באר משה (דנשבסקי) ב קפז

חודש הרי זה גט, מת וה"ה לחלה, ומשני דלמא מת דוקא דלא ניחא ליה דתיפול קמי יבם, ולכאורה יש לדקדק למה להגמ' בהס"ד למידק דאין אונס מדקתני מת וה"ה לחלה, הא ממת גופא נוכל לדייק שאין אונס דהא אין לנו אונס גדול ממיתה, ואמרתי לתרץ דהגמ' בס"ד שממת בעצמותו אין לדקדק דין זה דאין אונס משום שבתנאו אמר מעכשיו, ע"כ כונתו כדי שאם ימות באמצע הזמן יהיה הגט חל למפרע ולא יהיה גט לאחר מיתה, כי זה לא מסתבר לומר שחשש שמא יתקרע הגט, וא"כ מסתמא אסיק אדעתיה חשש מיתה ג"כ, ממילא חזינן שאם ניחא ליה לגרש גם אם עיכוב ביאתו יהיה ע"י אונס, ממילא ה"ה באונס אחר, וזהו דקאמר הגמ' מת וה"ה לחלה, ולפי זה הס"ד נימא, דרבא דאמר אין אונס בגיטין בכה"ג אמר כשנותן גט מעכשיו ומטעם זה הוא, שמדאמר מעכשיו משום חשש מיתה ממילא ה"ה אונס אחר, ומשני הגמ' לא מת דוקא דניחא ליה דלא תיפול קמי יבם, ועיין רש"י שכתב בד"ה דלמא מת דוקא, משום דכל עצמו שכתב לה גט מחמת כן כתב שאם ימות יהיה גט למפרע, ובהאי אונסא ניחא ליה, אבל באונסא אחרינא לא כו''' ויש להבין מש"כ רש"י שכל עצמו שכתב לה גט מחמת כן כתב, מאין ידיע לנו זה, דילמא כתב לה גט כדי שלא תתעגן כשילך וישהה זמן רב, ונראה דכונת רש"י אהא שאמר מעכשיו, משום חשש מיתה הוא, דאי משים שלא תתעגן היה די גם בלא מעכשיו שאחר כלות י"ב חודש אם לא יבא תהיה מגורשת, ומדהוסיף מעכשיו מוכח שהיה כונתו גם משום חשש מיתה שלא יהיה גט לאחר מיתה שלא תיפול קמי יבם, ואף דנחית לאונס זה, מ"מ באונסא אחרינא אין שם טעם זה אמרינן סתמא שלא היה דעתי על זה

ומכל זה שכתבתי יצא מדברינו שמהא שמקשה רבה לרב הונא בנדרים אונס רחמנא פטריה, ורש"י הביא זה בכתובות (ג' ע"א) שזהו הטעם שמדאורייתא יש טענת אונס, שמוכח מזה הדבר שאומדן דעתו שאדם אין מקבל לקנוס עצמו או לגרש, רק כשעושה הדבר שלא באונס, וממילא במקום שאין עושה זה החיוב על עצמו משום שיעשה שלא כהוגן להשני, אין שייך טעם זה ובכל גוונא נידון לשון תנאו, בקיומו או בביטולו של התנאי כפי מה שאמר סתמא בלא שום חילוק, עוד מוכחינן שמה שניכר מדבריו שעושה שלא תיפול קמי יבם שהוא ע"י אונס, ה"ה גם בשארי אונסין ג"כ רק שיהיה שם ג"כ טעם הזה, ממה דאמרינן בגמ' מת וה"ה לחלה, וכמו שכתבנו מקודם שמשום שמוכח מתנאו שחשש לשמא ימות, ה"ה שארי אונסין, ומה דמסקינן מת דוקא הוא משום שבחלה אין שם הטעם שלא תיפול קמי יבם. ומעתה ניחזי אנן בנ"ד גם לדעת ריש לקיש שדן טענת אונס גם על ביטול התנאי, נראה, שמסתבר לומר שרק במקום תנאי כעובדא דשם, שאמר אי מטי יום פלן כנסתיך ליבטלו הקידושין, שהוא כעין קנס על העול שיעשה לה שלא יכנסה לזמן המדובר, אבל בנ"ד שכל התנאים המדוברים לבטל הקידושין, היינו אם אחיו לא יחלוץ, ואם תישאר אלמנה אחר מות בעלה בלא ז"ק, וכן אם אחיו ישאר אחר מותו, הלא כולם אין נעשים ע"י רצון בעלה שלא בצדק, וכן תנאי זה שאם לא יפטרה בגט קודם מותו היא ג"כ מצוי שלא יהיה ע"י פשיעתו, שימות בלא שיודע לו מקודם ולא יספיק לתן לה גט, וכיון שבהתנאים שהתנה נכללים הרבה ענינים שיבואו ע"י אונס ג"כ, ואפ"ה התנה תנאו לבטל הקידושין שלא תיפול קמי יבם, ממילא נאמר גם מה שיהיה לו סיבת אונס שלא יהיה אפשר לי לגרשה, מסיבת שנעשה סומא או מחסרון מעות נתינת הכתובה, ג"כ נכלל בזה שלא תיפול קמי יבם

עוד אוסיף דברים בביאור דברי הירושלמי (גיטין פ"ז הל"ו ובקידושין פ"ג הל"ב) באומר דאין אתא יום פלן ולא ש כנסתיך לא יהוי לי עליך כלום כו' דפליגי ר' יוחנן ור"ל בענין אונס יעו"ש, וקאמר שם על דעתיה דר"ל "אין צריך למיעבד ואין אתא יום פלוני ולא כנסתה לי לא יהוי לי עלך כלום". והנה בביאור דבר זה מה נתקן שבאופן זה לא יהיה על זה טענת אונס גם לריש לקיש, הנה הפני משה מפרש הכונה היא שהיא ג"כ תתנה שאם יבא יום פלוני ולא תכנוס אותי לא יהא לך עלי כלום, והוא דחוק מאד שאין כאן משמעות בירו' שכל ההשתנות הוא מה שהיא ג"כ מתנה, ועוד שהוא מפרש ולא כנסתה לי שהיא מתנה שלא יהא לך עלי כלום, ואלו לפנינו הגירסא לא יהוי לי עלך כלום: ופירושו של הקרבן עדה ג"כ קשה שהוא מפרש ולא כנסתה לי שהיא לא תתרצה בנישואין, ולכן בעת שאירע אצלו אונס היא תאמר שהיא אינה רוצה והוא באמת דחוק וקשה, הא בעת שהיא מחכה עליו היא אומרת שמרוצית ואח"כ כשיחלוף היום ולא יבא ע"י אונס, מה מועיל שאח"כ תאמר שהיא לא תתרצה בו אחרי שלר"ל אונסא כמאן דעביד וכבר חלו הקידושין

ולענ"ד נראה לומר שביאור הירושלמי הוא לפי מה שהקדמנו לעיל בדברינו בסברת טענת אונס, מפני שאנו דנין שכונת המתנה באם שיעשה הדבר ברצונו ולא יהיה ע"י אונס, והכי נמי סבר ריש לקיש גם בהתנאי מביטול להקידושין הוא ג"כ דין זה, כיון שעשה מעשה הקידושין ןרק התנה אם לא יכנוס אותה לזמן פלוני המוגבל, ואמר בלשונו אם לא כנסתיך ליום פלן, כוונתו שהוא לא יכנוס אותה לזמן פלוני והמניעה תהיה מצדו ומסיבת שרצונו עיכב מלישא, ואם הוא יבא לכנס אותה לזמן פלוני והיא תמנע מלהנשא לו בזה האופן ודאי דהוה קידושין, ולכן סבר ריש לקיש דבכה"ג גם אם היה עיכוב מסיבת אונס זה לא מיקרי אי לא כנסתיך, הגם שמתחלה הוא בהן של הקידושין שאמר שמקדשה ע"מ שיכנסנה לזמן פלוני, וא"כ לכאורה גם שנעשה העיכוב ע"י אונס מ"מ הא לא קיים תנאו, מ"מ סובר ריש לקיש שאנו מדייקים בסוף לשונו היינו האם לאו שלא יהיה קידושין, דעיקר מטרת התנאי הוא למעט שלא יהיה קידושין כשלא יתקיים שזהו הלאו של התנאי, ובזה דנין שסתם כוונת האדם שיהי' נעשה המניעה מרצונו ולא ע"י אונס, אבל כשאירע אונס יעבור זה היה המניעה שלא כנסה לזמן פלוני בזה יהיה כמו ראש דבריו שיהיו הקידושין וזה קאמר ר"ל אונסא כמאן דעביד, אבל ר' יוחנן סבר שמדייק ההן של הקידושין שהוא דוקא אם יתקיים שיכנסה לזמן פלוני, וכל זמן שלא נתקיים מאיזה סיבה שתהיה לא הוה קידושין, מ"מ יכול להיות שזה יודה גם ר' יוחנן שאם שהוא בא לכנוס רק היא עיכבה שלא רצתה להנשא, בזה אפשר דהוה קידושין שכוונתו הוא אם יבא לכונסה שהוא יהיה מוכן ע"ז לכנוס אותה. וע"ז אמרינן שם בירו' שאיך יכול לעשות שלא יהיה טענה, אם שיכתוב בהתנאי אם יבוא זמן פלוני ולא כנסתה לי, פירושי שלא תהא כנוסה בזמן פלוני, שנכלל בזה בכל גוונא בין שהמניעה תהיה מצידה או מצידו בכל אופן, רק אם לא תהיה כניסה ביום פלוני יהיו הקידושין בטלין, ובאופן זה גם אם באונס היה העיכוב שלא כנסה הבעל לזמן המוגבל בהתנאי אמרינן שג"כ בטלה הקידושין, דכיון שלא תלה הדבר ברצונו לבד, בזה אין שייך טענת אונס, זהו הנראה לענ"ד בביאור דברי הירושלמי

מעתה רואין אנו שדעת הירושלמי שגם אליבא דר"ל כיון שאין תלוי הדבר בו לבדו אין כאן טענת אונס כי מטרת התנאי הוא רק עצם הדבר שחפצם בקיום התנאי, וה"נ בנ"ד שהוא התנה שאם לא תתגרש קודם מותו ואח"כ תשאר בלי ז"ק ואחיו יהיה קיים אז הקידושין בטלים, ולפ"ז הלשון גם אם המניעה תהיה מצידה שהיא לא תרצה לקבל ג"פ ומחמת זה לא תתגרש, ג"כ הקידושין בטלים א"כ ממילא אין כאן שום חשש מטענת אונס גם אליבא