באר משה (דנשבסקי) א צז

ויתורץ בזה קושית הנו"ב שתמה על הש"ך שבס"ק מ"א, מ"מ לדינא הכריע הנו"ב והח"ס שלא חיישינן לחומרת הי"א שהביא הש"ך, ומה שמבואר שם בח"ס סי' רי"ב שהביאו המים כו' ונתמלאה המקוה ע"י נקב כשפופרת הנאד, יפה כתב כת"ר שלעצם הדין של המקוה א"צ לזה רק שמעשה שהיה כך היה

אך במה שהביא שם בהמקוה הנעשה במקומו פפד"מ הנעשה ע"פ חכמי הדורות שנעשה שם שני מקואות נקובים זה לזה בעליונו וכשמנקים האחת מהן משליכים שאובין אל חברתה עד שתתמלא עד הנקב ומשם משקה לחברתה, שם נראה שחכמי הדורות ציוו לעשות זה בכוונה. ונראה לענ"ד לומר הטעם שעשו הנקב זל"ז כשפ"ה שתיקנו בזה שלא יצטרכו להזהר בעת הניקוי של מקוה אחת שמא נשפך ג' לוגין מהדליים שניקו בהם, וע"כ תיקנו בזה שבעת המילוי של המקוה חיברו זל"ז ע"י נקב כשפ"ה, אכן באמת במש"כ כת"ר שבמקום שגם אחר ששופך המי שאובין להבאר, יש שם רוב מים כשרים מן המי שאובין הנשפכים לשם, בזה כו"ע מודו דכשר אף לאחר ההפסקה מן הבאר אף הי"א המחמירים שבש"ך (בס"ק מ"א וס"ק קי"ב), יפה כתב ולא גרע זה מרבוי והמשכה שזהו משנה מפורשת פ"ד דמקואות משנה ד' שאם נתערבו עד שלא יגיעו למקוה כשר בהמשכה והובא בשו"ע סי' ר"א סעיף מ"ה

אכן מה שחשש כת"ר ידידי לד' הט"ז או"ח סי' תס"ז ס"ק י"ח שכתב שם שיש לחוש שהמים המחומצים נשארו למעלה כו' שאינו מתערב אא"כ שאבו כמה פעמים קודם כו', לענ"ד נראה שאין לחוש לזה בנ"ד, שבודאי חשש זה הוא רק ספק שמא נשארו המחומצים למעלה ולא נתערבו, וע"כ אין לחוש לזה רק בדבר שיש בו חשש נתינת טעם איסור או לענין חוזר וניעור בפסח שאוסר במשהו גם אם נתבטל קודם פסח יבש ביבש, אבל לעצם ענין דין ביטול ברוב כיון שהמים המועטים נשפכו לתוך המרובים ומספקינן אם נתערבו היטב או לא חשובים כמעורבים, ויש להביא ראיה לזה מהא דאיתא בתרומות פ"ד מי"א סאה תרומה שנפלה ע"פ מגורה שר"א אומר אם יש בקפוי עם מה שתחתיו ק"א יעלה בק"א ור' יהושע סבר שאין מצטרף מה שתחתיו, ואפ"ה שם בסיפא דמתניתין באין יודע אם בלולות הן מודה ר"י דעולה וא"כ חזינן כל שיש ספק שמא נבללו חשוב זה מעורב אפילו לר"י, א"כ המים השאובים שנשפך להבאר כיון שאין נבררים בפני עצמן ויכול להיות שנבלל בתוך כל המים חשוב זה מעורב בכולו. עוד נראה לענ"ד שכיון שאין זה לתא דאיסורא רק הכשר מקוה הוא ובכגון זה מותר לערב גם לכתחלה, וע"כ נראה שכל שבכללו הוא מחובר ומעורב בתבנית אחד שאין ניכר בפ"ע חשוב זה מעורב אפי' אם באותו מקום שיורד משם המים לתוך הקאנאווע יהיה באמת שם רוב שאובין או שאובין לבד לא איכפת לן, וראיה לזה לענ"ד נראה להביא מסוכה ט' ע"ב דפריך שם הגמ' והא מצטרף סכך פסול כו' ומשני הגמ' כשחבטן הגם שאותו מקום שחבטן יהא סכך פסול לבד, מ"מ כל שחבטן ועירבן והסכך כשר רבה על הפסול ממילא מתכשר הפסול ג"כ ונחשב על כולו שם סכך כשר כי כן הוא גדר דין תורה, ולכן בנ"ד כיון שיש כאן רוב כשרים והמים השאובים התחברו להם באופן שאין ניכר ההבדל ביניהם חשוב על כולו שם מים כשרים, וכל זה הוצרכנו לטעמא דרוב כשרים למען לצאת ג"כ חשש דעת המחמירים הנ"ל שמובא בש"ך ס"ק מ"א וס"ק קי"ב, אך לפי מה שהוא מוכרע מרבותינו האחרונים הנו"ב והח"ס וכפשטות דעת השו"ע, כל שנתכשר פעם אחת ע"י חיבורו למקוה כשרה, אין אנו חוששים אם נפסק אח"כ חיבורו מהמקוה הכשרה או מהמעיין כל שיש ארבעים סאה בהמקוה השניה כשר גם אם היה רוב שאובים נשפכים לתוך הבאר, וע"כ (להתלמד במקום אחר זולת עובדא דידיה) אם הוא נצרך לשפוך רוב שאובין אל הבאר הכשר שירד ממנו לתוך המקוה נראה דשפיר יש לסמוך על ד' הנו"ב והח"ס שא"צ לחוש לדעת המחמירים שהביא הש"ך בס"ק מ"א וס"ק קי"ב הנ"ל

אמנם באופן זה שכתב כת"ר בעובדא דידיה לענין לשפוך מים לתוך הבאר אם הוא באר סתם שלא חשבו עליו מתחלה להכשר מקוה, יש להמורה בזה לחקור בענין לשפוך רוב שאובין בתוכו, שהבאר בודאי ניקו אותו לפעמים ולא נזהרו אז בעת שניקו אותו לנקותו בכלים נקובים ויוכל להיות שנפסל אז בג' לוגין מים שאובין שנשפך לתוכו בעוד שלא היה בו מ' סאה מים כשרים ולא יטהר עתה את השאובים הנשפכים לתוכו, אך אם לא ישפכו בו רק מיעוט מים שאובין אין לחוש לזה כיון שיוכשר אח"כ ע"י רבי' של המים כשרים והמשכה. וזה מכבר אשר העירני חכם אחד אם לטבול טבילת כלים בסתם באר מחמת חשש זה שנפסל בעת שניקו אותו ולא נזהרו בו לנקותו בכלים נקובים, ואני אמרתי לו שלענין טבילת כלים אין לחוש לזה מפני שלעיקר הדין נראה הכרעת הפוסקים כדמשמע מד' מהרי"ק הובא בב"י סי' ר"א שבארות שלנו הנחפרים עד שנמצא מים נובעין דין מעיין להם וא"כ לדעת רוב הפוסקים אין נפסל מעיין בג' לוגין וכדאיתא בסעיף מ' ובסעיף ט"ו שכל יש מעיין כל שהו אין נפסל ע"י שאובין, ואף שאנו חוששין לדינא לדעת רמ"א שם שנהגו להחמיר גם במעיין, מ"מ נראה לענ"ד שהמחמירים הנ"ל לא חששו רק לגבי טבילת אדם לפי שסוברים שבעינן גם במעיין ארבעים סאה לכן פוסל בו ג' לוגין שאובין כל שאין בו מ' סאה, אבל לגבי טבילת כלים שסוברים כו"ע שלטבילת כלים סגי במעיין כל שהוא בוודאי אין להחמיר, ובזה מתרצים המה המשנה פ"א דמקואות מעיין שריבה עליו מים שאובין שוה למעיין להטביל בו בכל שהוא, שהוא מיירי לטבילת כלים וא"כ בזה לא יפסל איתו ג' לוגין שאובין כל שיש בו רביעית מים של המעיין ובודאי גם בעת שניקו הבאר נשאר בו רביעית מים מי הבאר הכשירים ואח"כ כשנשפך לתוכו המי שאובין הנשפכים לתוכו ג"כ נכשרים לטבילת כלים, אכן לטבילת אדם יש לחוש לדברי רמ"א שחושש ג"כ במעיין לשאובין שיפסלו בו ג' לוגין כל זמן שאין בו מ' סאה. אך אם מים השאובין הנשפכין לתוך הבאר למען שיגיעו עד הקאנאווע המה מועטין ממי הבאר, בזה אין חשש כלל שמא הבאר נפסל ע"י המעט שאובין שנשפכו בתוכו בעת הניקוי, שהרי כיון שבס"ה המים כשרים מרובין מן השאובין המה נכשרים ע"י רביה והמשכה

אמנם אם ההכרח למשוך בתוכו מי שאובין יותר ממי הבאר הכשרים שבתוכו ובזה הוא הסמיכות משום שהשאובין נכשרים ע"י מי הבאר, בזה יש לחוש לדעת הסוברים שגם במעיין נפסל בג' לוגין שנפלו לתוכו בעוד שלא היה מ' סאה בתוכו ולעולם הוא בפסולו, וא"כ לא. יועיל מה שנשפכו לתוכו מים שאובין שלא יתכשרו בו אחרי שהבאר בעצמו אין כשר לטבול אדם בתוכו, מ"מ אם נצרך הדבר בנחיצה נראה שיש להקל בזה מתרי טעמי שנצטרף לזה, חדא דעת הפוסקים שבמעיין אין פוסלין ג' לוגין שאובין הוא הרמב"ם והראב"ד והרשב"א והרא"ש וכ"כ רבינו ירוחם בשם הר"ד הכהן הובא בב"י וכן הביא המרדכי תשובת ר"מ ג"כ שסובר שבמעיין אין פוסל מי שאובין כלל, וגם, אם נחוש לדעת הפוסקים דס"ל שגם במעיין פוסל מי שאובין שנפלו לתוכו קודם שהיה בו מ' סאה, יש להקל לענין לשפוך שאובין לתוך הבאר ואין לחוש להג' לוגין שנשארו בתוכו בעת הניקוי כי יש לתלות אחרי ששואבין מתוכו זמן רב כבר יצא מן הבאר מילואו ועוד, היינו הארבעים סאה שנפסלו בתחלה בעת שנשפך לתוכו הנ' לוגין מים שאובין, ואולי נפל בתוכו גם יותר מן ג' לוגין מ"מ היה בו רוב כשרים בעת מעשה עד שנתהוה מנביעתו אז בו ארבעים סאה, ומעט שאובין