שאותן המעות בעולם והמה ברשות הבעלים, ומדין פשיעה ג"כ אין לדון בזה שהרי לא פשע בזה במה שהחליף עבורו המעות על הסחורה, אחרי שניחא ליה שיהיה לו הסחורה הלזו גם שאין לו דין שליח בזה, ויש לדמות זה למה שאמרו בגמ' ב"ק (ק"ג) אליבא דר' מאיר דס"ל שינוי קונה ואפ"ה כשמשנה לסחורה שאין זה נחשב לשינוי גמור דידעינן דניחא ליה גם שאין כאן שליחות, וכתב הרשב"א ז"ל דאם פחתו באונס לא פחתו להשליח, וכמו שכתב הדין אליבא דר"י בשינוי גמור, וה"נ גם שלא נעשה שליח בפירוש על המעות האלו לקנות עבורו הדגן, מ"מ מה שקנה עבורו כיון שידענו דניחא ליה לקנות דגן, ע"כ אין נחשב מה שהחליפו מעותיו על הדגן עבורו לשינוי וע"כ לא נתחייבו באונסין. אמנם לדעת החולקים על המבי"ט יש לדון בענין נ"ד כיון שכל שעושה שלא בשליחות בעל המעות ברשות השליח קאי ורק לענין השבח כיון שנקנה עבור הבעלים קנו את השבח, אבל בגוף הקרן כיון שלא נעשה שליח ממילא מתחייב באונסין, ולהפוסקים הנ"ל גם בסחורה אליבא דר"מ שאין נחשב זה לשינוי גמור מ"מ באונסין ג"כ מתחייב שהרי הם מפרשים הפחתו דקתני בברייתא בתרייתא כפחתו דברייתא קמייתא שמתפרש הפחתו פחתו לו אפי' באונס, וא"כ ה"נ בנ"ד יש להשליח להתחייב באונסין גם שלא באו לעולם המעות ברשותו, זהו הנראה לענ"ד לדון בזה שאם המוכר היה על המעות כדין שומר ולא דין לוה קודם שקנה את הסחורה ממילא אח"כ כשקנה עבור הקונה ממנו יהיה זה במחלוקת הנ"ל, ולפי מה שהראנו פנים לדעת המבי"ט, ולכל הפחות הוא מחלוקת הראשונים, אין לחייב להשליח באונסין מספיקא דפשיעותא כנ"ל. אך בעיקר דין זה במקבל מעות על מכירת דבר שאין ברשותו אם יש להמוכר על המעות דין לוה או שומר הוא מלתא דתלי ברבוותא וכבר הארכתי בע"ה במקום אחר, וכאן אכתוב בקצרה הנוגע לנידון זה, ויעויין בקצה"ח (סי' ס"ו ס"ק ז') במה שמחלק שבמקום שהדבר צריך גמר ולא נגמר בו קנינו המועיל לו וגם המוכר לא אינה להלוקח בזה אסור להשתמש במעות ויש לו בזה דין שומר וכו' יעו"ש, ולפ"ז בנ"ד שהקונה יודע שעדיין לא בא לרשותם מה שמכרו לו והקנין יהיה כשיבוא לרשותם והמוכרים ימסרו לו ודאי שעל המעות יש להמוכרים דין שומר ואסור להם להשתמש בהמעות, זולת על קניית התבואה עבורו כי לזה ניתן, וגם אם המוכר ידע שישיג התבואה או אם קנה עבורו בל"מ ודאי דאסור להשתמש בהמעות כל זמן שלא נגמר הקניה, ויעויין בהנתיבות שם (ס"ק ה') שחולק על דברי הקצה"ח והקשה עליו מהא דאיתא בבעה"ת שגם במכר מה שיירש מאביו מ"מ הוי המעות הלואה וחילק שם בחילוקים אחרים לחלק מה דאמרינן אליבא דריש לקיש דהוה רק שומר שכר, ואלו הכא אמרינן דהוה הלואה יעו"ש בנתיבות, ולפי סברתו יש לומר בנ"ד דהמעות הוי הלואה, מפני שסומך על אמונתם שבודאי ימסרו לו גם שהקנין עדיין לא נגמר, ובאמת חילוקו אין מסתבר כל כך דעד איזה מקום יגיע כח של סומך על אמונתו, שבענין הא דריש לקיש בנותן מעות על מטלטלין בזה אנו אומרים שלא סמך על אמונתו ולא סמכה דעתו, ולכך אסור לו להשתמש במעות והכא מותר לו להשתמש במעות ואיזה גבול הניתן ע"ז

ועוד נראה שבעובדא דנ"ד אין להמוכר על המעות רק דין שומר גם לפי שיטתו של הנתיבות ודעימיה הסוברים שכל המקבל על המקח מעות גם שלא נגמר, יש לו על המעות דין לוה, מ"מ הכא בנ"ד שאני וכמו שאבאר, והוא דהא ודאי מלתא דמסתברא בפשיטות שבנ"ד שהקונה ידע שהדבר אין ברשותם רק שיקנו עבורו במעותיו בכדי למסור לו, וכל כי האי גוונא אם ירצה המוכר להוציא את המעות על צרכיו שלא על צורך קניית הדבר הנצרך לבעל המעות שודאי אין רשאי לעשות כן, וזה דומה למה שאמרו בגמ' ב"מ (ק"ד ע"ב) גבי עיסקא שגם על הפלגא מלוה אמרינן להכי יהבי לך לעסוקי ביה ולא למשתא ביה שיכרא, וה"נ בנ"ד ודאי מלתא דמסתברא שיאמר נותן המעות להמוכר לו להכי יהבי לך מעות לקנות הסחורה הנדרשת לי ולא לצורך אחר, וכיון שכן הרי המעות לא נמסרו רק אם יהיה לו לקנות עבור בעל המעות אז יקנה באלו המעות עבורו, ולכן נראה לענ"ד שבנידון כזה שנותן המעות יודע שאין לו סחורה אחרת לתן לו רק מה שיקנה עבורו במעותיו, ע"כ גם אם נאמר שהמוכר דבר שלא נגמר המקח יש לי דין לוה על המעות שמקבל, מ"מ בזה כל זמן שלא נתברר הדבר שיקנה עבורו הסחורה הנדרשת לו ויכול להיות שלא יזדמן לו לקנות ויצטרך להחזיר המעות לנותן המעות, אין לו דין לוה רק דין שומר, ודוגמא לזה מצינו בלוקח על מנת לבקרו וכן בספסירא שכל שלא נתברר קנייתו אין לו רק דין שומר ולא דין לוקח, רק בזבינא חריפא דהוה הנאת לוקח לבד יש לו דין שואל ובזבינא מציעא יש לו דין שומר שכר, וה"נ בנ"ד כל זמן שלא קנו את התבואה עבור הנותן להם המעות אין להם רק דין שומר שכר שהרי הנאת שתיהם הוא שהוא נצרך להסחורה ונותן להם מעות בכדי שישיגו עבורו הסחורה הנצרך לו, ולכך מקדים להם המעות,