באר משה (דנשבסקי) ב רכד

ודאי והלה משיבו אין יודע אם פרעתי לך, או החזרתי לך, ואם שניהם מסופקים יהיה חייב לצאת ידי שמים, ונראה לומר בזה שזה אין דומה לאין יודע אם החזרתי לך, דהא התוס' (ב"מ דף צ"ז ע"ב) ד"ה והלה אומר כתבו דממתניתין פריך שפיר לרב נחמן אע"ג דאין יודע אם החזרתי חייב כיון שמחזיר אחת הו"ל כאין יודע אם השאלתני אם לאו וכן באין יודע אם מתה בעודה שאולה ע"כ, הרי גם שהפרה היתה בידו ואין יודע אם יצתה מידו באופן שנפטר מהבעלים, אפ"ה חשוב זה כאין יודע אם נתחייבתי מפני שאנו דנין על מיתת הפרה אם נתחייב אז השומר אם לא, וה"נ בנ"ד אנו מסופקים אם נתחייב על המעות שקבל או שלא חל עליהם חיוב מן המעות הנ"ל, והרי זה כאין יודע אם נתחייבתי. אלא שיש לדון בזה שזה יהיה תלוי אם המעות הניתן על מכר שלא נגמר הקנין כגון בדבר שלא בא לעולם וכדומה אם המוכר המקבל המעות יש לו דין לוה או שואל, או שהוא עליהם רק שומר, וכבר עמדו על מדוכת ספק זה רבותינו האחרונים הקצה"ח והנתיבות (בסי' ס"ו) וגם הסמ"ע והש"ך דברו בענין זה, וא"כ אם היה זה שבנ"ד מן סוג מכירה ונאמר שבמכירה גם שהמקח לא נגמר עדיין באופן המועיל ע"פ ד"ת אפ"ה המעות שקבלו ברשותן המה ונעשו בהם דין לוים, הרי הספק שאנו מסופקים בנ"ד הוא אם נעשו לוים מתחלה על המעות, או שהיו רק שלוחים ולא נעשו רק שומרים וממילא נפטרו בעשיית שליחותן ולא פשעו בזה, בזה ודאי שפטורים המה מספק שהרי הוא דומה כטוענים שאין יודעים אם לוו המעות והרי הוא אין יודע אם נתחייבתי, אמנם אם נאמר שגם המקבל מעות על מכירה מן דבר שלא בא לעולם הוי על המעות רק שומר וברשות נותן המעות הם, וא"כ בין שנעשה על הענין שליח ובין שנעשה מוכר בין כך ובין כך הוו שומרים על המעות, רק הספק הוא בעת שהוציאו המעות מרשותן על קניית התבואה, שאז אם היו מוכרים בעת מעשה נעשו לוים ולא נפטרו בהמעות שהוציאו על קניית הדגן, ואם היו שלוחים נפטרו אז בהוצאה שהוציאו את המעות לקנות הדגן, וא"כ לכאורה יהיה זה דמי לאין יודע אם החזרתי שהרי מסופקים אם היה זה חזרה או לאו

ומ"מ יש לומר שגם אם נאמר שהמקבל מעות על מכירת דבר שלא בא לעולם שיש לו דין שומר, מ"מ בנ"ד אין דומה זה לאין יודע אם החזרתי, והוא דמוכח מדברי התוס' שבב"מ הנזכר לעיל שגם בהא דשאלה חצי יום ושכרה חצי יום ואין יודע אם מתה בעודה שאולה או שכורה, הוא דומה לאין יודע אם נתחייבתי, הגם שדין שואל היה לו מקודם בודאי, ואין יודע אם יצא מדין שואל היינו אם הפרה היה בעין בעת גמר השאלה או לא, ולכאורה הוא ממש דומה לא"י אם החזרתי בפקדון, שהוא מסופק אם יצא ידי חובת החזרת הפקדון שהיה ת"י, וכן נמי בשאלה חצי יום, ומ"מ סברי התוס' שזה דומה לאין יודע אם נתחייבתי מה שמסופק אם מתה בעת שאילתה, ובאמת איתא בשמ"ק שם דאית דסברי שבאמת האי בבא דשאלה יום אחד או שאלה חצי יום חשיב כאין יודע אם החזרתי, רק מה דמוכח מגמ' דדמי לא"י אם נתחייבתי, דמקשה הגמ' לרב נחמן ולר"י דאמרי מנה לי בידך והלה אומר א"י פטור, הוא מבבא דשאל אחת ושכר אחת שאנו מסופקים על המתה אם היתה שאולה או שכורה מתחלה, אמנם מביא שם דעת הרמב"ן והרשב"א והריטב"א דסברי כדעת התוס', שזה דשאלה היום ושכרה למחר וכו' חשיב ג"כ כאין יודע אם נתחייבתי, והטעם הוא משום דקי"ל דאין החיוב של שואל בא בעת השאילה רק בעת שאירע האונס, וא"כ הוה הספק בעיקר החיוב אם אירע האונס בעת שהיתה שאולה, והריטב"א הוסיף שגם למ"ד מעידן משיכה נתחייב באונסיה מ"מ עיקר החיוב לא נגמר רק כשיבוא האונס יעו"ש בשמ"ק שהאריך בזה. ובאמת יש לעיין לפי סברתם, מדוע מחייבין באין יודע אם החזרתי בפקדון, כיון שעל השומר אין מוטל חיוב כלל מן עת קבלת פקדון, וא"כ ניחזי אנן במודה שקבל הפקדון ואין יודע אם החזירו א"כ מסופק הוא אולי נאבד אצלו בפשיעה, או שאין יודע היכן הניחו שזה חשיב פשיעה, או שמא שלח בו יד, וא"כ כיון שכל זמן שהפקדון היה בעין אין עליו שום חיוב, ורק אם נאבד אצלו בפשיעה או שלח בו יד, או בשו"ש אם נגנב אז נתחייב, והרי אם החזירו בעין לא היה עליו שום חיוב מעולם וא"כ הרי הוא ממש אין יודע אם נתחייבתי, ודוחק לומר דמתניתין דמחייב באין יודע אם החזרתי בפקדון, מיירי בפקדון מעות שהיה לו רשות להשתמש בהם ונשתמש בהם ובזה הוא מסופק אם החזיר, דהא סתמא קתני אין יודע אם החזרתי בפקדון חייב, ובכל גווני פקדונות איירינן

ג) ונראה לענ"ד לומר בטעמו של דבר זה, דמחייבינן באין יודע אם החזרתי בפקדון בשני פנים אופן א' משום דאמרינן הגם שלענין חיוב אקרקפתא דגברי אין לנו מעת שקבל החפץ לשמור, מ"מ כיון שהיה החפץ ברשותו ומסופקים אם יצא מרשותו, מועיל החזקה דמעיקרא, דמוקמינן שכמו שהיה מקודם ברשותו כן לא נעשה בפקדון דבר שיצא מרשותו של הנפקד, וע"כ מחייבינן בטוען שמא, משא"כ בהא דשאלה חצי יום וכו' כיון שאין אנו מסופקים אם נעשה מעשה בהחפץ שהרי זה אנו יודעים שמתה, רק מסופקים אולי מתה בשעת שאילה שבזה נבוא לחייבו, ולכן כיון שהחיוב הוא דבר חדש שמקודם לא נתחייב הוא, פטור כמו בכל אין יודע אם נתחייבתי. או י"ל באופן שני, והוא ששני דברים נמצא בשאלה ופקדון, חיוב אחד שאם יארע איזה קלקול יתחייב בזה באופן שחייבתו התורה, וחיוב זה חל עליו בעת שהקלקול יהיה, עוד הוא מחויב בהחזרת הדבר אם הוא בעין ליד בעליו כשיגיע זמנו וזהו שמירתו שמוטל עליו, וע"כ באין יודע אם החזרתי בפקדון, כיון שמקודם ידענו שממון של הבעלים היה, ת"י הנפקד ולא ביד הבעלים, מוקמינן אחזקה שעדיין לא הוחזר ליד הבעלים, משא"כ בנידון שאלה חצי יום ושכרה חצי יום, שהבהמה מתה, ואין אנו מסופקין בחזרה המוטל עליו שהרי אין כאן מה להחזיר, רק הספק אם בא לו התחייבות בעוד שהיתה שאולה, בזה מוקמינן אחזקה שלא נתחייב, ובין שני הטעמים שכתבנו לחלק הא דשאלה חצי יום, מאין יודע אם החזרתי בפקדון, יצא חילוק לענין נ"ד, באם שהיה שומר על המעות בודאי [להאופן שכתבנו שהמקבל מעות על קנין דבר שלא בא לעולם לא נעשה על המעות לוה], ורק מסופק אם נפטר השליח מן שמירת המעות, בקנית התבואה, ואם היה להשליח דין מוכר נתחייב אז על המעות, שלאופן הראשון כיון שנעשה מעשה בהמעות ודאי, רק הספק אם נתחייב אז על המעות, בזה תלינן שלא נתחייב על המעות כמו שהיה מקודם שלא היה עליו חיוב שהרי מעשה הוצאת המעות מרשות הנפקד היה בודאי, משא"כ לפי האופן השני שיש לדון על החזרה וראוי להעמיד שלא חזר לרשות הבעלים, כן ראוי כאן ג"כ לדון, שלא נסתלקו מן חזרת המעות שמוטל עליהם בקניית התבואה ולא חזר עדין ליד הבעלים, ובספק זה נדון כאין יודע אם החזרתי בפקדון. והמחוור לענ"ד כטעם חילוק השני שכתבתי, והוא מהא דאיתא בחו"מ (סי' קכ"א סעיף ד') והוא מדברי הרמב"ם (בפ"א מהל' שלוחין ושותפים), שמי ששלח מלוה או פקדון ע"י כתב חבירו של המפקיד, או המלוה, ואח"כ טען המפקיד שלא היה כתב ידו ולא בא אליו, והלוה או הנפקד אין יודע, שמחויב לשלם רק יאיים עליו ח"ס כו' יעו"ש, והטעם כתב הכ"מ שם והובא בש"ך שהוא מטעם אין יודע אם החזרתי, ואם נאמר כטעם חילוק הא' שכ', הא תינח במלוה, אבל בפקדון הלא יטעון הנפקד אצלי לא נמצא הפקדון בודאי, ורק מסופק אני אם נתחייבתי אז במה