באר משה (דנשבסקי) ב קעז

למיעוט שאין ניכר בג' חדשים, והכרת בדיקת דדיה אין מזדמן גם למיעוט שלא יהיה לסוף ג' חדשים, וכמוש"כ שם הגאון רע"א וכדמוכח מקושית הש"ס וכי מטו ג' חדשים לבדקה, וא"כ רואין אנו שהכרת העין מתאחר לפעמים נגד הכרת הבדיקה, ולהיפך נאמר שהכרת העין מקדים לפעמים קודם ג' חדשים מה שאין כן בהכרת בדיקה בדדיה, ומאין נאמר בלא הוכחה מהגמ', עכ"ז באמת הנני מודה בזה שהכרת העין יכול להיות לפעמים גם קודם זמן ג' חדשים, אך שאין זה הכרה ברורה, רק הכרה מדומיית וכאשר יתבאר אי"ה בדברינו להלן

עוד כתב כת"ר להוכיח (מסוגיא דנדה ח' ע"ב) דאיתא שם וכמה הכרת העובר סומכוס משום ר"מ כו', והשתא אם גם ביולדת לט' יש הכרה פחות מג' חדשים מאי מהני דאזלינן בתר רוב נשים, ואם אזלינן בזה בתר רוב, כש"כ דאזלינן גבי חליצה בתר רוב עכ"ד. והנה מה שעשה חומר במעל"ע שבנדה שהוא רק מעלה בעלמא נגד איסור חששא גבי חליצה לא ידעתי מנין לו, ואדרבה מצינו שהקילו גבי זקנה שפסקה ג' עונות שדיה שעתה, ולא חיישינן שמא תראה עוד שני פעמים בהפסק ג' עונות בלא קביעת ווסת שאז היא נעשית מוחזקת בדמים, וגם שיתברר אח"כ איסורו, רק סמכו משום דשכיח שהפסק ג' עונות נעשית מסולקת דמים בעת הסמוך לזקנה ולא חיישינן שמא יתברר להיפך, וגם אין אומרים בזה שהוה דבר שיש לו מתירין להמתין לפי דבריו בשיטת רש"י, ואדרבה שם (דף ט' ע"ב) ד"ה הרי היא, כתב רש"י שאע"פ שמתברר אח"כ למפרע שאין זה סילוק דמים, מ"מ לא מטמאינן למפרע בטומאת מעל"ע משום דלא אחמור רבנן, וא"כ הכא שיש לנו רוב נשים יולדות לט' ח' ודאי שאין לנו לחוש בחומרת מעל"ע שמא היא יולדת לז', גם מש"כ להחמיר מטעם יל"מ, לדעתי בענין רוב כזה שהיא מצד הסברא, (לא ע"י תערובות) מקילין תמיד גם ביל"מ, וכמו דמקילין בקטן וקטנה ליבם ואין חוששין שמא ימצא סריס או היא איילונית לרבנן דאזלי בתר רובא, גם שאפשר להמתין עד שיגדלו, **(הגה"ה וגם ביש לו מתירין גמור מותר ע"פ רוב שלא ע"י תערובות, ומוכח כן מד' בה"ג שמתיר בתערובות אותו ואת בנו ע"י נכבשינהו דניידי המבואר (ביו"ד סי' ט"ז), וכן יש להביא ראיה ממשנה (ריש פרק א' דדמאי) שמייתי הר"ש ירוש' שר' יוחנן אמר שגם בודאי כן משום שרוב מינים אלו באים מן ההפקר אף דזה יל"מ וסמכינן ארוב, ויש לדקדק בזו הראיה:)** וכן ראיה מגמ' (יבמות ל"ז ע"א) וא"ת הלך אחר רוב נשים ורוב נשים ולד מעליא ילדן, הגם שאפשר להמתין, ובאמת ודאי יש לסמוך על, רוב נשים שיולדות לתשעה לענין מעל"ע שבנדה שלא נחוש להחמיר, וגם ספק שקול ראוי להקל במעל"ע שבנדה שהוא רק מעלה בעלמא, וכמו שמצינו במס' נדה (דף ד' ע"ב) "ואבע"א הכא בטומאה דרבנן וע"כ מקלינן מספיקא, וע"כ א"א לומר לפרש הגמ' כמו שרצה כת"ר לומר שעיקר השיעור הוא ג' חדשים לענין דיה שעתה, רק ע"י הכרה של העובר מחזקינן שהיא מעוברת ג' חדשים, שבאופן זה ודאי לא היה לנו לחוש שמא היא יולדת לז', ובלא"ה א"א לפרש הגמ' כן דאטו עיקר הדין של דיה שעתה במעוברת נאמרה ההלכה בשיעור של שלש חדשים, הא עיקר הדין נאמר במשנה משיודע עוברה וזה השיעור נאמר במעוברת לענין די' שעתה רק סומכוס אומר משום ר"מ שאימתי נקרא הכרת העובר, כי יש הכרה שאינה אמיתית, רק הכרה מדומיית, וע"ז אמר שג' חדשים נקרא הכרת העובר שזוהי הכרה ברורה, ומייתי ראיה מכתוב שנאמר ויהי כמשלש חדשים שאז נתודע שהיא הרה, ומקמי הכי א"א להתברר ההריון, וא"כ נ"מ לדינא לדידן היכא שידעינן שאין כאן ג' חדשים כגון בבעל ראשונה, נחמיר בטומאת מעל"ע עד ג' חדשים, וע"ז הקשה הגמ' הא ראיה גדולה היא, ומשני משום דאיכא יולדת לז' וא"כ בשרואין בה הכרת העובר וידעינן שאין כאן ג' חדשים מעת שנתעברה, היינו אומרים להקל בטומאת מעל"ע לומר שההכרה היא אמיתית, רק היא יולדת לז', קמ"ל דלא מקילינן בהכי, ובזה נאמר בשני אופנים, או שאין אנו מקילים לתלות שהיא יולדת לז' שהולכין אנו אחר רוב נשים, או שגם יולדת לז' הכרתה נחשבת בג' חדשים דוקא, וכמו דמספקינן בסנהדרין (ס"ט א') ביולדת לז' אימתי עוברה ניכר, אם לג' חדשים או לשליש ימיה, זהו הנראה בפירוש הגמ' דנדה

ואחרי שהוכחנו מסוגיא זו דנדה שיש הכרה מדומיית והיא באה גם בפחות מג' חדשים, אמנם הכרה ברורה היא רק בג' חדשים שלימים וכדמוכח מד' רש"י ביבמות, וכמו שהוכיחו הגאונים הנ"ל וכן מהא דבן סורר ומורה שלא משכחת הכרה ברורה לעיבור פחות מג' חדשים, מדשקיל וטרי הגמ' לענין אם ראוי לקרותו אב בפחות מג' חדשים, ומספקינן אם אזלינן בתר רובא לחיוב דיני נפשות, ואם נאמר שבכל יולדת לט' איכא מיעוטא שיש להם הכרה פחות מג' חדשים, א"כ אפי' אם יולדת לז' אין ניכר לשליש ימיה כ"א בג' חדשים, ג"כ מוכח דאזלינן בתר רובא בזה לחייבו מיתה עד ג' חדשים, אלא ודאי הדבר ברור שכל הנשים אין להם הכרה ברורה פחות מג' חדשים בשים אופן, אך הכרה מדומיית יש גם בפחות מג' חדשים אך זה אין נקרא הכרה, ולכן שפיר בן סורר ומורה חייב עד ג' חדשים, ומעתה יש להסתפק בנ"ד אם אפשר לסמוך על הכרה שהיה לה קודם ו' חדשים, אולי לא היה זה הכרה אמיתית ברורה והיה זה קודם ג' חדשים. ונראה לענ"ד שמסתברא שגם הכרה שאין אמיתית הבאה לפרקים קודם ג' חדשים, מ"מ היא באה רק בשני חדשים ויום אחד ולא פחות, וסמך לדבר, מדברי התוס' (יבמות ל"ז א) ד"ה רוב שכתבו בסה"ד "וי"ל שאין משתהה הכרת העובר מהראשון עד שליש ימיה של השני" ושליש ימיה של השני הוא שני חדשים ויום אחד, ואם מקודם תמצא הכרה שאין אמיתית אכתי יש לחוש שמא היא מעוברת מראשון לתשעה, וההכרה תהיה בפחות איזה ימים משני חדשים ויום אחד להשני ויתלו זה בהכרה מדומיית להשני, וההכרה תהיה בפחות איזה ימים משני חדשים ויום א' להשני, א"ו שפחות משני חדשים הוא שליש ימים של יולדת לז' למקוטעין אין שום הכרה כלל. עוד יש לנו משמעות ליסוד זה ממה דאיתא (יבמות מ"ג ע"א) שלח ר"ח בר אבין מארסין תוך ג' וכן עושין מעשה כו', והאי מארסין תוך ג' יראה פירושו שתוך חודש הג' מותר ליארס, וכן יראה זה ממה דהביא אח"כ וכן היה ר"א מלמדנו רובו של ראשון ורובו של שלישי והאמצעי שלם, שהוא קרוב לדבריו שבכלות שני חדשים שלמים מותר ליארס, ויש לדקדק בזה ממ"נ אם לא גזר אירוסין אטו נישואין אפי' קודם ג' יהיה מותר ליארס, כדעת ר' יוסי דאמר כל הנשים יתארסו, כי על דין הבחנה לענין נישואין ודאי שלא יחלוק דבעינן ג' חדשים שלמים כסתם מתניתין, וכן כתב בס' קרן אורה שלא התירו רק ליארס, הגם שיש לומר שלכך לא גזרו בחודש הג' אירוסין אטו נישואין מפני שדרך להמתין מן אירוסין לנישואין שלשים יום כדתנן לאלמנה שלשים, וע"כ לא גזרו בזה אירוסין אטו נישואין, אבל לא קודם אך משמעות הלשון של הגמ', שמביא וכן היה ר"א מלמדנו בשם ר"ח הגדול רובו של ראשון וכו' משמע שיש ע"ז לתא של ג' חדשים התירו האירוסין. וע"כ נראה לענ"ד לומר שבאמת הבחנה ברורה אינה רק בג' חדשים שלימים, רק במשך חודש הג' ששכיח שתהיה אז קצת הכרה שהיא הכרה שאינה ברורה לא גזרו אז אירוסין אטו נישואין, כיון שאז לא נמצא שום הכרה סמכינן שלא תמצא הכרה עוד גם עד שיושלם החודש השלישי. גם נראה אחרי שמצינו פלוגתא אהא דתנן מעוברת משיודע עוברה שסומכוס אומר משום ר"מ ג' חדשים, ובירושלמי יבמות (פרק ד' הל' י"א) מייתי הא דסומכוס