באר משה (דנשבסקי) א צט

או מ' סאה חסר קורטוב מים כשרים שבזה יש ג"כ להמקוה דין מקוה פסולה, אם ניתוספו אח"כ מים כשירים ויצא ממנו מים אם אין צריך רק שיצאו המים של הג' לוגין היינו מעט מים שיחסרו מהג' לוגין, או באופן זה שצריך שיצא כל הארבעים סאה חסר קורטוב שהמה נפסלים בס"ה ע"י הג' לוגין שהיה בהמקוה מקודם. והנראה מצד הסברא הישרה לומר שאם המים הניתוספים אח"כ על המים שאובין המעט יותר מג' לוגין באו בלי הפסק עד שהיה בו ארבעים סאה, אז אין צריך לצאת ממנה רק כדי מילואו של המים שאובין לבד באופן שנודע בבירור שנפחתו השאובין מן מקוה זו ונעשו פחות מג' לוגין. אמנם אם היה הפסק היינו למשל שהיה בו מתחלה ג' לוגין שאובין ואח"כ באו בתוכו כ' סאה או ל' וכדומה עד פחות ממ' סאה כשרים, הרי חשובין כנפלו בתוכן הג' לוגין ונפסלו כולן וצריך שיצאו כולן כדי מילואן, וכן אם היה הפסק למשל בעת שנפל בתוכו ג' או ד' סאה מים כשרים ואח"כ ניתוסף עוד מים כשרים, אז אין צריך רק שיצאו המים הכשרים בצירוף השאובין סך ג' או ד' סאין שנפסלו מקודם מן הג' לוגין שאובין שהיו בעין, ואח"כ כיון שהוא בתערובות אין פוסל להמים הכשרים הניתוספים אח"כ שיצטרך לצאת מהן כדי מלואן וכמו שהבאתי מקודם בהא שנפל לתוך עשרים סאה ואחר כך ניתוסף עוד שא"צ שיצא כדי מלואו רק מן כ' סאה ולא יותר

עוד ראיתי לחקור בהא שמבואר בסעי' כ' בור שהוא מלא מים שאובין והאמה נכנסת לו ויוצאת ממנו כו' הוא בפסולו עד שיתחשב שלא נשארו מהשאובין ג' לוגין, ועיין בש"ך וט"ז שכתבו שכאן לא סגי ביוצא אח"כ כדי מלואן שהיה בתחלה רק חושבין כל היוצא ע"פ חשבון כל המים שבמקוה לפי ערך, וכתבו בשם הראב"ד הטעם מה שכאן חשבינן כל המים הצפין ויוצאין לפי חשבון ולקמן לכל הפסולים שהמה צפין ויוצאין, משום שהתם כולם כשרים ובג' לוגין הוא דאיפסלו משא"כ כאן כולהו פסולים, וכן הובא חילוק זה בתוס' יו"ט פ"ג דמקואות בשם הראב"ד במשנה א' ובמשנה ג' ד"ה עד בסופו. אמנם יש לחקור אולי תרתי בעי היינו לענין מה שאנו חושבין כל המים הפחותים ממ' סאה לפסולים מחמת הג' לוגין שנפל בהם בזה מקלינן שיצא כשיעור הזה אח"כ מן המקוה ותולין לחשוב שהמה היו היוצאים, אמנם לענין גופן של המים שאובין אנו מצריכין שיופחתו לפי חשבון באמת לא על ידי תליה מן ג' לוגין, ומה שלא הוזכר זאת בדבריהם אפשר לומר לפי דבמתניתין נקט וקתני ונפל בו ג' לוגין ולכן כיון שרק ג' לוגין נפל כמה שיצא הרי יצא מעט מן הג' לוגין ע"פ החשבון ונפחת המים מן ג' לוגין, ולאותן המים כשרים שנפסלו ע"י שנפל בהם הג' לוגין הלא די ביצא אח"כ כשיעור הזה ולכן כשר בכדי מלואו ועוד, אבל אם ע"פ החשבון ישאר ג' לוגין שאובין גופייהו אין להקל גם במקום שלא היו כולם שאובין בעין רק עם תערובות מים כשרים. ונצייר דרך דוגמא כשהיה בהמקוה כ' סאה מים כשרים ונפל בתוכה שני קבין מים שאובין שהוא ח' לוגין ואח"כ ניתוסף ששים סאה מים כשרים ויצא מהמקוה ההיא הכ' סאה ושני קבין, אם נאמר כמוש"כ עדיין המקוה פסולה הגם שכל המים שנפסלו יצא מהם ועוד יותר מ"מ כשנחשב כל היציאה לפי חשבון על השאובין לבד לא על הכ' סאה שנפסלו בס"ה מ"מ ישאר יותר מג' לוגין שאובין, שהרי מכל המים שהיה בו יצא רביע אם מן הב' קבין שאובין יצא ג"כ רביע מהם ונשאר קב וחצי שאובין, ואם נאמר שבאופן זה באמת פסול עד שיצא לפי חשבון היינו שצריך לצאת שני שלישי המים שיש במקוה זו בס"ה ובאופן זה יצא מן הב' קבין ג"כ שני שלישים מהם ולא ישאר ג' לוגין ומעתה לא יהיה הדין שנאמר בהשאובין בסעיף כ' חומרא על דינו של יצא כדי מלואו שבסעיף כ"א וכ"ב, ששם הוא על המים הנפסלים מחמת השאובין ולא על השאובין גופייהו כי השאובין גופייהו מצריכים תמיד שיתחשב ע"פ החשבון שלא ישאר מהם ג' לוגין, וכן יתפרש המשנה ב' ששם לא נפל רק הג' לוגין ולכן סגי בכדי מלואו שהרי בזה נפחת בודאי מן הג' לוגין, ובמשנה ג' גבי בור מלא שאובין צריך שיהיה עד שיתחשב כן היה נראה לומר לכאורה, אך מלשון השו"ע בסעיף כ"א מקוה שנפל לתוכו מים שאובין כו' הרי הוא בפסולו כל המים שבתוכו ויפחתו השאובין מג' לוגין ולא קתני שיתחשב וסתמא נקט שנפל לתוכו מים שאובין אפילו יותר מג' לוגין מ"מ סגי ביוצא המים שהיה בתוכו ויפחתו מן השאובין פחות מג' לוגין, משמע שגם באופן זה סגי בכדי מלואו ועוד לתלות שהמים שיצאו יצאו כל הפסולים, הגם שאפשר לפרש ששני דינים אומר המחבר בזה, שיצאו המים שהיה בתוכו היינו שכשיעור זה יצאו וגם בעינן שיופחתו השאובים מג' לוגין ופחת זה צריך שיהיה גם ע"פ החשבון באמת ולא במדת היציאה לבד, אך כל כי האי דינא היה צריך מרן לבאר זה, ועוד מלשון הרמ"א סוף סעיף כ"ב שכתב ודוקא בג' לוגין שאובין מכשרינן בכה"ג אבל אם היתה כולה שאובה אפי' נתן עליה עד שיצאו כדי מלואה ועוד לא מהני אלא מחשבין היוצאים לפ"ע הכשרים, ולמה להרמ"א למנקט בכולה שאובה הלא היה צריך להשמיענו שגם בנפל בהמקוה מעט שאובין צריך ג"כ שיתחשב לפי החשבון שיהיה במה שיצא מן המים לבד כדי מלואו שהיה בהם תחלה, שגם יצאו ע"פ החשבון מן השאובין בעצמותן שיופחתו מן ג' לוגין וכאופן שכתבתי למעלה, ומדסתמו המחבר והרמ"א בזה משמע דס"ל שכל שבעת הנפילה של המים שאובין היה לגבייהו רוב כשרין ונבטלו מדינא ברוב סגי בזה בכדי מלואן שיצא מהן, משא"כ במקום שהשאובין היו בעין באותו המקום בלא רוב כשרים בזה מצרכינן שיצאו ולא ישתייר מהן ע"פ החשבון, ואם נאמר כדמשמע מפשטות המחבר והרמ"א שכל שנתערבו אין צריך רק שיצא מה שהיה בשעת נפילה מן המים שאובין וגם שמשאובין עצמן ע"פ החשבון שהיינו חושבין נשאר מן השאובין ג' לוגין ומ"מ כשרה המקוה, נראה לחלק משום שהיכא שמתחלת כניסה בהמקוה היה בתערובות רוב כשרים ומדינא בטל בכה"ג לכן סגי בכדי מלואו ותולין שהפוסלין יצאו, משא"כ בבור מלא שאובין שהשאובין היו על מקומן ומעולם לא באו בתערובות לתוך בור זה ע"כ צריך לחשב שיצא ע"פ החשבון, וממילא במקום שהיה מתחלה בהמקוה ג' לוגין שאובין או מעט יותר צריך לזהר שיצא ע"פ החשבון, ודוק בכ"ז

ומדי דברי בענין הבאר שיש עליו חשש שאובין לשיטת הפוסקים המחמירים שגם במעין פוסל שאיבה וגם לשיטת המשכנות יעקב שחושש בבאר שהוא סמוך לנהר שיש לחוש עליו שאין נקרא מעין ע"פ התוספתא שהובא בר"ש פ"א דמקואות החופר בצד הנהר הרי הוא כמו תמציות שלא פסקו וע"כ שאיבה פוסל בו, אלא שהגאון בעל עונג יו"ט בסי' פ"ה תמה על דבריו של המ"י שבנה יסודו על התוספתא הנ"ל, והקשה ע"ז כיון שדברי המשכנות יעקב הולכים לשיטת הסוברים שאין פוסל שאיבה במעין, ובטעם הדבר כתב מהרי"ק ז"ל שלכך אין פוסל שאיבה במעין משום שמעין מטהר בכל שהוא וא"כ השאובין גופייהו נטהרו ע"י המעין משאיבתן כו', ואף להנך דסברי דלאדם בעי מ' סאה גם במעין מ"מ כיון שנטהרו המים ע"י השקה במעין יכול אדם אח"כ לטבול בו ג"כ כשניתוסף עד מ' סאה, ועפ"ז חידש לענין דינא של החופר בור בצד הנהר אף שאינם כמעין מ"מ כיון שהן כמי תמציות שלא פסקו דתנן בהו שתה טמא ושתה טהור טהור, משום דסלקא בהו השקה להמים הטמאים שנפלו שם אף שאין שם מ' סאה, ולכן כי היכי דקיי"ל שמעין אין נפסל בשאיבה מפני שאנו אומרים שנטהרו המים שנפל בהם ע"י השקה ולכן כשר אף לטבילת אדם, ה"נ גם במקוה העומד בצד הנהר שהוא כמי תמציות שלא פסק ע"כ ת"ד: