באר משה (דנשבסקי) ב רב

ואנוסה היא, לפיכך יש לה כתובה, וא"כ הכי נמי בהאי איתתא ששתתה כוס עיקרין מפני צער לידה וכדומה, תהיה נחשבת כאנוסה ויהיה לה כתובה ואפילו למאי דקיי"ל כמשנה אחרונה דלא מהימנינן לה, וחיישינן שמא עיניה נתנה באחר, מ"מ הכא אין לחוש לזה שהרי מקולקלת אכו"ע באמת, וכש"כ בזה שידעינן שהיא עשתה זה מפני צער לידה שחוששת שלא תסתכן מסתברא דיש לה כתובה, ולפ"ז גם באין לו בנים הגם שמחויב לגרשה ע"פ דין ואין רשאי להחזיקה ומפקעת עצמה ממנו, מ"מ יהיה לה כתובה כמו בנטולה אני מן היהודים. אך אעפ"כ לענין אם אין לה בנים, נראה לענ"ד דיש לעיין אם יש לה כתובה מפני שהיא אוסרת עצמה עליו ויהיה מוכרח לגרשה, ויש לומר דמ"מ חיישינן שמא עיניה נתנה באחר ומחמת זה עשתה זאת להפקיע עצמה מבעלה, והיא יש לה עצה אח"כ שתנשא לאחר שיש לו בנים, וכמו באשת כהן שחיישינן שאוסרת עצמה על הכהנים ותנשא לישראל, אך במי שיש לבעלה בנים שע"פ דין אין מחויב בעלה לגרשה, בזה לא שייך תקנת חכמים שלא תהא עיניה נותנת באחר כי למה תעשה זאת שתקלקל עצמה לגמרי, וזאת אין יודעת אם בעלה יגרשה עבור זה ואולי ירצה לקיימה, וא"כ הדר דינא של משנה ראשונה שכל שבודאי עושה זאת משום צער שלא תפסיד כתובתה, ואין לומר שמא היא עושה זאת שלא מחמת צער ופחד מלידה רק משום שאין רצונה בבנים ומטעם זה לא יהיה לה כתובה, וכמוש"כ שהיכא שהיא עושית בעצמה מום דבר שיש ע"ז קפידא לבעלה מפסדת עבור זה כתובתה, ז"א כיון שהיא טוענת ברי שעשתה זאת משום צער לידה ויש לה כתובה, ולבעלה הוה זה רק ספק שמא לא עשתה זאת משום צער ופחד מלידה, וא"כ אצל הבעל הוא ספק אם הפסידה כתובתה או לא, ויהיה דין זה תלוי במחלוקת האחרונים, אם במקום שטוען הנתבע איני יודע אם פרעתי אם גם במקום דלא הוה ליה למידע צריך לשלם (עיין תומים בחו"מ סי' ע"ה), וגם להפוסקים הפוטרים באין יודע אם פרעתי במקום דלא הו"ל למידע, מ"מ הכא נראה שמסתברא שחייב לשלם כתובה, דהא רגלים לדבר ביותר שעשתה זאת משום צער ופחד לפי ראות הדיין, וכן יש להעיר מהא דאיתא בגמ' יבמות (ס"ה ב') גבי הוא אומר אפלת בגו עשר והיא אומרת לא אפלת משום דאי איתא דאפלה נפשה בעקרתא לא הוה מחזקה. וכש"כ בנ"ד שאינה עושה בדיבור לבד רק גם במעשה עשתה עצמה לעקרה, ודאי דיש הוכחה שהוא אמת שעושה זאת משום צער ופחד לידה ולכן יש לה כתובה, ואין בעלה יכול להפסידה מספק וחיוב הכתובה נשאר בחזקתו

ועתה אשוב לענין הנידון שנשאלתי מאת כת"ר ע"ז, והנה לענ"ד נראה שרשות לה ליקח הרפואות שתתעקר, גם בלעדי רשות בעלה כיון שלפי אמירת הרופא יש בזה חשש סכנת נפש, וע"כ לא כתב הח"ס אלא בעובדא דידיה לגבי צער לידה, וכעובדא דמייתי הגמ' בדביתהו דר' חייא שמ"מ הוחזקה לחיים גם בלידות הראשונות, ולכן כתב שצריכה רשות בעלה או שיוסכם אצלה לקבל ג"פ, כאשר בעלה ירצה לגרשה (ולענין הכתובה יהיה הדין כמש"כ קודם), אבל בנ"ד שיש בה השתנות מכל הנשים היינו שנקרע השלפוחית, לפי אמירת רופא מומחה היא בחשש סכנת נפשות כשתתעבר ותלד, ומצינו אשר חוששין לאמירת הרופאים גבי סכנת נפשות לענין יוה"כ אפי' בהכחשה חד לגבי חד, וא"כ ודאי שאין רשאי בעלה לעכב ע"ז. ולענ"ד נראה שאין בעלה רשאי לשמש עמה כל שלא לקחה רפואות שלא תתעבר פן יגרום לה סכנת נפש כשתתעבר, וכדעת ר' מאיר בשלש נשים יבמות (י"ב ב') וכמו שאמר ר' אליעזר (ל"ד ב' שם), וע"כ לא פליגי רבנן ואמרי מן השמים ירחמו, רק במה שכלל טבע העולם נוגעים בזה וסומכים ע"ז ולא נעשה בה השתנות, [וכענין שאמרו חז"ל בשבת (קכ"ט ב') והאידנא דדשו בה רבים שומר פ' ד'] אבל באשה זו שנעשה בה השתנות בגופה שיש מזה חשש סכנה כשתתעבר ותלד, ודאי שצריכין לחוש לזה, ולכן לענ"ד אין ראוי לדחות הדבר רק להקדים ואם באפשר שתשאל עוד מרופא מומחה ומובהק ואולי ימצאו לה רפואות שיועילו לה ע"פ אומדנא של הרופאים מומחים מה טוב] וכש"כ שבנ"ד לא תפסיד כתובתה שהרי הוכרחה ע"י אמירת הרופא, ואם יש לבעלה בנים שכבר קיים פו"ר לא תהיה מחויבת לקבל ג"פ מבעלה כלל אחרי שלא פשעה בזה ונסתפחה שדהו

והנה היכא שאין לבעלה בנים שמחויב בעלה לגרשה לקיים פו"ר, יש לחקור היכא שאין לה בירור על הדבר הזה שהיא אנוסה, ויש חשש שמא עיניה נתנה באחר [כמש"כ למעלה בדברינו], כי אפשר לומר שלא מצינו לחשש שמא עיניה נתנה באחר, רק לענין היכא שעי"ז תשאר אצל בעלה כמו בהא דטמאה אני לך, ובהא דנטולה אני מן היהודים דאמרינן יפר חלקו כו', אבל היכא שלגרשה הוא צריך מ"מ, כמו הא דשתתה כוס עיקרין ולבעלה אין לו בנים, והוא מחויב לגרשה בכדי לקיים פו"ר, ורק חששא דשמא עיניה נתנה באחר הוא רק להפסידה כתובתה, יש לומר דלא מפסדינן לכתובתה מחששא זו דהוה כספיקא בפרעון והיא התובעת טוענת ברי. ונראה לענ"ד להביא ראיה שגם במקום שהיא נשארת באיסורה, ורק לענין להפסידה כתובתה גם כן אנו דנין מטעם של עיניה נתנה באחר להפסידה כתובתה, מהא דאיתא ביבמות (קי"ב א') איבעיא להו נטולה מן היהודים ליבם מהו, ופירשו בתוס' שם ד"ה איבעיא וכן הוא פירוש הרי"ף, שהבעיא הוא אם מסקא אדעתא אז בעת נדרה על היבם ומבקשין ממנו שיחלוץ ואין כופין, או דלא מסקא אדעתא וכופין אותו שיחלוץ לה, וקשיא לי לפירוש זה מאי תועלת יהיה להיבמה במה שתחלוץ שנכוף מטעם זה לחלוץ, כיון שאסרה נפשה בתשמיש מכל היהודים וא"כ גם לאחר שתחלוץ לא תנשא לשום אדם, בשלמא במתניתין אתיא שפיר דכופין אותו לחלוץ בנודרת מיבמה בחיי בעלה משום עיגונא דידה כדי שתנשא לאחר, אבל באמרה נטולה אני מן היהודים, הלא תיעגן ותיתיב גם לאחר חליצה, ומה תועלת לה בחליצה. ונראה לענ"ד לומר שהתועלת הוא לענין כתובה שתוכל לגבות כתובתה, ולכן בלא מסקא אדעתא, שיש לה כתובה, כופין אותו לחלוץ לה ויתן לה כתובה ותתפרנס מזה, משא"כ היכא דמסקא אדעתה דמית בעל ותיפול קמי יבם חשבינן למשנה אחרונה לעיניה נתנה באחר ואין נותנין לה כתובתה, הגם שלענין בעלה לא הפסידה כתובתה דאפשר לו בהפרה, מ"מ גבי יבם כיון דאי אפשר שתהיה ניתרת ליבם ע"י הפרה, חשדינן לה לעיניה נתנה באחר, ודנין אותה שהיא היתה גורמת לזה, ומפסידים לה כתובתה ע"י מה שאין חולץ לה, דע"כ צריך לומר שמן הדין הוא כל שאין ראויה להתיבם, מוטל על היבם לתן לה כל סך כתובתה ע"י חליצתה, דאל"כ גם בלא מסקא אדעתא נמי למה יחלוץ לה היבם, יאמר היבם למה אפסיד הכתובה ע"י שאחלוץ לה לטובתה, אלא ודאי כל שאין ראויה להתיבם מוטל על היבם חוב כתובתה, ואפ"ה בחשדא דעיניה נתנה באחר מפסדינן לה לכתובתה, והבעיא שם בגמ' הוא רק לענין כתובתה. וכן משמע בירושלמי שהיכא שלא הותרה להבעל כגון שלא הפר לה, למ"ד דהיא נתנה אצבע בין שיניה הפסידה כתובתה, דאמר שם בירושלמי סוף נדרים אתיא דר' יוסי ור' שמעון (דאמרי היא נתנה אצבע בין שיניה ואין לה כתובה) כמשנה אחרונה, ואפילו תימא כמשנה ראשונה מפני מה נדרה, עכ"ל הירושלמי, ופי' הפני משה ר' יוסי ור"ש דאמרי היא נתנה הוא כמשנה אחרונה, דחזרו לומר שאין נוטלת כתובה, הרי מוכח דעת הירושלמי שלמ"ד היא נתנה אצבע בין שיניה אם לא הפר לה בעלה שהפסידה כתובתה מחששא שמא עיניה נתנה באחר