באר משה (דנשבסקי) ב קסו

והאר"כ בצירוף כל הסימנים המה נחשבים כבירור גמור שהוא של אברהם ליב הנאבד הנ"ל, וא"כ אין כאן רק חששא דשאלה ולמש"כ וחזקנו סברת החכ"צ שאין לחוש לשאלה לאיש שנמצא בו סימן כמו שהיה בבעל הבגדים שזהו שאלה דיחיד, וכש"כ בנ"ד שיש בגופו הסימן אמצעי והרבה סימנים גרועים שלכמה מחברים נחשב זה סימן מובהק בגופו, ובנ"ד איכא הרבה לצרופי לקולא של הח"צ הצטרפות הטב"ע והסימן מובהק שבבגדים בצירוף סימנים שבגופו, וגם הוא בכל הבגדים ששאלה כזו אין מצוי וגם בכתונת אין מצוי להשאילו

טו) ולכאורה יש מקום חשש לפי שכל הסימנים אמרה אחרי שראתה, זולת השלשה סימנים שבאר"כ אמרה קודם שראתה אותו וכן הסמך שיש לנו על טב"ע דידה וט"ע של אחי בעלה. ולכאורה יש לחוש לנו בזה שהוא חשש ע"א במלחמה לדעת הסוברים שגם בידע הטביעה אומרים בדדמי וכהכרעת הריב"ש וכמש"כ (בנודע ביהודה מהדו"ק סי' כ"ח) וא"כ בנ"ד יש לחוש אולי נחשב מה ששמעו שנהרג כמו שידע הטביעה ויש לחוש לאמרה בדדמי, אך באמת אין חשש לזה דאין דומה זה לידע הטביעה ששם הידיעה הוא דבר ברור שחושבין זה למיתה, משא"כ בנ"ד אין כאן ידיעה ברורה רק קול, אך לבד זה נראה לענ"ד שלענין טב"ע בבגדים אין לחוש לבדדמי, לשיטת רש"י (שם קט"ו) ד"ה וקאמרי סימנים ופרש"י דאי לאו סימנים חיישינן דלמא אחרים הם לפי שהמים משנים צורת הפנים ואין ניכר, ועיין תוס' שחולקים על דברי רש"י לפי שהמים מצמת צמית, ולענ"ד נראה כוונת רש"י דודאי שינוי גמור אין עושה המים לפי שמצמת צמית, אך מפני שיש כאן חשש בדדמי חיישינן לשינוי מועט שמחמת זה יאמרו בדדמי, אבל במקום שאין שינוי כלל אין לחוש בדדמי כי לשיקרא לא חיישינן, וא"כ בטב"ע בבגדים אין כאן מקום לחשש של בדדמי: אמנם לדעת התוס' שחולקים על רש"י וסוברים שאין כאן שינוי בפנים, רק סברתם שבט"ע יש חשש בדדמי יש להסתפק אולי גם בט"ע בבגדים יש חשש בדדמי, אמנם כבר העיר בזה הנו"ב בתשו' (סי' מ"ג) ודקדק מדברי מהר"ם פדוואה שבטב"ע בבגדים אין כאן חשש בדדמי, וכתב שגם אם נאמר שיש חשש בדדמי גם בבגדים, מ"מ החליט ע"פ מסקנת התוס' (דף קט"ו ב') ד"ה וקאמרי בסה"ד בשם ר"י דמהני סימנים ע"פ טב"ע, ודעתם שהגם שיש חשש בדדמי מ"מ כל שיש צירוף סימנים אף שאין סומכין על הסימנים, מ"מ מהני לחזק הטב"ע שלא נחוש לחשש בדדמי בהטב"ע, וא"כ בנ"ד שהיה בכל הבגדים בכל או"א הרבה סימנים מהני זה לחזק להטב"ע שלא נחוש לחשש אמרה בדדמי, ולבד זה בנ"ד אין כאן ידיעה ברורה שנהרג שניחוש שמא אמרה מחמת זה בדדמי וכמש"כ. מכל הלין טעמי נראה לענ"ד שהאשה מ' רישא אשת אברהם ליב ב"ר שמואל הכהן מותרת מכבלי העגון ומותרת להנשא אחרי שיתירוה בב"ד של שלשה כדין הנשאת על פי עד אחד. ומחומר הנושא כתבתי כל זה להגאון הגדול מרן רבינו יצחק אלחנן נ"י הגאב"ד דקאוונא והשיב שמסכים להיתירא, וכתב לי במכת"י הטהור שהאשה מותרת להנשא וישבנו בב"ד שלשה והתרנוה. כל זה העליתי וכתבתי פ"ק סוויר ח' שבט תרמ"ג לפ"ק. משה החופ"ק הנ"ל: סימן ב שכתבתי לגיסי הרב הגאון מהו' אליהו נ"י המו"צ בוייטערסק וגוף הענין של הגב"ע לא אעתיק ויובן מתוך התשובה

כאשר שלח לי כתר"ה את קונטרסו הנחמד אשר העריך בחכמה בדין העגונה אשת הערץ ב"ר שלמה אליוסאן אשר העלה כת"ר בכחא דהיתירא, וכתב לי שכבר הסכים להיתירא הגאון הגדול רבינו יצחק אלחנן נ"י הגאב"ד דקאוונא, ורצון ידידי שאצטרף ג"כ לשריותא של העגונה הנ"ל, האומנם אשר לא צריך לזה כי כבר בנה כת"ר על יסודות חזקות ונאמנות אשר האריך בקונטרסו ע"פ ספרים וסופרים ראשונים ואחרונים, ובפרט שהסכים להיתירא מרן הגאון הג' דקאוונא, אך אחרי שרצון כתר"ה שאהיה גם אנכי מהמצורפים להיתירא של העלובה הנ"ל, אמרתי לא אמנע מזה ועברתי על כל דבריו הנחמדים, ולמען שלא אהיה רק כמסייע כו' הנני לכתוב אשר מצאתי להעיר בענין זה בעז"ה

הנה בגוף הענין של ספק שמא היה ההרוג הנמצא אשר העדים אמרו שהכירו שהוא הערץ אליוסאן, או אלינסאן, אולי היה יותר מן שלשה ימים אחר מותו שאז ההכרה לא כלום היא, והעלה כת"ר לצרף שיטת ר"ת וסייעתו בצירוף כל המחברים המתירים בספק אם הוא תוך ג' ימים או לאחר ג' ימים, ובצירוף הרגלים לדבר שהוא בתוך ג' ימים, הנני אומר שפיר קאמר מר, ואין בזה שום חשש וכאשר כתב החלקת מחוקק, (בסי' י"ז ס"ק ק"ח) וז"ל שכבר נמנו וגמרו האחרונים שכל ספק ג' ימים הוא לקולא נוסף ע"ז בנדון שלנו שרגלים לדבר שהוא בתוך שלשה ימים, וכאשר הביא בשם הצמח צדק (ס' ק"ג) שהולכין אחר השכיח בין להקל ובין להחמיר. ולבד זה נראה לענ"ד לחזק זה שבנ"ד שמצאו ההרוג במקום המלחמה שהיה ביום 30 אווגוסט ולמחרתו מצאו אותו שם, ולפמש"כ הנו"ב (במה"ק סי' ל"א) בטעם האוסרים בספק ג' ימים משום דאיכא חזקת אשת איש נגד חזקת חיים של ההרוג הנמצא, וא"כ נלע"ד שיש לדמות זה לסכין שנמצא לאחר שחיטה פגום דקיי"ל כר"ה בלא שיבר בה עצמות משום דחיישינן שמא בעור נפגמה, ואין מועיל חזקת הסכין הקדום מפני חזקת הבע"ח הנשחט שהוא בחזקת איסור, ואפ"ה בשיבר בה עצמות קיי"ל כרב חסדא כיון שיש לפנינו דבר שודאי פוגם לא מורעינן לחזקת הסכין הקדום מפני שאין ספק מוציא הודאי פוגם, וה"נ בנ"ד לענין אורועי חזקת אשת איש לחוש שמא היה הרוג מכבר, אמרינן ביום זה היה הרוגים בודאי שנהרגו באותו היום ומקודם לכן הוא ספק שמא היה כאן ואין ספק מוציא ודאי, וממילא מרעינן מצד זה לחזקת אשת איש ע"י ההרוג הזה שהחזקנו אותו שנהרג תוך ג' ימים

מיהו יש לחלק ולומר דבשלמא התם כיון שהסכין היה מקודם השחיטה בחזקת בדוק והפגימה הנמצאת יש לתלות בדבר שודאי פוגם חשוב זה כלא נמצא לפנינו פגום, רק שנאבד הסכין ומוקמינן הסכין על חזקתו שהיה שלם בלא פגימה, משא"כ בנ"ד שהוא שעת חירום ויש לספק שמא היה הרוג אחר מקודם ג"כ באותו המקום ולכן נהי שאותו היום היה ודאי הרוגים שם מן המלחמה מ"מ יש להסתפק אולי היה עוד מונח שם איזה הרוג מקודם, מ"מ נראה לענ"ד ששפיר יש לדון לילך בתר בתרא כיון שדרך לפנות ההרוגים ולא להשהותם על השדה וכמו דאיתא (בפסחים ז' א'), ועוד שגם אם יהיה אפשר במציאות שנמצא שם איזה הרוגים מקודם מ"מ ההרוגים של אותו היום שהי' בו המלחמה מרובים המה בכמות הרבה, וא"כ כשאנו מסופקים על הרוג זה הנמצא מאין הוא בא אם מהרוגי יום זה או שהוא מן הרוגים הקדומים, הלא צריך למיזל בתר רובא שבודאי הוא מן הרוגי יום זה המרובים, ורוב זה שעושה לההכרה שיהיה זה הכרה ברורה, תוציא מן חזקת חיים וחזקת א"א של אותו האיש שהוא בעלה דרוב וחזקה רובא עדיף. ואין להשיב הא מצינו בספינה שאבדה בים הגם שרובן לאבד כדאיתא (ב"ב קע"ג ב') ואפ"ה נותנים עליה חומרי חיים וחומרי מתים, והוא מפני שיש כאן שני חזקות נגד זה חזקת חיים וחזקת א"א ומחמת זה נותנים עליו חומרי חיים ואין מועיל הרוב