באר משה (דנשבסקי) ב רה

שינוי השם נכתב הגט, בזה נתחבטו אי חיישינן לאותו השם כיון שלא נקרא בו עדיין, אבל זולת זה שלשים יום מאן דכר שמיה, עכ"ל. וא"כ לפי דבריו כאן בנ"ד אין ענין שלשים יום, לכן ביצא למקום אחר וגירש באחד מהם שהחזיק בעצמו בבואו לשם באחד משני השמות, כיון שהוא בא והחזיק עצמו בשם אחד לא בעינן שלשים יום, א"כ ה"נ בנ"ד שהוא החזיק עצמו בשם הקודש שלו יצחק צבי, במה שבא עם כתב ראיה של המעשה ב"ד שהעידו על פטורו בשם זה, וכן נכתב בהכתובה וקראוהו בכתובה בשם זה, וקרוב הדבר שמסתמא אחר שנשא קראוהו במחנם לתורה לכל הפחות פעם אחת בשם זה, הרי הוחזק שם לקרותו בשם הקודש בשם זה, ושפיר יש לו דין של (סעיף י"ב) מי שיש לו שני שמות והוא ואשתו במקום שאין מכירין אלא בשם אחד כשר, גם שלא נשתהה שם שלשים יום

ועיין בספר גט פשוט (סי' קכ"ט ס"ק צ"ג) שהביא הרבה דיעות הראשונים והאחרונים בנשתנה שמו בחליו ובא לכתוב תומ"י גט, והעלה למסקנא שאם עברו ג' או ד' ימים אחר שינוי השם ונתפרסם שם השינוי, יש להסתפק איזה שם עיקר ולכתחילה צריך לכתוב שני גיטין, ובדיעבד שלא כתבו רק גט אחד הכריע אם כתב שם הראשון עם כל שום (כמנהג הספרדים) והן אם כתב שם השני עם כל שום כשר, ומסיים בסוף דבריו שיראה לו שכל שלשים יום הוה ספק ומשלשים יום ואילך הוה מוחזק בשם שני, עכת"ד בקצרה. והנה למדנו מתוך דבריו, א) שגם לענין שינוי השם ג"כ יש מקום לענין ל' יום, וחולק על דעת הח"ס הנזכר בדברינו שסובר שדין שלשים יום הוא רק לענין חשש רמאות. ב) שמ"מ הוא מסתפק אולי חשוב נשתנה שמו גם בתוך ל' יום כיון שנתפרסם שינוי השם אע"פ שלא הוחזק בו. ג) למדנו במה שמכשיר בדיעבד גם אחר ב' ימים או ג' ימים אם כתב בשם השני עם כל שום שכשר בדיעבד, וכתב הטעם בזה משום דהוה ספק ספיקא, שאם כתב השם שאין ידוע ביותר עם וכל שום הוה בזה מחלוקת להרמב"ם פסול ולהרא"ש וטור כשר, ועוד שמא נחשב שם השני לעיקר תומ"י כיון שנתפרסם שינוי השם עכ"ד. וא"כ חזינן שזה מיפשט פשיטא ליה להג"פ שנחשב לשם טפל לכל הפחות תומ"י גם בתוך שלשים יום, ולכן בנ"ד נראה שהגט כשר לכו"ע משני טעמים, גם שאם נאמר שמי שיש לו שני שמות ויצא למקום אחר וגירש באחד מהם שמגורשת, שהוא דוקא אם הוחזק בשם זה שלשים יום, אבל בפחות משלשים יום יהיה לעיכוב שצריך לכתוב שני השמות. וניחזי אנן מאיזה טעם הוא, וצריך לומר שכאן לגבי מקום החדש חשבינן שני המקומות כמו מי שיש שקורין לו כך ויש שקורין לו כך וכל שאי אפשר להכריע מי הוא הרובא ומי הוא הפורתא שצריך לכתוב שניהם, ואם נכתב רק אחד מהם נאמר שיש כאן חסרין שמו בגט אף שלא נוכל לקרותו שינוי השם, שמ"מ שמו הוא זה, אבל מצד חסרון השם של המגרש לגבי אותו המקום יהיה עליו חשש פסול, ולכן כיון שנכתב שם הירש בגט שזה השם לקרא בו בפי כל בכל המקומות, ואילו שם זה לבד היה נכתב בהגט היה כשר לכל המקומות שהרי בכל מקום הוא חניכתו שהכל קורין בו, ושם יצחק צבי איך שהוא, מ"מ נחשב לשם טפל. א) מצד שבווילנא נקרא כן לעלייתו לתו' ולשארי ענינים שנשתמש שם בשם הקודש. ב) גם במחנם שהוחזק פחות מל' יום, לכל הפחות שם טפל הוא מיקרי גם בפחות מל' יום, שהרי הוא החזיק עצמו ברצונו במחנם בשם זה למען הפטור שלו, ואולי היה לו איזה כוונה שמטעם זה החזיק עצמו בווילנא להוסיף שם אחיו המנוח יצחק על שמו, וכבר הוכחנו מדברי הג"פ שגם בפחות מל' יום בשינוי השם מיקרי זה שם פורתא, נמצא מה שנכתב בגט הזה שם יצחק צבי לא נקרא זה שינוי השם רק שנכתב שם טפל, ושם צבי לבד נחסר בכתיבת הגט ושם הירש שבו מתכשר הגט נכתב בגט זה, ולכן לא גרע זה מאילו נכתב שם הירש לבד שהיה כשר בפשיטות כדין חניכה שהכל קורין בו, ומה שיש כאן ריעותא משום שנכתב שם יצחק צבי לעיקר, ובאמת אין נחשב רק לטפל לגבי שם הירש שהוא חניכה שהכל קורין בו בכל המקומות, וגם ניתן מעריסתו, אבל שם יצחק צבי שנקרא בו לתורה בווילנא ובמחנם בזמן מועט שהיה שם, וגם אינו שם עריסתו לא נחשוב אותו רק לטפל, והורע בזה הגט שנכתב שם טפל קודם לשם עיקר, הנה בזה קיי"ל לדינא (בסעיף ב') שם שאם נכתבו שניהם בגט אין הפרש בין שכותב זה ראשון או זה ועיין פ"ת (שם ס"ק ו'). ומ"מ גם שאנו מדמינן בסברא זו, יש מקום לבע"ד לחלוק ולומר שגם שאם היה נכתב שם הירש לבד היה כשר מטעם חניכה שהכל קורין בו, מ"מ כיון שנכתב בגט שם הקודש שלו, ונכתב רק הטפל מן שם הקודש, ושם הקודש שניתן לו מעריסה ונקרא בו לתו' לבד במקומות אחרים לא נכתב, חשיב זה כשינוי ולא כמו שלא נכתב שם הקודש כלל, וסברא כזו נראה שכן הוא מסתפק בזה הגאון בעל חמדת שלמה הובא דבריו בפ"ת (ס"ק ה'), בגט שנכתב שם אבי האשה אריה המכונה ליב, והיה לו שני שמות בשמו הקודש יהודא וגם אריה יעוש"ה, וכתב שאם היה נכתב רק ליב לבד היה כשר בפשיטות רק נסתפקו שם מחמת שנכתב שם אריה, וכיון שקורין אותו לתורה בשם יהודא גרע, ומדמי זה למי שיש לו שני שמות ונכתב רק אחד מהם, והחמדת שלמה שהכשיר בגט הנ"ל טעמו משום שהיה זה רק באבי המתגרשת, אבל במגרש עצמו אם היה דבר כזה לא היה מיקל מטעם זה שנכתב החניכה שהכל קורין בו, וא"כ לכאורה צ"ע בנ"ד. אמנם נראה לענ"ד, אם בווילנא נקרא בקביעות לתורה בשם יצחק צבי כאשר אמר בעת סידור הג"פ כיון שישיבתו בווילנא הוא מאוחר מעת שהיה פ"ק, וגם במקומם היה נקרא "דער ווילנער מולער" גם מקודם, וא"כ אין כאן בית מיחוש, כי השם שנקרא בו בווילנא לס"ת שהחזיק עצמו שם בו לעלות בו לתו' חשוב הוא שם עיקרי, יען שהוא בעצמו שינה שמו בכוונה, והוא נקרא על שם איש ווילנא, וגם יש לצרף בזו הסברא שהובא (בפ"ת שם בס"ק ה' בשם הגאון המהרי"מ מבריסק) לפי ששם אריה נכלל בשם ליב הנכתב יעו"ש, וה"נ בנ"ד שם צבי לבד נכלל בשם הירש שנקרא בו ונכתב בגט, ויתר הסברות שצירף הגאון הנ"ל שייך ג"כ בנ"ד יעוש"ה

אך מה שיש לעיין בנ"ד לפי שלא נתברר לנו אם הוחזק באמת בשם יצחק צבי בקביעות לעלות לתורה בשם זה ואין לנו רק הכתב מעשה ב"ד מרבני ווילנא, והנה באמת לבד הנאמנות שלו, יש להסתפק אולי שם בהג"פ נכתב שמה שם צבי לבד ג"כ ובכתב המעשה ב"ד כתבו רק אחד משמותיו שיש לו, אך מעיקר הדין כתבו הפוסקים ששם טפל כותבין ע"פ עצמם וכיון שהוא אמר שכן נקרא בעלייתו לתורה ודאי דמהימן, אך יש להסתפק בנ"ד כיון שאתחזק ריעותא, שהרי לא הגיד זאת אשר מאז היה עלייתו לתורה בשם צבי לבד וכן הוא שם עריסתו, מ"מ לא הורע בזה חזקתו כי יכול להיות שאצלו הוא דבר פשוט כי השנים האחרונים הוא אצלו נחשבים לעיקר ועליהם אמר שהוא נקרא בעלייתו לתו' בשם יצחק צבי, ובאמת מצד הסברא הפשוטה ראוי להיות המגרש נאמן במה שאומר שזה שמו, ובזה הוא כשר לגרש אשתו, אחרי שבידו לגרשה בגט כשר, וכיון שאומר הרי זה גיטך ובו תהיה מגורשת וזאת הוא גלוי לכל ששינוי בשם הוא ריעותא בגט, וכיון שהוא אומר שהוא גט כשר יען ששמו כן הוא כאשר אמר ונכתב הגט ודאי ראוי להיות נאמן, שהרי בידו לגרשה, ואע"ג דאנן קיי"ל לדינא בבעל שאמר גירשתי את אשתי שגם על להבא חוששין להחמיר ואין מתירין לאשתו, הא כתב הרשב"ם ב"ב (קל"ה ע"א) ד"ה ואנן אשינויי