באר משה (דנשבסקי) ב קפו

סימן ח עוד בענין הנ"ל

במש"כ כת"ר במכתבו מן כ"ו שבט, שהג"א כו' העיר על דבר העובדא הנ"ל מחשש אונס, משום שיצטרך לתן מעות הכתובה כאשר יגרש, והוה זה אונס ממון, וע"כ מסתפק אולי לא יהיו הקידושין בטלים מפני שלא קיים תנאו הוא התנאי לגרשה קודם מותו, מפני שזה היה מחמת אונס, וכתר"ה כתב ע"ז דברים ברורים וישרים שאין ע"ז שם אונס כלל, אך לבד זה אני מתמיה עליו אפילו לפי דעתי שיחשוב זה אונס ממון, מ"מ אונס זה גלוי היה מתחלה וכבר אמרו (נדרים כ"ז ב') אונסא דמגליא שאני, ובכתובות אמרינן בזה אונס דשכיח שאני, ואף אם היה נעשה אח"כ שאין לו במה לפרוע אמרינן בירושלמי הביאו הר"ן (נדרים דף ס"ה ע"ב) שעניות שכיחא, ולא מיקרי זה אונסא דלא שכיחא, וא"כ גם אם נאמר שבקידושין יש טענת אונם, אמנם במידי דשכיחא שלא יהיה לו ממון לשלם הכתובה, ובפרט שנתינת הכתובה אין מעכב הגירושין רק יהיה זה עליו חוב, וא"כ לא מקרי זה אונס כלל מה שלא גירשה, מפני שיצטרך לשלם הכתובה. ולפי דעתו של המעורר לחוש חשש אונס על מה שלא נתקיים בנתינת הגט, היה לו לחוש חשש אונס מפני שאירע לו שנעשה סימא והעני ואין לו מי שישמשנו, והוא כעין שאמרו (נדרים כ"ה) וחלה בנו, הגם שהוא בעצמו יכול לבוא לסעוד אצלי, מ"מ כיון שיש עיכוב אצלו מסיבת אונס שדרכן של בני אדם להתעכב עבור זה, מיקרי זה אונם, וה"נ סיבת עיכוב הגירושין שאין לו מי שישמשנו ולאדם שנעשה סומא, הוא עיכוב מלגרש הנעשה מסיבת אונס, ושפיר יש לחשוב זה אונס. אך באמת לענ"ד אין לחוש בזה לאונס בתנאי שלא נתקיים, וכמו שהאריך כת"ר, שכן נקטי כל האחרונים, שביטול קיום תנאי ע"י אונס לא מיקרי זה נתקיים התנאי, ועיין (תשו' ח"ס ח' חו"מ סי' א') שהאריך ג"כ בענין זה

עוד אוסיף בענין זה הנה בעצם סברת ענין טענת אונם בתנאים, שהגמ' מדקדק בזה (ריש כתובות ובנדרים כ"ז) אם ניזול בתר לשון המתנה שהתנה מפורש בתנאו שאם לא יבא יהא גט ואם יבוא לא יהא גט, מה לנו אם היה אונס, מ"מ ע"פ דבריו אנו צריכים לדין, אלא ענין הסבר הדבר הוא שמצד אומדנא ברורה של דעת בני אדם ומסיבת הענין הגורם לתנאי שנעשה ביניהם, כגון בהא דאם לא באתי גבי גיטין, שמצד שהלך ממנה וחששו עליו ע"כ נתן הגט והתנה שאם לא יבא עד זמן פלוני תהיה מגורשת, מפרשים אנו כוונת דבריו שמה שאמר אם לא באתי, שמצידו יהיה העיכוב שלא יבוא, ולכן אמרינן שם בכתובות שגם אם יש טענת אונס בגיטין, מ"מ במת אמרינן שמיקרי זה נתקיים התנאי ולא חשיב אונס מפני שניחא ליה שלא תיפול קמי יבם הגם שלכאורה יש לדון מה לי דניחא ליה דלא תיפול קמי יבם, הא מ"מ מחמת אונס נתקיים התנאי, וצריך לומר דאנו אומרים כיון דניחא ליה שלא תיפול קמי יבם, נכלל בלשון תנאו שגם אם לא יבא מטעם זה מאונס מיתה ג"כ מגרש אותה, ועיין רש"י שם, וא"כ בנ"ד כיון שכל התנאי היה כדי שלא תיזקק ליבום, א"כ כשמתנה אם לא יתן לה גט קודם מותו, כוונתו ג"כ בכל גווגא שלא יתן לה גט מתנה שלא יחולו הקידושין כדי שלא תזקק ליבום, וא"כ נראה שבנידון כזה, גם לריש לקיש שבירושלמי, אין לחוש למה שהיה באונס במה שלא נתן גט קודם מותו

עוד אוסיף לחזק הדבר שאין כאן חשש מטעם אונם, ומקודם אכתוב מה שכבר כתבתי במס' כתובות, בהא דאמרינן טענת אונס בקיום התנאי, פירש"י (שם ג' א') אהא דאמר שם בגמ' ומי איכא מידי דמדאו' בטל גיטא ופירש"י שמצינו טענת אונם מה"ת שנאמר ולנערה לא תעשה דבר, והוא לשון הגמ' (נדרים כ"ז א') אמר ליה רבה אונס הוא ואונס רחמנא פטריה שנאמר ולנערה לא תעשה דבר, ובאמת היא צריך ביאור הדמיון דמדמי שם הגמ' קיום התנאי באונס, להא דרחמנא פטריה באונס, דזה ודאי אם היה מסיק אדעתיה אונס, ואפ"ה מתנה תנאי זה הלא לא איכפת לן מה שהוא אנוס, וכמו דאמרינן גבי אונס דשכיח אף שהוא צועק חזו דאתאי, לא אמרינן בזה אונס רחמנא פטריה, משום כיון שמקודם לא היה אנוס בעת שנתן גיטו ונתרצה על כל אופן שהוא שכיח ולא יבא יהא גט, והא דאונס דלא שכיח מבטל המעשה שהתנה על תנאי זה כשנתקים ע"י אונס דלא שכיח, משום דאמדינן דעתו שהיה כוונתו בעת שהתנה כשיתקיים הדבר ע"י רצונו ולא ע"י אונס, ולכן כשנתקיים ע"י אונס נחשב זה לא נתקיים תנאו, וא"כ צ"ע מאי מקשה רבה לרב הונא דאמר אונס אין מבטל לקיום התנאי מהא דאונס רחמנא פטריה, הא ע"כ רב הונא שסובר דגם באונס חשוב נתקיים התנאי, הוא סובר שבכלל תנאו שאומר אם לא באתי בכל גוונא הוא בין שיהיה ברצונו בין שיהיה אפי' ע"י אונס, משום שלא פירש אם לא יבא ברצונו וא"כ לסברת רב הונא דנחשב זה נתקיים תנאו, מה שייך ע"ז להקשות אונס רחמנא פטריה הא בעת שעשה המעשה על תנאי זה אז עשה ברצונו, ולסברת רבה דסבר שכוונת האדם המתנה על דבר הוא אם יהי' נעשה ברצונו דוקא, וכל שלא נעשה ע"י רצינו הלא לא נתקיים תנאו, גם אם התורה לא היתה פוטרה באונס, מ"מ הא תנאו לא נתקיים והיאך יחול המעשה שהתנה על תנאי שלא נתקיים, ומאי הוא כוונת רבה בקושיתו מהא דולנערה לא תעשה דבר

והנראה לענ"ד בעומק ת הגמ' משום דקרא דולנערה לא תעשה דבר מיירי בכל גוונא גם אם היה ע"י מעשה שמוזהרת ע"ז בגילוי עריות, שתיהרג ואל תעבור או באופן שהיה סופה ברצון שבאמת אסורה להיות גם סופה ברצון על דבר העברה של האיסור ערוה, ומ"מ כיון דאונס גרם לזה פטרתה התורה מעונש, וא"כ חזינן שכל משפטי התורה, כוונת התורה באם שיעבור ברצון דוקא יענש, ולא כשיעבור ע"י אונס, ולכן הכי נמי נאמר בסתמא דמלתא כל שאדם מחייב עצמו באיזה דבר שיעשה, הוא מחייב עצמו באופן אשר התורה מחייבת ולא יותר ואם משום שהתנה סתמא ולא פירש באם שלא יבא לרצונו, ע"ז נאמר משום שלא אסיק אדעתיה, ובודאי אילו היה מסיק אדעתיה היה מתנה שבאופן כזה לא יחשב לקיום התנאי שיחול המעשה מחמת זה, ונמצא שכל הוכחת רבה שהקשה לרב הונא ודייק מקרא, הוא רק להוציא לנו את כוונתו, שבודאי לא אסיק אדעתיה אם יתקיים התנאי ע"י אונס. והנה שם בנדרים בתר הכי קאמר וכ"ת קטלא שאני כי' ולכאורה צ"ע הא בכל משפטי התורה אונס פטור גם בממון וכדאיתא בב"ק (כ"ח ב') יעו"ש, אך למש"כ אתי שפיר שמכל משפטי התורה אין ראיה ממה שנפטר באונס כיון שלא עשה דבר למה יענש, אך עיקר ראית רבה הוא מקרא דולנערה כו' דמיירי גם שעברה ולא עשתה כתורה, שהיתה מחויבת למסור נפשה ולא תעבור, ואפ"ה פטורה מעונש מפני שזה בא מחמת סיבת אונס, וכן נאמר במה שאדם מחייב עצמו ג"כ בכה"ג הוא, וע"ז דחי הגמ' קטלא שאני, דאין דומה חיובים אחרים לחיוב מיתה, ולכן אפשר שסתמא אדם מחייב עצמו בכל גוונא, עד דמסיק הגמ' ומוכיח מן דיני תנאים גופא בהא דנדרים, שאמרינן שבסתמא אין כוונת אדם באם שיקוים ע"י אונס, ומה שהתנה סתמא משום דלא אסיק אדעתיה

עוד כתבתי שם בכתובות (ב' ע"ב) דמדייק הגמ' מהא דמעכשיו אם לא באתי לסוף י"ב חודש ומת תוך י"ב