באר משה (דנשבסקי) ב רד

הקרקע אז צריך הבע"ח מאוחר להחזיר המעות בחזרה, וכן הביא בשם הריטב"א, וניחזי אנן במוכרת למזונות, אם בע"ח מוקדם יטרוף מאת הלוקח ודאי שלא תצטרך לסלק להם המעות בחזרה, משום שאין כאן אחריות דנפשה רק זה הוה אחריות דאחריני, ולמה הבע"ח מאוחר מצטרך לסלק המעות בחזרה, אלא מוכח מזה שהסברא נכונה כמוש"כ מקודם שכל שלא היה בתורת מכירה אמרינן שהתשלום הוא כגביה, וכל שהגביה בטלה התשלום ג"כ בטל מלמפרע, וע"כ כשהבע"ח מוקדם יטרוף ומבטל הגביה דבע"ח מאוחר שמה שגבה לא גבה, ממילא צריך להחזיר המעות

ודברי הרא"ש הנ"ל דאתא לידן צ"ע לענ"ד כיון שמכרה לכתובה הלא כח הכתובה ללוקח זה, ואיך תטרוף עוד לכתובה גם לולא הטעם דאחריות דנפשה קבלה עליה, הא אפי' בשני בע"ח שזמנם שוה כל שקדם אחד וגבה גבה, כש"כ בחוב אחד שנגבה ממנו מחצית חובו היאך יהי' באפשר לטרוף עבור מחצית החוב השני, ואין לומר דלא אמרינן שלהלוקח מבע"ח דין כח בע"ח זה לו, א"כ היה ראוי שיהיה כח גם לבע"ח מאוחר לטרוף מלוקח זה, והרי פסקינן בחו"מ (סי' ק"ד סעי' פ' ובסי' קי"א סעי' ה') שכל שב"ד מכרו לצורך תשלום לבע"ח מוקדם אין בע"ח מאוחר יכול לגבות, ועיין בסמ"ע שם שכתב דאלים קנייתו מב"ד שמכרו לו כדי לשלם להמוקדם כאלו הוא ביד המוקדם, וא"כ ה"נ יהיה בשני חובות שזמנם שוה ביום אחד שיהיה הדין שכל שהגבו ב"ד לאחד מה שגבה גבה, וממילא הדין כל שב"ד מכרו כדי להגבות לאחד דמה שגבה גבה, וממילא אין יכול הבע"ח השני לטרוף מהלוקח, ואיך יהיה יכולת לטרוף בעד חוב הנשאר מהכתובה מה שנגבה להכתובה, וא"כ דברי הרא"ש תמוהין בזה לענ"ד. וכדי לישב דברי הרא"ש, נראה לענ"ד לומר דהרא"ש סובר שמכירת אלמנה למזונות, אין באה מדין גביה שיהיה נחשב כמו שגבתה ואח"כ מכרה, רק היא באה בתורת שלוחן של היתומים למכור, כי כן נתנו לה חז"ל רשות בזה וחשוב זה כאלו היורשים מכרו, וקצת הוכחה לזה מיסוד האיבעיא דמוכרת למזונות אם תוכל לטרוף אח"כ לכתובה, ואם נאמר שמדין גביה אתינן על מכירתה הא קיי"ל בע"ח מאוחר מה שגבה לא גבה, ומזונות לגבי כתובה כחוב מאוחר הוא, וכיון שמה שגבתה לא הוה גיבוי כלל) הלא צריכה היא להחזיר המעות שלקחה עבור מכירתה למזונות כדין מוכרת שאינה שלה אחרי שהגביה נתבטל למפרע, לכן דייקינן מזה שאין מכירתה של האלמנה מטעם גיבוי הוא רק שהיא שלוחן של היתומים למכור, וכיון דאחריות על היתומים ממילא תהא יכולת בידה לטרוף לכתובתה, והמכירה הקדומה תשאר מקוימת באחריותה שעל היתומים

היוצא מכל האמור, שנראה בענין זה שע"פ הכרעת החוות יאיר שבענין כזה לא נוכל לומר שהיתומים מצוה קעבדי, רק אמרינן שמסתמא משלמים לה עבור הנשאר בידם הנכסים של אביהם המוריש, ואין ביכולתה לגבות כתובתה מהנשאר תחת ידם, אחרי שכבר שילמו לה עבור כל הנמצא ואחריות דנפשה שייך עליה ודו"ק: סימן יד באלטרומאנץ ג' כ' תמוז תרמ"ז כבוד הרב הגאב"ד דק"ק

ע"ד אשה אחת עניה שבאה לפ"ק, ובידה היה כתב פטור מכת"ר שנתגרשה אשתקד מבעלה יצחק צבי המכונה הירש בן, יעקב, ובעלה המגרש הנ"ל הוא יליד פ"ק באלטרומאנץ וכאשר ראו הפטור, עמד ע"ז ידידי הרב הגאון מוה' יוסף ד"צ דפה, אשר ידוע לו שבעלה כשהיה פה, היה שמו רק צבי לבד, וכתבתי זאת להרה"ג דק"ק שנסדר אצלו הג"פ, והשיב לי ע"ד הפטור שנתתי להאשה מינא בת יעקב, עובדא הכי הוה שבעלה המגרש קודם שנשאה פ"ק בא לכאן, והיה בידו כתב מעשה ב"ד מרבני ווילנא בצירוף הגאון מוה"ר יוסף נ"י מ"צ דשם, שלפניהם גירש אשתו והיה כתוב שמו יצחק צבי בן יעקב, ועפ"ז הרשיתי לסדר קידושין שלו, וכן נכתב בכתובה, ואחרי שנים או שלשה שבועות בא. לפני לגרש אשתו שנשאה כאן, וחקרתי אצלו אם נקרא בשני השמות יחד ואמר לי שבפי כל נקרא בשם הירש לבד, ורק לתורה עולה בשם יצחק צבי ויען ששם הטפל כותבין ע"פ עצמן, ע"כ סידרתי הגט יצחק צבי המכונה הירש ע"כ, וראוי לחקור בווילנא אצל הגאון מהר"י נ"י מ"צ דווילנא, שבודאי נתחזק בשם הזה בווילנא כי אמר שדר שם כמה שנים, וגם לפני ארבעה שנים היה בפ"ק והיה נקרא דער ווילנער מולער, ודרש ממני הכרעת דעתי בזה, וזה אשר כתבתי לו בע"ה

והנני אומר בזה, לפה"נ הוא שהחזיק עצמו (ע"פ כתב התעודה) להקרא לתורה בשני השמות ביחד בשם יצחק צבי, וא"כ הדין הוא כאחד שיש לו שמות בשני מקומות בפה היה שמו שם הקודש שלו צבי לבד, ובווילנא הוחזק בשם יצחק צבי לעלות בו לתו', ובכגון זה כיון שבא למחניכם והחזיק את שם הקודש שלו יצחק צבי כמו שנקרא בווילנא, הגם שלא היה במחנם שלשים יום בחזקה זו, הא מבואר בסי' (קכ"ט סעיף י"ב) מי שיש לו שני שמות א' בגליל וא' ביהודה והוא ואשתו במקום שאין מכירין בו אלא בשם אחד, בין שהוא אחד משמות הללו כו', לכתחילה צריך לכתוב כל השמות שיש לו, ואם לא כתב אלא שם שהוא ואשתו שם כשר, וא"כ ה"נ בנ"ד כיון שנכתב במחנם שהוא מקום הכתיבה והנתינה השם שהוא הוחזק אצליכם בו לשם הקודש שלו שנכתבו בכתובה (ובודאי עלה לתורה במחנם באותו העת קטן שהיה במחנם פעם אחת או שתים) והוא השם שהוחזק בו בווילנא, הגט כשר

ולכאורה יש לפקפק ולומר אולי אימתי סגי בנכתב במקום אחר אחד מן השמות, כשהוחזק שם באותו העיר בשם זה שלשים יום, אבל כאן שלא הוחזק במחנם שלשים יום, לא סגי בשם אחד מן שני השמות וצריך לכתוב שניהם ויהיה זה לעיכובא, אמנם נראה לענ"ד שזה אינו, חדא כיון שבא עתה למחנם ממקום השני שהוחזק בשם יצחק צבי, נוכל לומר שזה העיר (הוא מחנם) היא מתחברת עם אותו המקום, ובס"ה נחשב הוחזק בשם זה יותר משלשים יום, וניחזי אנן אטו בעיר אחת שיש בה כמה רחובות אם עשרה ימים היה במקום זה ועשרה ימים היה ברחוב אחרת, הכי נאמר שלא יצטרפו כל המקומות באותו העיר שיחשב זה להוחזק שלשים יום, ובמה חלוק שני עיירות אחרי שס"ה בלי הפסק הוחזק רק בשם זה, ובלא"ה נראה לענ"ד כיון דסתמא קתני בברייתא שהובא בגמ' גיטין (ל"ד ע"ב) יצא למקום אחר וגירש באחד מהם מגורשת, ומדנקט לה סתמא, משמע בכל גוונא מגורשת אם יצא למקום אחר אפילו לא נשתהה שם שלשים יום, ועיין פ"ח (בסי' קכ"ט ס"ק ל"ד) הביא בשם הגט מקושר שיש תקנה שתלך האשה עם השליח למקום אחר כו', וכתב שבכה"ג לא בעינן שלשים יום, וכן נראה ג"כ דעת החתם סופר (חלק ו' סי' מ"א) וז"ל שם, כל שהוחזק ל' יום בעיר כו' אין חוששין כו' כדי לרמות ולעשות קנוניא, לכך בעינן שלשים יום, משא"כ באדם הבא לפנינו ורוצה להחליף שמו, הלא מעשים בכל יום שמשנים של חולים כו', וע"כ לא נתחבטו רק במת באותו היום, וקודם מותו אחר