באר משה (דנשבסקי) ב קע

ששמעו שם ששבתי הנ"ל מת, וכל זה הוגד לפנינו. והנה בעדותן של אלו די להתיר אחרי שכולם אמרו שמת שבתי הנ"ל, הגם שכל אלו לא היו אצל מיתתו באותו מקום שמת שם, רק ניכר שאליהם בא ידיעה ע"פ השמועה שמת, וחשוב זה כמו שהמה אומרים כל אחד ואחד שמעתי שמת פלוני ולא אמרו בשם מי שראה מיתתו, מ"מ הא מבואר ברמ"א (בסי' י"ז סעיף ה') שאפי' אמר סתם ששמע כשר העדות ולא חיישינן שמא עדות הראשון פסול היה, וכמבואר שם בב"ש (ס"ק מ"ז) שהיכא שא"א לברר כשר גם בסתם שאין אנו יודעים ממי שמע, ובנ"ד שהוא מקום רחוק מאוד חשוב כא"א לברר, ומסתימת לשון רמ"א שמתיר באומרת שמעתי סתם שמת פלוני נראה דלא חיישינן ששמע קול הברה, וכן מבואר בספר עזרת נשים (בס"ק נ"א), אך מביא שם בשם המבי"ט דבעינן שיאמר שמעתי מפי פלוני, וא"כ לדידיה לכאורה יש לפקפק על כל העדיות, כיון שכולם לא היו אצל פטירתו שהרי מת במקום אחר וא"כ רק מפי השמועה אמרו, וכיון שלא אמרו מאין נודע להם זאת חיישינן לקול הברה. ולעיקר הדין כבר הביא שם בספר עזרת נשים הנ"ל שמרן הבית יוסף בתשובה חלק על המבי"ט והעלה ששמעתי סתם מהני, הגם שעל עדותו של ר' ליב ב"ר יהודה שאמר ששמע מן אבא ב"ר משה גאלדשטיין שמת, יש לפקפק ע"ז יען שאמר שהוא ראה בהמכ"ע וזה אין נודע לנו אם כותב המכ"ע הוא יהודי או אין יהודי, וא"כ יש לחוש שאין זה נחשב למסל"ת דהא בעדות מפי כתב מבואר (בסעי' י"א) בשם הרמב"ם דבעינן שיהיה כתב ישראל דוקא, והביא שם החלקת מחוקק (בס"ק כ"א) שלא הוכשר רק מסיח לפ"ת ולא כותב לפי תומו, וא"כ יש לחוש לכל העדיות אולי נתפשט ידיעתם מן מי שראה כתוב בהמכ"ע שנכתב ע"י א"י, וא"כ אין לנו סמיכה טובה על עדותן של אלו הנזכרים בהגב"ע, מ"מ על עדותו של יעקב ב"ר צבי משה, שאמר ששמע מאחותו שהיא שמעה מהבחורים, בן ישראל יוסף ובן נחום יצחק, ואותם הבחורים היו שם קרוב למקום שהיה האיש שבתי שאנו דנין עליו והמה ידעו ושמעו ע"י איזה שהיה שם בעת ובמקום פטירתו, אם יהודים או אין יהודים, הגם שעל העדות של בן ישראל יוסף יש לדון שהוא כתב ערעור אח"כ שנזכר בהגב"ע שיבואר להלן אי"ה, מ"מ על העדות שנאמר בשם בן נחום יצחק שממנו אין לנו חרטה מהעדות שלו אח"כ יש לסמוך. וגם על העדות מן המכ"ע יש להעיר ג"כ דהנה הרב ב"י כתב על מש"כ הרב המגיד על הרמב"ם שהצריך שידעו שהוא כתב ישראל, וכתב הרה"מ שלא הוכשר א"י רק במסל"ת אבל לא כתבו עכ"ל, וכתב בבדק הבית (בסי' י"ז) על זה "ומש"כ אבל לא כתבו אין לו טעם שאם כתבו כתוב בדרך מסל"ת למה יגרע" עכ"ל, וראיתי בס' עזרת נשים שהכריע בענין זה שהטעם אם כתב בן עם אחר בדרך מסל"ת אין מועיל הוא דוקא בכותב לישראל כיון שטרח לכתוב לישראל להודיעו אמרינן שאינו מסל"ת רק כונתו להתיר, ולכן בכותב א"י לא"י חברו וישראל ראה זאת שמועיל זה, וא"כ מטעם זה י"ל שאם ישראל ראה בהמכ"ע שמת ישראל אחד שמועיל גם אם הוא הודעת א"י כיון שכותב א"י לא"י, מעתה יש להקל ע"פ כל אלו העדיות שבאו לפה שאמרו ששמעו בנויארק מאנשים שונים ששבתי הנידון שלנו מת, וכש"כ בנ"ד שהוא רק ספק אם היה ידיעתם ע"פ המכ"ע או אולי שמעו מאחד שנודע לו הדבר וכמו דאמרינן היכא שהגיד א"י מסל"ת מפי א"י אחר, ולא ידעינן אם הא"י הראשון אמר זה בדרך מסל"ת דתלינן להקל, וכמו שהכריעו האחרונים כדעת הת"ה דתלינן מסתמא שהיה בדרך מסל"ת שזה מצוי יותר, וה"נ בספק לנו אם היה השמועה מידיעת המכ"ע או מידיעה מאחר באופן שמועיל זה, תלינן מסתמא כל שאומר ששמע שהשמועה היה שלא מן המכ"ע לבד וא"כ גם העדיות האלו נראה שמועילים [ובאמת ע"פ המכתב של מאקס פראנק שהועתק בהגב"ע שנכתב ביום ד' נח תרמ"ט כתב שם שהוא כתב לנויארק לוויינשטיין נראה וקרוב הדבר שזה נתפרסם ממנו]

ב) ועתה נחקור בשארי העדות שיש לנו לדון בנוגע על היתר האשה העלובה הנ"ל, והנה ממכתביו של ר' ליב ב"ר יהושע אחי הנעדר שבתי שאנו דנין עליו יש לדון, מתחלה כתב בקצרה להודיע להאשה הנ"ל שמת בעלה אחיו שבתי ושיאמר בנו קדיש, ודבר זה מספיק לנו דכתב ישראל אם מכירים את כתבו סומכין עליו לכו"ע, כמבואר (בסי' י"ז סעיף י"א) וכתבו של ר' ליב הנ"ל ניכר לכמה אנשים וגם האשה הלזו מכרת היטב בכת"י, אך במכתבו השני ביאר שתחלת ידיעתו היה ע"י הטעלעגראמע ואח"כ ביום ד' נתודע היטב מתי שמת, והנה נולד לנו ספק ממי הי' הטעלעג', אם מיהודי או מא"י, וכן מש"כ שנודע לו מתי שמת לא נתברר לנו אם הי' מיהודי או מא"י ע"פ כתבו, ואם נדרוש ממנו מצד מרחק א"א להתברר כ"ז בפרטות, וכאשר דרשתי ממנו במכתב ענה בזה"ל כמבואר בהגב"ע "אז איך האב געשריבען אז ער איז גישטארבין מסתמא ווייס איך וואס איך האב געשריבען" ויש לסמוך ע"ז במקום שא"א לחקור מנין הוא יודע, וכמו שהבאנו לעיל בדברינו מדברי הב"ש (בס"ק י"ז) שכל שא"א לברר כשר גם בסתם כל שאומר ששמע שמת, וה"נ נסמוך על מה שאומר שיודע בבירור שמתו, הגם שיודעים אנו שהוא לא היה שם, ומסתמא כן הוא שנודע לו ידיעה ברורה המועלת אם מיהודי או מא"י מסל"ת כדין. והנה ע"י מכתבו של ר' ליב הנ"ל ששלח אלי אחר הפסח בשנת תרמ"ט שבו שלח אלי מכתב של איש אחד יהודי הדר בדזעשטענוויל, המקום שהיה שם האיש שבתי המנוח שאנו דנין עליו, והמכתב הנ"ל נכתב ביום ד' נח ובא אליו ג"כ ביום הנ"ל והמכתב הנ"ל מועתק בקונטרס כתב הגב"ע, וכתב שם בזה"ל "אונד איך שרייב אייך אז אייער ברודער איז גישטארבין דען 20 טען סעפטעמבער ער איז גיווען קראנק וואכין" וא"כ ניכר הדבר שמש"כ אז במכתבו שביום ד' נח נודע לו בבירור מתי שמת, הוא מן מכתב זה שהוא מיהודי וא"כ אין לנו שום ספק ע"ז, הגם שיש לדון לפי שכתוב במכתב הנ"ל "ווען ער איז גישטארבין בין איך אליין קראנק גיוועהן" וכו', א"כ לא ראה בעצמו את מיתתו, מ"מ כיון שהוא באותו העיר שמת והוא כותב שמת תלינן שמסתמא נודע לו ידיעה ברורה אם ע"י יהודים אחרים או מא"י מסל"ת, ובפרט שנכתב שע"י הפאליציע נלקח הסחורה שלו להמתין ששים יום, וכתב שהוא אמר שם שיש לו משפחה, וא"כ הרי ניכר שהיה לו דברים עם אשר דרשו עליו מן הפאליציי, וא"כ היה לו דברי הא"י מסל"ת ע"ד מיתתו שהם דרשו עליו, ואין לנו לדרוש יותר אחרי שכותב שהלך מביתו להאספיטאל ושם מת, והגם שמכתב זה של מרדכי הנקרא מאקס פראנק אין ניכר לנו כתב ידו, אך מכתב, זה שלח לנו מו"ה ליב ב"ר יהושע אחיו של הנעדר הנ"ל והוא כתב לנו שהוא מכתבו של האיש הנ"ל, וכדאיתא בתשו' מהר"ם לובלין (סי' נ"ז) שגם אם ניכר לעד אחד מהני, וכן הובא בספר עזרת נשים (ס"ק ע"ה ד"ה ויראה) שכתב בשם מהר"א ששון (סי' ז' וסי' י') דכונתו של הה"מ דבקיום דעד אחד שיעיד על כתבו סגי, וכן הכריע בספר בית מאיר שם (בסימן י"ז) דקיום ע"א סגי, דלא כהרא"ש שכתב שאם ע"י ההכרה ולא ראה בעצמו שכתב בעינן שני עדים שיעידו שזה כתב ידו, רק קיי"ל כדעת מהר"ם לובלין וההולכים בשיטתו שקיום ע"א סגי

ג) אמנם מה שיש לחוש בנ"ד הוא שני דברים, חדא שבכל העדיות שהוגד עליו לא נזכר מקבורתו רק שמת, ובהעיר הנ"ל שנאמר עליו שמת שם היה דבר (כן כתבו משם) הנקרא ייעלעפיבער, ובדבר יש מחלוקת אם הוא כמלחמה כדאיתא בגמ' (יבמות קי"ד ע"ב) והובא בשו"ע אה"ע (סי' י"ז