באר משה (דנשבסקי) ב רטז

על ספק כזה שהוא נגד מה שמוחזק לפנינו שהוא ממון של אחר ואינו שלו, וא"כ כאן שהס"ת היא בבית הכנסת בחזקת של בית הכנסת הוא שהוא דבר של אותה העיר כדאיתא (נדרים פ' השותפים מ"ו ב', ודף פ"ח א') ולכן אין לנו לחוש גם לענין ריח הגט שמא כל הס"ת שלו היא, רק חיישינן שמא יהיב זוזא לספרא על מקום הכריתות הנכתב בתורה לבד שאין זה סותר החזקה לגמרי שהרי גם הוא מבני העיר ויש לו חלק בהס"ת, הגם שעד עתה החזקה הוא שאין לשום אחד בזה חלק מבורר דהא מידי דבי כנישתא הוא דבר שאין בו דין חלוקה כדאיתא (בנדרים מ"ו ב') והכא חיישינן שמא ע"י זוזא דיהיב לספרא בירר לו חלקו בהס"ת, מ"מ נאמר שזה אין נחשב מנגד להחזקה לכן בעינן למיחש לזה, וא"כ שפיר י"ל דהגמ' מצי למפרך מטעם מחוסר קציצה לפי שמותר ס"ת אין שלו רק דעדיפא פריך הגמ' כי היכי שלפי הס"ד פריך הגמ' אי משום כריתות דאית ביה, דהגמ' מצי למפרך הא הס"ת אין שלו ונמצא דהגט אינו של הבעל רק דעדיפא פריך הגמ'. אך מ"מ נשאר ההוכחה ממסקנא דגמ' דמסקינן דרב יוסף קמ"ל שאין מי מילין ע"ג מי מילין, וא"כ מוכח דלולא זה היינו חוששים באמת לגט זה, ואמאי כיון שהס"ת אין שלו הגם שיש לו חלק בהס"ת ואפשר לומר שמברר שזה של מקום הגט הוא שלו, מ"מ המותר של כל הס"ת מחוסר קציצה הוא דהא שיור גדול הרבה יותר ממקום הגט ואפ"ה חיישינן ליה שמא הוא גט כשר, וא"כ הרי מוכח דשיור בגט של אחר שאינו של הבעל אין פוסל להגט

יא) ולכאורה יש לדחות ראיה זו כיון שהרשב"א והריטב"א ביארו בחידושיהם דהא דאמר הגמ' למאי ניחוש הוא לענין לפוסלה מכהונה להחמיר, דלדינא גם אם יש מי מילין ע"ג מי מילין ואפילו אי בדקינן ופליט אמרינן השתא הוא דפליט, וכדאיתא שם בגמ', וא"כ מעתה יש לומר דאין הכי נמי דשיור גדול בגט פוסל גם שנשתייר של אחר שאינו של הבעל, אך מ"מ חיישינן מדרבנן לפסול מכהונה וכמ"ד לקמן בפ' כל הגט כולן פוסלין מכהונה גם הראשון גם שהגט בטל מה"ת, וכמו שהביא הריטב"א בחידושיו בשם התוס' אהא דקאמר הגמ' אי משום כריתות דאית ביה, וז"ל והא דאסיק הכא דאפילו ריח הגט אין בו אתיא אפילו למ"ד בהא דכל הגט אפי' ראשון פוסל כו' ומ"מ שאני התם דאיכא גט גמור בלישניה וכדיניה כו', אבל הכא שאינו כעין גט כלל כו"ע מודו כו' דליכא אפילו ריח הגט כו' יעוש"ה, וא"כ יש לומר דחיישינן למי מילין לענין ריח הגט אף שיש כאן שיור בקלף גדול או שכל הקלף אין שלו. אך מ"מ נראה לענ"ד דאכתי מוכח דכל כה"ג ליכא פסול תורה דאם איתא דכה"ג שנשתייר שיור גדול בתלוש פסול מה"ת גם שנשתייר של אחר, אפילו היה מי מילין ע"ג מי מילין, לא היינו חוששין לגט זה כלל גם לענין ריח הגט דהא איתא בגמ' דכל הענין דמי מילין הוא רק חיישינן, ולולא זה אפילו אי בדקינן ופליט השתא הוא דפליט, וכיון שכל החשש הוא רק ספק וא"כ במקום שגם אם היה נכתב כהלכתן בכתב הניכר לכל היה הפסול לכהונה רק מדרבנן, למה לנו לחוש בחשש דרבנן להצריכו בדיקה במקום שגם אחר הבדיקה יהיה רק חשש ספק דרבנן במקום חזקת היתר, ולא היה לנו לחוש כלל, וא"כ מוכח מכאן שגט שיש בו שיור של אחר לכל הפחות הוא גט כשר מה"ת

איברא דאכתי לא פלטינן מן קושיא גם אם נאמר ששיור בגט שאינו של הבעל רק של אחר אין פוסל מה"ת או אפילו גם מדרבנן אין פוסל, מ"מ מסתברא אם הגט גופו יהיה של אחר שאינו של הבעל שמה"ת הוא פסול דבעינן ינתן וזה לא מיקרי נתינה כלל, וא"כ הכא בס"ת שהיא של אותה העיר ואין בה דין חלוקה וא"א לו לכופם לחלוק וא"כ כל מקום שנכתב עליו הגט הוא ג"כ דבר שאינו של הבעל רק של שותפות לכל בני העיר וא"כ אין נותן לה גט כלל כיון שגם מקום הגט אין שלו, ונהי דאמרינן בגזל נייר וכתב עליו גט דהוא כשר משום שיש כאן שינוי מעשה ושינוי השם דמעיקרא נייר והשתא נקרא גט, אבל בגט הנכתב על הס"ת ודאי שלא יהיה בו לא שינוי מעשה ולא שינוי השם ע"י כתיבת הגט, דאטו אם יהיה נכתב מעבר השני על הס"ת לא יהיה עליו שם ספר תורה, וא"כ מה לנו לחוש למי מילין ע"ג ס"ת זה. ואפשר לישב שגם לפי המסקנא דחיישינן למי מילין היה ג"כ החשש ע"י שנצרך לחוש שמא אקדים זוזא לספרא עבור חתיכת קלף אחד שיהיה שלו לגמרי לכתוב עליו אח"כ הגט במי מילין, וא"כ אפשר לדחות הראיה שכתבתי לענין שיור בגט של אחר, די"ל דהגמ' דקאמר דילמא אקדים ויהיב זוזא לספרא הוא עבור יריעה שלמה, ואין לתמוה שיהיה בזול יריעה שלמה כתובה עבור זוז אחד וכמו שדקדקתי מלשון זוזא דהא ה"נ קאמר הגמ' (ב"ב דף קנ"ה ע"ב) מגילת אסתר בזוזא וגם שם יריעה שלימה, וא"כ מעתה יש לומר דאימתי נפסל שיור בגט מטעם מחוסר קציצה דוקא במחובר לו בתולדתו אבל לא בנתחבר לו ע"י תפירה, דהא בגט בידה ומשיחה בידו שאם אין יכול לנתקו ולהביאו אצלו מגורשת ולא איכפת לן מה שמקושר הגט בדבר שלו, הגם שמכאן אין הוכחה דמשיחה שהוא דבר מועט לגבי הגט בשיור כזה לא חיישינן גם אם היה מגוף הנייר, וכמבואר בדברי הראשונים שהובא לעיל, מ"מ מצד הסברא נכון לחלק בדבר מחוסר קציצה בין מחובר בתולדה למחובר ע"י תפירה אפילו כאן שחיברו על דעת שיהיה כן בתמידות, ויש להביא סעד לזה החילוק מדברי הירושלמי שהובא לעיל בדברינו (אות ה') שמסתפק הירושלמי בתלוש ולבסוף חברו אם כמחובר דמי, וניחזי אנן למאן דפוסל גם מחוסר קציצה בתלוש היאך יפרשו הירושלמי דמאי נ"מ אם כמחובר דמי אם כתלוש, כיון שגם בתלוש יש בזה משום מחוסר קציצה, אלא ע"כ צריך לחלק בין היכא שהחיבור היה לו בתולדה ובין היכא שהיה נפרד ונתחבר אח"כ שזה לא מיקרי חיבור לענין זה שיהיה נחשב מחוסר קציצה.. אמנם נראה לענ"ד שלמסקנא דחיישינן מטעם מי מילין אין לנו לחוש לצרף החשש שמא הקדים זוזא לקנות את חתיכת הקלף היינו כל היריעה שהגט נכתב עליו, שהחזקה שהוא מוחזק לנו קודם שכל קלף של הס"ת של שותפות הוא ולא שלו הוא מכחיש לזה החשש שנאמר שזו היריעה היא מיוחדת לשלו לגמרי וכמש"כ לעיל, הגם שיש לומר דהאי גברא המגרש היה מבני הכנסת ואולי נעלה חלקו כמו כל היריעה, מ"מ מ"מ כיון שאין בה דין חלוקה ועומדת להיות משותפת לכל בני בית הכנסת בתמידות זהו ג"כ נגד החזקה שנחוש שמא יש בהס"ת יריעה אחת שלו לגמרי, וע"כ נראה לומר דלמאי דחיישינן למי מילין החשש הוא שמא כתב על גליון הס"ת במי מילין ונאמר שזה חשוב שינוי מעשה ושינוי השם שמעיקרא היה גליון קלף והשתא גט

הן אמת שיסוד זה שכתבתי שכיון שמוחזק לנו שכל קלף הס"ת משותפות העיר ע"כ אין לנו לחוש לומר שמא שלו הוא, אין מוכרח, כי יש לומר אולי היה דרכן בעת כתיבת הס"ת לבית הכנסת שכל אחד ואחד נותן יריעות עור משלו על קלף הס"ת כאשר כן מצוי גם בזה"ז, הגם שמסתמא דמלתא גם באופן זה ודאי שנעשה הס"ת של שותפות לציבור, מ"מ אפשר לומר בענין כזה שיש לחוש שמא לא מסר המנדב יפה לציבור רק דעתו היה שיהיה שלו ורק נותנו בטובו לכל בני בהכ"נ תמיד לענין מצוה זו שיהיה לקריאה בציבור, וכמו שמצינו ביומא (ל"ה ע"ב) חיישינן שמא לא ימסרנו יפה (ועיין תוס' שם) ואין זה מנגד לחזקה שהס"ת מוחזקת מיוחד לבהכ"נ מ"מ כיון שהחששא של מי מילין הוא רק לפוסלה לכהונה ולפה"נ הוא רק מדרבנן כי מדאורייתא אפילו אם בדקו