באר משה (דנשבסקי) ב ריא

אמנם גם אם נאמר כדעת התו"ג שמתגרשת בקנין הגבהה א או משיכה, מ"מ יש לישב הא דקרן של פרה ע"פ דעת הקצוה"ח (סי' ר"ב ס"ק ד') לתרץ קושית הרשב"א על רש"י בפ' הזורק שכתב רש"י שם מטעם קנין אגב, למה בעינן דתקנה האשה לההוא דוכתא דהא קיי"ל דלא בעינן ציבורים, ותירץ הקצוה"ח משום שגם אם מתגרשת בקנין אגב מ"מ כל שהגט מונח בחצרו גרע מטעם שאין זה כריתות ודמי לגט בידה ומשיחה בידו עייש"ה, וא"כ יש לומר כיון שקיי"ל שכליו של מוכר ברשות לוקח מיקרי מונח בחצרו של מוכר ע"כ בגט שכתב על היד או הקרן שמונחים על גוף חצר הבעל אינה מתגרשת מטעם שאין זה כריתות. ובזה יתיישב קושית הפ"י והתורת גיטין שהקשו בגמ' (גיטין כ"א) לפי הס"ד דלא ידעינן מתירוצא דמחוסר קציצה דפריך הגמ' אלא קרן של פרה לקציה וליתביה לה, למה בעינן למקציה כלל, ולמש"כ אתי שפיר משום כיון שמונח ע"ג כלי של הבעל לא מיקרי כריתות כנ"ל. אמנם באמת נראה לענ"ד שאין מספיק בטעם הב' שכתבתי, דאכתי תיקשי למה הצריכוהו במתניתין שינתן לה העבד והפרה ומשמע נתינה גמורה כדין נתינת הגט שבעינן נתינה חלוטה, אבל נתינה לזמן אין מועיל בגט, וכדמוכח מפירש"י לעיל (דף כ' ע"ב) גבי על מנת שתחזירי לי את הנייר משום דמתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה, הרי הטעם דמועיל משום ששמה מתנה אבל מתנה לזמן אין מועיל, וכמו שביאר הרא"ש (סוכה פ' לולב וערבה) החילוק בין מתנה לזמן למתנה ע"מ להחזיר, ואילו לעכב שלא יהיה ברשות הנותן בזה גם שאלה לזמן מועיל, וכדאמר הגמ' (גיטין ע"ז) כגון דאושלה מקים בחצירו וא"כ למה בעינן שיתן לה הפרה הא סגי בשאלה לזמן, אלא ודאי משום שהוא גופו של גט בעינן שינתן לה נתינה גמורה כמו הגט ואם ישייר בו חשבינן ליה כמחוסר קציצה, [אך מטעם הא' שכתבתי יש לומר שהפסול משום שיור הגט בעצמותו] ובסמוך עוד נדבר בזה בעז"ה

ג) אמנם נדון זה דמחוסר קציצה נחשב כשיש שיור בגט שלא ניתן לה שנאמר שיסודו מהא דפריך הגמ' ספר אחד אמר רחמנא, או מהא דקרן של פרה שכתבנו, מ"מ לא מצינו רק אם השיור היה דבר של הבעל אבל אם השיור היה של אחר לא מצינו, וחילוק גדול יש בזה דיש לומר שכל שיש בגט דבר של הבעל שאם יוחתך יבטל כשרות הגט, או דבר שא"א לחתכו כלל, אינה מגורשת מפני שהגט תלוי בדבר של הבעל ואין זה כריתות, ולכן שפיר דקדקו התוס' מהא דפריך הגמ' אבין שיטה לשיטה שאם היה נפסל משום שנים ושלשה ספרים ואין זה ספר אחד כשהיה נחתך גם כשלא נחתך פסול, וטעם הדבר כיון שא"א לחתוך דבר של הבעל בעת חלות הגירושין א"כ תלוי הגט בדבר של הבעל, א"כ יש ראיה מזה שגם אם יקצץ זה לא מפסיל משום מחוסר קציצה, דאם היה זה נחשב למחוסר קציצה כשיקצצו זה, גם כשלא נחתך מהגט ג"כ אין להכשירו דהא דבר של הבעל גורם כשרות הגט, אבל בנשתייר בגט דבר של אחר שאינו של הבעל יש לומר שכל זמן שלא נחתך קודם נתינת הגט אין פוסל לא משום מחוסר קציצה ולא משום שנים ושלשה ספרים לפי שלע"ע לא נחתך עדיין. אמנם עומד נגד זה שכ' דברי הר"ן והריטב"א שכתבו הטעם אהא דפריך הגמ' ותיפוק ליה דספר אחד אמר רחמנא וכו' משום דכל העומד לקצוץ כקצוץ דמי הרי דדיינינן ליה כקצוץ ממש, וא"כ גם בשל אחר יהיה ג"כ הדין כן. אך באמת סברא זו לע"ד מרפסא איגרי היאך הוא מוכרח לומר שמשום שהוא עומד לקצוץ שיהיה נדון כמו שהוא עכשיו קצוץ, עד שיהיה קושיא להגמ' בפשיטות ותיפוק ליה דספר אחד אמר רחמנא וכו' ומנא לן זה, ובכל המקומות דאמרינן כל העומד לקצוץ כקצוץ דמי חולין (ע"ג א') וכל העומד לזרוק (ב"ק ע"ו ב') רבנן פליגי ע"ז ולא קיי"ל הכי, ולמה כאן פשיטא להגמ' דנחשב כקצוץ, ואדרבה דוגמא כעין זה דהכא מצינו בסוכה שבנאה ע"ג קרקע חברו דאיתא בסוכה (דף ל"א ע"א) דלרבנן כשירה משום דקרקע אין נגזלת והוה סוכה שאולה, ואמאי לא נאמר כיון דהקרקע והסוכה אינו של אחד ועומד הסוכה להנטל מן הקרקע וא"כ הוה הסוכה בלא קרקע והקרקע בלא סוכה שזה פסול, ולא אמרינן הכי רק אמרינן כיון דהשתא הוה סוכה עם קרקע לא איכפת לן מה שעומד להחלק, וה"נ השתא ספר אחד הוא ומה לנו מה שסופו להקצץ

לכן נראה לענ"ד להעמיס בכוונת הר"ן והריטב"א שהטעם הוא שאנו מוכרחים לדון כאלו הוא קצוץ וכל שאלו היה קצוץ היה כשר גם כשאינו קצוץ ג"כ כשר ולולי זה לא חשוב כרות גיטא וכמש"כ, וזה יהיה כוונתם שכל העומד לקצוץ פירוש שהטעם שדבר של הבעל המחובר להגט אין מעכב הכרות גיטא משום שאפשר לקוצצו, ולכן חשבינן כאלו הוא קצוץ, ואם בקצוץ היה פסול גם עתה הוא פסול, אבל בשיור של אחרים שאין לדון בזה משום כריתות, אין הכי נמי שלא נחשב כקצוץ. אמנם מ"מ יש לומר ע"פ דרך זה שבארנו שיש מקום לפסול גם אם השיור הוא של אחרים, והוא משום שהתורה אמרה שהבעל יתן לה הספר כריתות, וכל דבר הנצרך להגט שבלעדי זה כגון אם היה נחתך ממנו קודם נתינה היה הגט פסול נמצא שזה נצרך להגט, וזה הדבר צריך שהבעל יתן לה והוא בכלל נתינת הגט, ואם אין זה הדבר שלו אין נותן לה הגט, וע"כ יהיה מטעם זה פסול שיור בגט הן של הבעל והן של אחר, רק אם הדבר הזה הוא שאם נחתך היה הגט פסול, או משום מחוסר קציצה או משום ספר אחד וכדומה

ד) איברא בעצם הדמיון של דין מחוסר קציצה גם בשלא נחתך להא דפריך הגמ' ותיפוק ליה דספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים שפוסל זה ג"כ גם קודם שנחתך וכמו שדקדקו לעיל (אות א') מדברי הרא"ש, אכתי יש לדון בזה ולומר דאין הכי נמי שאנו דנין זה כאלו היה חתוך וכל שאם היה חתוך הוא פסול, הוא מעכב גם קודם שנחתך אם אינו ניתן להאשה מה שאלו היה חתוך היה פסול, אבל יש לומר שאנו דנין כאשר הוא חתוך מתחלתו וכל שאם הי' חתוך מתחילתו היה הגט נפסל נמצא דכשרות הגט תלוי במה שלא ניתן להאשה וכמש"כ, וע"כ בפסול של שנים ושלשה ספרים שגם אם היה חתוך מתחלה היה פסול, ע"כ הוא מעכב הגט גם כשלא נחתך, אבל בפסול של מחוסר קציצה שאם היה נחתך קודם כתיבה היה הגט כשר, מנ"ל שמעכב בלא נחתך כלל דהרי נוכל לדון בזה ממ"נ אם בתר מעשה אזלינן היאך שהוא הרי לא נחתך כלל ולא היה מחוסר מעשה בין כתיבה **(הונח מיד הבעל לתוך כלי זה ואויר כלי זה כחצרה חשיב, ובזה נראה לענ"ד לישב דברי רש"י (ע"ז ע"א ע"ב) דפריך הגמ' "סוף סוף כי מטא לאוירא דכלי קניה יין נסך לא הוי עד דמטא לארעא דמנא ופירש"י שם מדמטי לאוירא דמנא דעובד כוכבים קניא עובד כוכבים בהגבהה, ע"כ. ולכאורה תמוה מאוד היאך שייך ע"ז לומר שיקנה הא"י בהגבהה הא היין מינח עדיין באוירא ולא הגיע לשולי הכלי ואין מוגבה מכח הא"י האוחז הכל רק עדיין היין מוגבה מכח המוכר הישראל, ואיך שייך ע"ז ומר שקניה הא"י בהגבהה, והנה מצאתי שהריטב"א הקשה קושיא זו על רש"י ויעוי"ש מה שתירץ בזה והוא דחוק מאד סברתו בזה, אמנם לפמש"כ יתישב דברי רש"י והוא בכוונת רש"י יהיה ג"כ מטעם כליו ולפי הס"ד דגמ' ג"כ יהיה כוונת הגמ' מטעם שכלי העובד כוכבים קונה להיין גם בעודו באויר, רק לפי הס"ד היה כוונת הגמ' לפי שא"י אוחז הכלי בידו וע"כ אפי' למ"ד כלי של לוקח ברשות מוכר לא קנה מ"מ כיון דנקט ליה בידו להכלי והיא מוגבהת ממילא קונה מה שמונח באוירה מתורת כליו, וזהו כוונת רש"י שהוא קונה בהגבהה פירוש שע"י הגבהת הכלי ממילא קינה מה שמונח באוירה. ע"כ:)**