באר משה (דנשבסקי) ב רא

נשאת למי שאין לו בנים תצא שלא בכתובה, ומינה שאם נשאת למי שיש לו בנים יש לה כתובה, והתם מיירי שהטעתו לבעל ולא ידע מזה, דאם הבעל ידע מזה מסתברא שיש לה כתובה גם בנשאת למי שאין לו בנים, וכן כתב הב"ש (באה"ע סי' קנ"ד ס"ק ל"ג), שבנשאת למי שיש לו בנים אפילו לא הכיר בה יש לה כתובה, וא"כ אנו רואין שאם הטעתו לבעל בענין לערב אל תנח ידיך לא הפסידה כתובתה, וה"נ כשהיא תחתיו והיא עשתה בעצמה מום זה שאין ראויה שבעלה יקיים לערב אל תנח כו' שלא תפסיד כתובתה, שאם היה נחשב זה לטענה גמורה, א"כ גם אם הטעתו בזה מתחלה היה ראוי להיות שלא יהיה לה כתובה

ואין לומר מאי דאמרינן בנשאת לשלישי שיש לו בנים שגם אם לא הכיר בה יש לה כתובה, הוא משום שלענין ממון באמת רק בתלתא זימני הוה חזקה, ורק לענין איסורא למי שאין לו בנים חיישינן לד' רבי דבתרי זימני הוה חזקה, אבל בממון שנחשב זה למום לא יהיה נחשב מום רק בתלתא זימני, ולכן גבי שלישי שיש לו בנים שאין כאן איסורא לא נחשב זה מום, ז"א, חדא דמסתימת הפוסקים לא משמע כן דה"ל לפרש שבנשאת לרביעי גם למי שיש לו בנים אם לא הכיר בה אין לה כתובה, ועוד מלשון התוספתא (ביבמות פ"ח) ועד כמה מותרת להנשא עד שלשה, יתר על כן לא תנשא אלא למי שיש לו בנים, נשאת למי שאין לו אשה ובנים תצא שלא בכתובה, מכלל דלמי שיש לו בנים גם ברביעי יש לה כתובה שהרי נקט מותרת להנשא עד שלשה ולא נקט עד שלישי, ותוספתא זו אזלא אליבא דרשב"ג, וכן פירש ג"כ במנחת בכורים שעל התוספתא דאתיא כרשב"ג, ואפ"ה מוכח שדוקא בנשאת למי שאין לו אשה ובנים תצא שלא בכתובה, וזה מיירי בלא הכיר בה כמו שכתבו התוס' וכל הראשונים, וא"כ מוכח שלגבי מי שיש לו אשה ובנים לא נחשב זה מום, והאי אשה ובנים מתפרש או אשה או בנים דמי שיש לו אחת משתי אלה מותרת להנשא לו, וכי היכי דלא הוה זה מום בלא הכיר בה מתחלת הנישואין, כש"כ שלא הוה זה מום כשנעשה בה אח"כ ע"י פשיעתה, שנאמר שתפסיד הכתובה עבור שעשתה בה דבר זה

מ"מ אחרי העיון יש לדון על ראיה זו, דהא מצינו דאיילונית הוה מום, ומוכח מכל הראשונים שגם ביש לו עוד אשה נחשב זה ג"כ כמום, כדאיתא ריש יבמות דמיירי שיש לה צרה להאיילונית, ומ"מ כתבו כל הפוסקים שאם לא הכיר בה נחשב זה כמקח טעות, וכן אמרינן בגמ' (ט"ו א') הכיר בה ולא הכיר בה איכא בינייהו, הגם שהיה שם צרה לאחיו של ר"ג, ואפ"ה אמרינן לת"ק שזה נחשב מקח טעות מה שנמצאת איילונית, וכן סתמא דמתניתין בכתובות (ק"א ע"ב) דאיילונית אין לה כתובה, ולא חילק במתניתין בין אם יש להבעל בנים או לא, ולכאורה רציתי לומר דאיילונית אין חסרון שלה מפני שאינה בת בנים רק האיילונית הוא נחשב מום גדול מפני אשר נמצא בה חסרונות הרבה שאינה דומה כשארי נשים, אבל האשה ששתתה כים עיקרין דמיא כמוחזקת באין לה בנים משלשה אנשים ולגבי בעל שיש לו בנים לא נחשבה כבעלת מום, אך מדברי הנימוקי יוסף גבי לשלישי לא תנשא למי שאין לו בנים ואם נשאת תצא שלא בכתובה, וכתב שם הנימוק"י אע"ג דקיי"ל כר' יהושע דאמר מקרא ולערב אל תנח ידיך, מ"מ אין כאן מקח טעות, ואהא דלשלישי לא תנשא כתב הנימוק"י, ומיהו גיטא בעי ואע"פ שלא הכיר בה, דלא דמי לאיילונית שאין צריכה גט בלא הכיר בה, דאיילונית מקח טעות הוא, אבל זו שאין לה סימנים של עקרות אלא משום חזקה, קדושין גמורין הם, דהא אפשר שיהיה לה בנים מרביעי עכ"ל, וא"כ מוכיחים דבריו שאיילונית מום שלה הוא ממניעת הבנים, והא דהוחזקה שאינה בת בנים ע"י שלשה אנשים הוא שאני לן מחמת שאין דבר ברור שהיא עקרה, וא"כ מי ששתתה כוס עיקרין שהוא דבר ברור שנעשית עקרה יחשב מום גם לגבי מי שיש לו בנים

ואחרי כותבי זאת בינותי בספרים, ומצאתי שכבר עמד הראשונים על קושיא זו, מדוע באיילונית הוה טענה גם בנשאת למי שיש לו בנים, הוא הרמב"ן בחידושיו למס' יבמות וכן הרשב"א בחידושיו למס' הנ"ל, וז"ל הרמב"ן ותמיהני אפי' נשאת למי שיש לו בנים תצא שלא בכתובה, שהרי קידושי טעות ודמיא לאיילונית, דתנן אין לה כתובה ולא חילקו בין מי שיש לו בנים כו', ונ"ל דמשום תצא נקט מי שאין לו בנים שמוציאין ממנו בעל כרחו, אבל מי שיש לו בנים לא תצא, אבל אם בא להוציאה וטען עליה מקח טעות אין לה כתובה דומיא דאיילונית שלא הכיר בה, וראיתי מקצת מחברים שלא כתבו כן, ואפשר לדחוק שמי שיש לו בנים אין יכול לטעון עלי' טענת מקח טעות כיון שאין בעצמה סימן של עקרות שאפשר שלא זכתה להבנות משתיהן כו', עכ"ל הרמב"ן, והרשב"א בחידושיו הקשה ג"כ הקושיא מאיילונית, ותירץ ג"כ כתירוץ השני של הרמב"ן משום שאין טענתה ודאי לכן מי שיש לו בנים אין יכול לטעון עליה מקח טעות עכ"ל. נמצא למדנו מדבריהם של הרמב"ן והרשב"א שטעות איילונית הוא מצד שהיא מוחלטת בעקרה בסימניה, ולכן הוה מקח טעות גם למי שיש לו בנים, וא"כ ה"נ בשותת כוס עיקרין שהיא מוחלטת בעקרה הוא נחשב כמום גם למי שיש לו בנים, שאם הטעתה בזה מתחלת נישואיה אין לה כתובה. ולכאורה צ"ע לי דאם נאמר שהיכא שהיא מוחלטת בעקרה כמו איילונית, הוה מום מחמת הטעם שחפץ אדם לקיים דברי ר"י ולערב אל תנח ידיך, הא תינח למי שאין לו אשה אחרת רק יש לו בנים שייך בזה לומר דחשיב כטעות מפני שאין ראוי לקיים אל תנח כו' אבל במקום שיש לו עוד אשה ראויה לבנים, למה יהיה אצלו מום מטענת מה שאין ראויה לבנים, וכבר הוכחנו בהא דאיילונית שגם ביש לו אשה אחרת חשבינן לה לטעות בקידושין מחמת מום האיילונית, ונראה לומר שעיקר הדבר מה שהוא כמום נחשב מה שאין ראויה לבנים מפני שנחשבת שהוא כעין זנות, וכסברת ר' יהודא (יבמות ס"א ע"ב) מקרא דהזנו ולא יפרוצו כו', ואם כי לדינא לא קיי"ל הכי מ"מ זילא מלתא בעיני העולם, ולכן הוא נחשב למום גם ביש לו אשה אחרת וגם בנים ואין לה כתובה, וכן יהיה הדין בכל שהוא דבר ברור שא"א לה להיות יולדת שלא ע"פ חזקה לחוד, כמו שותת כוס עיקרין נחשב זה למום גם למי שיש לו בנים וכנ"ל, וא"כ נראה דה"ה גם אם עשתה זאת בלי ידיעת בעלה גם אחרי נישואיה הפסידה כתובתה עבור זה, הגם שחיוב הכתובה מתחלה חל עליו להשתעבד לה, וראיה לזה נראה לענ"ד ממה שמצינו אשר נדרים ומומין שיין הם וכדאמר שם הגמ' כתובות (ע"ב ב') במתניתין שלענין כתיבה גם בלא התנה הוה טענה שאין לה כתובה, הן אם נמצא בה מומין והן בנמצא עליה נדרים שיש בהם עינוי נפש, וכמו כן איתא שם (דף ע"א א') באשה שנדרה בנזיר, למ"ד דהיא, נתנה אצבע בין שיניה שאם אמר אי אפשי באשה נדרנית תצא שלא בכתובה, ועיין תוס' שם ד"ה ואם אמר אי אפשי כי', וא"כ ה"ה לענין מומין שיש בהם טענה מתחלת נישואין בטעות לענין להפסיד כתובתה, שאם היא עשתה בעצמה מום כזה אחרי הנישואין בעודה תחתיו, אם יאמר הבעל אי אפשי באשה כזו שיש בה מום הזה תצא שלא בכתובה, וא"כ ה"נ שותת כוס עיקרין כיון שהוכחנו מדברי הראשונים שגם למי שיש לו בנים הוה טענה לחושבו כטעות להפסיד כתובתה, ה"ה אח"כ הפסידה כתובתה בזה

אמנם מ"מ עדיין יש לחקור בזה דהא מצינו באומרת נטולה אני מן היהודים, הגם שהיא מפקעת עצמה מבעלה מעיקר האישות והכל יודעים כו', ואפ"ה לפי משנה ראשונה יש לה כתובה, ופירש"י (יבמות קי"א ע"א) הטעם מדאסרה נפשה אכו"ע שמעינן מינה שתשמיש קשה לה