באר משה (דנשבסקי) ב ריז

ופליט השתא הוא דפליט, וכל החשש הוא שמא בעת הנתינה עדיין לא נבלעו מ"מ משורת הדין נראה כיון שאח"כ כשהיה למראה עינינו קודם הבדיקה במיא דנרא היה נייר חלק צריכין אנו למיזל בתר חזקה דהשתא לומר הרי נבלע לפניך ואוקי בחזקת שלא נתגרשה, כמו דאמרינן גבי מקוה וכדומה דאזלינן בתר חזקה דהשתא מטעם תרתי לריעותא, ואפילו מאן דמשוי לה ספיקא כדאיתא בקידושין (דף ע"ט ע"א) מ"מ כיון שזה דבר שדרכו לבלוע לא חשיב חזקה דמעיקרא שהיה ניכר בעת שכתבו חזקה מעליא, והוה כבוגרת ביומא דמשלם שית אזלינן בתר חזקה דהשתא לפי שאותו היום עשוי להשתנות, וכמש"כ התוס' שם ע"ב ד"ה מי איכא למימר והתם אזלינן בתר חזקה דהשתא אפי' נגד חזקת פנויה לעשות קידושי ודאי, וכש"כ הכא דמסייע לה חזקת היתר דמעיקרא וצריכין אנו לילך בתר חזקה דהשתא שנראה לפנינו חלק, וא"כ כיון שגם בגט כשר מדאורייתא החשש בזה הוא רק לחומרא מדרבנן, כש"כ כשאם הכתיבה היתה טובה כשרה וניכרת יש עדיין ספק שמא אינו גט מה"ת, מצד שמא הקלף אינו של הבעל ודאי שלא היה לנו לחוש מספק שמא היה זה הקלף מקום שנכתב עליו הגט, שלו כל היריעה, ופשטא דמלתא המחוור שהחשש הוא מצד כתיבת הגט לבד אולי כתב על הגליון ונקנה לו בשינוי וכמש"כ, וגם שיש מותר קלף שאין שלו אין פוסל זה בגט ולכל הפחות הוא כשר מה"ת (ואחרי העירותי כל זה ראיתי בספר גט פשוט (סי' קכ"ד ס"ק כ') שבצה להוכיח מעובדא זו דההוא גברא דעל לבי כנשתא שאצ"ל בפירוש שנותן לה כל הסכר בעת הנתינה עייש"ה בדבריו ולמש"כ דמיירי שהס"ת אין שלו נסתר כל דבריו ודו"ק): יב) עוד נראה לענ"ד להביא ראיה ששיור בגט מה שאינו של הבעל רק של אחר אין פוסל בגט גם בדבר שאם היה נחתו היה פסול הגט, מהא דאיתא (בגיטין פ"ו ע"ב) במתניתין דחמשה שכתבו כלל בהגט, איש פלוני מגרש פלונית וכו' והעדים מלמטה כולן כשרים, וינתן לכל אחת ואחת, ואמרינן שם בגמ' (דף פ"ו ב') שלר' יוחנן מיירי בזמן אחד לכולם רק שיה כתוב אח"כ איש פלוני מגרש פלונית כו' קתני סתמא במתניתין דכשירים כולם, והרי הנייר הזה מסתמא היה קנוי לכל אחד ואחד מהם המקום שלו בהגט והדבר הכלול לכולם כמו הזמן והעדים שייך זה לכל החמשה ואפ"ה כשר, והרי אנו רואין שזה סגי להגט שעיקר הגט היינו שנכתב שם איש פלוני מגרש פלונית יהיה של הבעל ויתן זה להאשה לגמרי, ושאר הדברים הבאים להכשיר עיקר הגט כמו הזמן והעדים, שהמה רק גורמים להכשיר את עיקר הגט הנכתב סגי בזכות שיש להבעל שם לענין זה גם שיש בזה שותפות להשני, ולא מיפסיל לא משום מחוסר קציצה, ולא משום שיור, ולא משים שנים ושלשה ספרים, שיש כאן הפסק של אחר בין עיקר הגט של אחת מהם הנכתב מקודם ובין העדים דלמטה שמפסיקים בגירושין השניים, ואפ"ה כשר ולא נחשב כשנים ושלשה ספרים, משום שדוקא בשיור של הבעל מוכרחים אנו לדון כחתוך וכדכתיבנא לעיל דבעינן שלא יהא הוא הגורם בכשרות הגט, אבל בשל אחר לא קפדינן בהא, וכמש"כ לעיל

אמנם מצאתי בס' תורת גיטין להגאון מהר"י מליסא ז"ל (סי' ק"ל ס"ק ח') שעמד בזה ותירץ שדין זה של חמשה שכתבו וכו' מיירי שכולן נותנין הכל לאחד כל הנייר של הגט במתנה ע"מ להחזיר עד שיגרש את אשתו, ואח"כ נותנת האשה להשני שיגרש בו וכן כולם, ולענ"ד דבר זה דחוק מאד, חדא שאם זה מוכרח לכשרות הגט ובלתי זה הוא פסול היאך לא היה נזכר זה בגמ' או בהפוסקים הראשונים ובשו"ע לעיקר זה, ומדכתבו סתמא משמע שלא בזה האופן ג"כ כשר, וביותר צ"ע לענ"ד שאם יהיה הדין כדברי התו"ג שאין הגט כשר עד שיותן כל הגט בשלימות להאשה בלי שום שיור לאחר, היאך פסק הרמב"ם והובא בשו"ע (סי' ק"ל סעי"ט) בחמשה שכתבו שלכולן צריכים עדי מסירה ואותה שהגט יוצא מתחת ידה מגורשת גם בלא עדי מסירה, היאך תהיה בחזקת מגורשת האשה שהגט יוצא מת"י בלא עדי מסירה, נהי שזה מוכח ממה שהגט הוא בידה שבעלה מסרה לידה, מ"מ מאן מוכח שכל החמשה נתנו חלקם בהנייר לבעלה קודם גירושיה, ואי משום חזקה משום שהוא ת"י ובא לידה מבעלה, הא שותפים אין להם חזקה בדבר ידוע שהוא של שותפות כדאי' בתוס' ריש ב"ב ובב"מ ריש פרק הבית והעליה וכן מבואר בכמה דוכתי. מיהו אפשר לישב ולומר שכיון שכל החמשה נשתתפו בתוך גט זה לגרש את נשותיהם וזה ידוע להם שא"א לגרש בלתי שינתן כל הגט לכל אחת ואחת ולכן דמי כאלו התנו ואמרו בפירוש בעת השיתוף שלכל אחד ואחד ינתן כל הגט לו במתנה ע"מ להחזיר להשני וכן השני להשלישי וכן לכולם, וכמש"כ התוס' בסוכה (מ"א ע"ב) ד"ה אלא לענין אתרוג של הקהל, וכן כתב הרא"ש והובא לדינא בשו"ע או"ח (סי' תרנ"ח סעי' ט') שסתמא הוה כאלו התנו, ולכן כל שנמצא הגט ביד אשה אחת הוה בחזקת גט כשר דמסתמא של בעלה הי' ע"מ להחזיר להשני כשירצה לגרש אשתו. ובאמת לפ"ז היה אפשר לומר שזהו כוונת לשון המשנה וינתן לכל אחת ואחת אשר הוא לשון מיותר, מי לא ידע שבלא נתינה לא תתגרש, ועיין באה"ע (סי' ק"ל בט"ז ס"ק י') שעמד ע"ז ופירושו דחוק כאשר יראה המעיין, ולפמש"כ יש לומר שזהו כוונת המשנה שינתן לכל אחת כל הגט בלי שום שיור בו, אך מ"מ זה דחוק שאם זהו כוונת מה שמשמיענו המשנה היה צריך לומר התנא במתניתין וינתן כל הגט לכל אחת ואחת, שהרי עצמית הנתינה מלתא דפשיטא הוא שצריך לתן הגט להמתגרשת, רק כל הרבותא הוא שלא ישייר בעת הנתינה לכל אחת ואחת, וזה אין מבואר בלשון הנאמר במשנה

ולענ"ד נראה לומר בכונת המשנה שנאמר שם וינתן לכל אחת ואחת שמשמיענו שצריך נתינה פרטית לכל אחת ואחת ולא סגי בקבלת אשה אחת עבור כולם שתהיה עבורה שליח לקבלה או ששליח קבלה אחד יקבל עבור כולם, משום שאין שתי נשים מתגרשות בנתינה אחת אע"פ ששתי נשים מתקדשות בקבלה אחת בכסף קידושין, כדאיתא בקידושין (נ' ע"ב) ותמיד מקשינן גיטין לקידושין מקרא דויצאה והיתה אפ"ה בזה שאני גירושין מקידושין, לפי שבכסף קידושין המעות נפרדות הן וחלק של אחד אין צריך לשל חברו אבל כאן בנייר אחד כל זמן שלא נתחלק א"א לגרש שניהם בגט אחד, ואם נאמר שזה משמיענו המשנה א"כ לפ"ז יהיה מוכח שאין צריך שינתן כל הגט לאחת בלי שום שיור, שאם נאמר שנצרך לתן לכל אחת בלי שיור, ומה שאין מבואר זה במשנה משום דמלתא דפשיטא הוא שנצרך להנתן הגט בלי שום שיור ונכלל בזה הזמן והעדים וגם ביני וביני מה שיוכל לחלוק הגט לכמה ספרים, וא"כ איך היינו טועים בזה שיהיה אפשר לאחת לקבל בעד כולם בקבלה אחת הא לכל אחת אין ניתן לה כל הגט בלי שיור, אלא ודאי שזה שמבואר במשנה שצריך נתינה לכל אחת ואחת אין צריך שינתן לה כל הגט בלי שום שיור, רק זכות גירושין שלה שבנייר הזה זה תקנה בהגט, וכיון שלא נשאר בגט שייר לבעלה מתגרשת, וע"כ היינו סבורין לומר שגם חברתה מתגרשת בבת אחת בקבלתה הגט גם עבור חברתה, קמ"ל דלא, רק שצריך נתינה לכל אחת ואחת ולבד זה מסתבר לענ"ד שא"א לפרש כאן שההכרח לכשרותו של הגירושין שינתן כל הגט לאחת בלי שיור, דהא לר"מ בעינן מוכח מתוכו, ומברייתא המובא שם בגמ' מוכח שגם ר"מ מודה שאם היה כתוב כלל שכולם מתגרשות, וכאן כיון שבגט זה נכתבים כולם, ובחזקת כולם הוא, אין העדי חתימה מוכיחים שהיה של בעלה כל הגט בשלימות והוא נתנו לחשתו כמו שהוא בכל הגיטין ולדעת התוס' (דף כ"ד ע"ב)