באר משה (דנשבסקי) א צח

שנפלו מהדליים בעת הניקוי וכל המילואו ועוד הנצרך שיצא, הוא רק עד ארבעים סאה עם השאובין שנפלו לתוכו עד שהיה בו ארבעים סאה ואח"כ מה שניתוסף מנביעתו הלא כשרים המה בעצמותם, וכמו ששנינו במשנה ב' פ"ג דמקואות בור שנפלו בו ג' לוגין שאובין עד שהיה בו מ' סאה לעולם הוא בפסולו עד שיצא ממנו מילואו ועוד, ומקילין אנו לומר שהמים שנפסלו המה יצאו משום דכיון שלא נפסלו אלא מפני ג' לוגין, והאי ג' לוגין לאו דוקא ה"ה אם היה ביותר רק שהוא מיעוט המים ורובן כשרים אין עליהם רק דין פסול ג' לוגין וממילא מתכשרי ע"י שיצא ממנו מילואו היינו לכל היותר מ' סאה חסר קורטוב ועוד איזה קבין מים שיש לחוש שמא נפלו מן הדליים בעת שניקו אותו

הן אמת שהש"ך הביא בשם האגודה (בס"ק נ"ז) שלא ראה לרבותיו להקל ע"י שיוציאו ממנו מעט יותר ממה שהיה בו בעת נפילת הג' לוגין, משום שמא יש לחלק בין יצאו המים מאליו בין היכא שדלו ממנו והוציאו וא"כ אין לסמוך ע"ז להיתר מטעם שדלו ממנו זמן רב, ובאמת בטעם החילוק בין יצאו המים מאליו ובין היכא שדלו והוציאו ממנו, נראה לענ"ד לומר שהענין שמכשירין ביצאו ממנו כדי מלואו כו' היינו שאנו תולין שהמים שנפסלו ע"י שפיכת ג' לוגין בתוכן אותן המים המה שיצאו אין זה דבר ברור, שהרי יש לומר שיצאו הם וגם המים הכשרים הנמצאים שם לפי ערך רק שהוא תליה להקל לפי שמן הדין נבטלו ברוב הכשירים, וע"כ יש לומר שאימתי אנו תולין להקל דוקא ביצאו ממילא אבל במקום שדלו והוציאו יש לומר דחשיב זה כמבטל איסור לכתחלה שעושה שיבטל המים שנפסלו במה שהוציא ממנו המים כדי מלואו ונחשב כאלו הוא מבטל בזה המים הנפסלים בתוך הבאר מים ולכן בדלו והוציאו אין מתבטל ע"י המים שהוציאו בכדי שיותר ע"ז, וע"כ יש לומר שזה דוקא אם הדליה יהיה בכדי להתיר הבאר לטבול בתוכו, משא"כ בנ"ד שהדליה מן הבאר לא היה בכדי להתיר לכן נחשב זה כיצא מאליו, ואף שלא מצינו היתר זה בפירוש, מ"מ כיון שעיקר הדין שהיכא שדלו והוציא לא נאמר באגודה להחלט רק בלשון ושמא יש לחלק, מסתבר לומר חילוק זה שכתבנו, ובפרט במקום שיש לצרף היתירא של הפוסקים שסוברים אשר במעיין אין בו דין פסול שאובין שנפלו בתוכו כן נראה לענ"ד בפשיטות, ובפרט שמן הדין העיקר כדעת המתירין במעיין שנפלו בתוכו שאובין מעט וכפסק המחבר בסעיף מ', וגם הרמ"א שהחמיר כתב שבמקום שיש טורח גדול יש לסמוך אמקילין שסוברים שאין שאיבה פוסלת במעיין כי כן עיקר, עכ"ל הרמ"א, וכש"כ שיש לצרף יציאת המים ע"י מה שדלו בלא כוונה להיתר על ידי השאיבה וכמוש"כ

ובעיקר הדין שחידש הש"ך בשם האגודה שהיכא שדלו והוציאו אין מתירין ביצא כדי מלואו, נראה לומר לענ"ד שכוונת האגודה הוא רק שאין לנו ההיתר של יצא כדי מלואו היינו מה שאנו תולין שהפסולין יצאו והכשירים נשארו זה אין אנו תולין היכא שלא יצאו מאליו רק שדלו והוציאו, אבל אם דלו ממנו הרבה כל כך שגם כשנחשוב ע"פ החשבון הכשירים והפסולים לפ"ע לא ישאר מכל המים המוקדמים בס"ה רק פחות מן ג' לוגין בזה בודאי ראוי להכשיר גם בדלו, והיתר זה שנחשוב לפי ערך שלא ישאר מן הפסולים מועיל גם בשאובים גמורים כדאיתא במס' מקואות פ"ג והוא שבשו"ע סעיף כ', ובזה נראה שאין ק בין דלו ממנו ובין יצאו מאליו אחרי שאנו יודעים שלא נשאר מן המים שנפסלו רק פחות מן ג' לוגין, אך לחשוב חשבון זה הוא חשבון עמוק מאוד (כי הוא נחשב כעין עישורייתא דבי רבי), ודרך ציור נחשוב שהיה בהבאר ארבעים סאה מים שנפסלו ואח"כ נפלו בתוכו מים כשירים היינו שנתוסף ע"י נביעתו עשרה פעמים ככה ובכל יום דולין ממנו ארבעים דליים שהוא ערך ארבעים סאה, ולכן ביום אחד נחסר חלק עשירי מהמים הנפסלים שהיו בו והנביעה של הבאר השלימה להמידה שהיה בו מקודם כדרך הבארות, וא"כ כשמשלים אח"כ נמצא בהבאר ביום השני צ"א חלקים מאה מים כשרים ותשעה חלקים מהמים הפסולים שבתוכו, וכשדולין ביום השני ג"כ 40 דליים שהוא 40 סאה נחסר מהפסולים פחות מחלק עשירי מכל המים הפסולים רק חלק עשירי מהמים שנשארים ביום הנ"ל מן הפסולים, וכן צריך לחשוב לכל יום ויום ויופחת מדת הפחת מן המים הפסולים, ולזה החשבון צריך ימים הרבה עד שיופחת שלפי החשבון לא ישאר צ' לוגין מכל המים הפסולים, ולעומת זה בניתוסף בהבאר מים הרבה בעת הפשרת שלגים וכדומה ואח"כ כשנפחת הרבה מן הבאר שנבלע בדפנות ויופחת הפחת מן הבאר יחשב לפי ערך הפחת על החלק הפסול, אך בזה נוכל להקל שאין צריך לחשוב לפי החשבון רק כדי מילואו של המים הפסולים מפני שהוא זה ממילא, סוף דבר אם הלך זמן רב מן ניקוי הבאר כגון יותר משנה יש להקל שיצא מן הבאר מילואו של המים הפסולים שבתוכו, ודוק בכל זה כי הוא חשבון עמוק

ובעיקר הדין שמכשירין ביצא כדי מילואו ועוד, ראיתי לבאר בזה איזה דברים. הנה איתא בשו"ע בסעיף כ"א מקוה שנפל בו מים שאובין ונפסל ואח"כ ריבה עליו מים כשרים עד שנמצא המים כשרים מ' סאה הרי הוא בפיסולו עד שיצאו כל המים שבתוכו ויפחתו השאובין מג' לוגין, והוא דין הנאמר במשנה ב' פ"ג דמקואות. והנה משמעות לשון השו"ע שאין צריך שיצאו רק המים שהיו בתוכו בעת נפילת המים שאובין אבל המים שניתוספו בו אח"כ אין צריכים שיצאו, ואצ"ל שהמים הכשרים שירדו להמקוה אחרי שהיו בו ג"כ ארבעים סאה מים כשרים שבודאי אין צריכים לצאת, הגם שיש עליהם פסול כל זמן שלא יצאו המים אף המים שירדו לתוכו עד ארבעים חסר קורטוב, שאותם המים אם המים שאובים היו באים לתוכו אחרי שהמה היו בהמקוה היו נפסלים כולם והיו צריכים לצאת אח"כ כל השיעור, שהרי מקוה שיש בה מ' סאה חסר קורטוב ונפל לתוכו ג' לוגין נפסלת וצריכה לצאת כל מילואו היינו כל הארבעים סאה ועוד עד שיפחתו השאובין מג' לוגין כדאיתא מפורש בסוף סעיף כ"ב, וא"כ לכאורה יש לדון למה בנפלו בעת שהיה בתוכו רק כ' סאה ואח"כ נתוסף מים כשרים עד מ' סאה הרי הוא נכשר ביצא ממנו כ' סאה ועוד וא"צ שיצא כל המ' סאה, וכי במה עדיף זה ממה שהיה נופל לבסוף השלשה לוגין מים שאובין בעת שיש בו מ' סאה חסר קורטוב שאז נפסלים כולם, ולמה לא יופסלו כולם כל המ' סאה חסר קורטוב במה שהוא בתוכם שלשה לוגין ונצטרך שיצא כדי מילואו כל המ' סאה חסר קורטוב הא תמיד חמירא לן היכא שקדמו מים שאובין, וצריך לומר בטעמא דהא מלתא שכל שמים שאובין נפלו מקודם היינו למשל בעת שהיה בתוכו רק כ' סאה, וכן מבואר להדיא בר"ב במשניות ותו' יו"ט ד"ה עד שם בפ"ג משנה א' שאם היה בתוכו כ' סאה מים כשרים ונפלו בתוכו ג' לוגין שאובין שצריך שיצא אח"כ אם נתמלא במי גשמים כ' סאה ועוד שימעט השאובין מג' לוגין, כיון שהשאובין נתבטלו מדינא ברוב מים הכשרים רק חומרא דרבנן הוא שהחמירו שפוסלין כל המים הכשרים שהיה שם, די לנו שיש כח להג' לוגין השאובין לפסול מה שהיה מקודם בעת הנפילה שהיה אז השאובין בעין, אבל מה שניתוסף אח"כ מים כשרים המה אין נפסלים ע"י המי שאובין שהמה ברוב הכשרים, רק שהמקוה עומדת בפסולה אבל דין פסולים אין להמים הבאים אח"כ לכן סגי במה שיצא כדי מלואו מה שהי' אז בעת נפילת הג' לוגין ולא מה שבא אח"כ

ומעתה לפ"ז יש לעיין היאך יהיה הדין אם היה מקודם ג' לוגין שאובים במקוה ואח"כ באו עליו ל' סאה