באר משה (דנשבסקי) א צו

מ' סאה בהאמה היה הבאר מים שאובין נכשר ע"י זה ואף שהאמה המה זוחלין ואין מטהרין מ"מ היה מועיל זה לטהר המי שאובין שבבאר כיון שהמים שבבאר אין זוחלין, ומוכח ג"כ שדעת הר"ש והרא"ש הנ"ל מדבריהם בהא דאמה שפסול הזחילה אין זה משום דהוה קטפרס ובסתמא מפרשים שמי האמה אף שהוא זוחל מ"מ אין זה קטפרס ונחשב זה חיבור

מיהו יש לדון בזה דזה תליא במחלוקת, והוא דהרמב"ם כתב בפ"ח דמקואות הלכה ח' בג' גומות שבנחל התחתונה והעליונה של כ' סאה והאמצעית של מ' ושטף של גשמים עובר בתוך הנחל כו' אין זה עירוב ואין מטבילין אלא באמצעית שאין המים הנזחלים מערבין אלא א"כ עמדו, עכ"ל, ועיי"ש בכסף משנה, וכתב שם בסוף דבריו ולי נראה שרבינו מפרש שלא אמרו בפ' אין דורשין דפליגי בגוד אסיק אלא ר"מ ור' יהודה אבל חכמים טעמייהו דאין המים הנזחלים מערבין את המקואות, ומעתה יש לומר שמה שהוכחתי מד' הר"ש והרא"ש שמים הזוחלין של מי גשמים מ"מ דין מקוה כשרה להם והמחובר להם חשוב כמחובר למקוה כשרה ובמקום שאין חשש זחילה מותר לטבול ואהני ע"ז החיבור להמ' סאה מים כשרים הנזחלים, הוא לשיטת הר"ש שמפרש טעמא דחכמים דפליגי אר"י משום דלית להו גם גוד אחית, אבל אה"נ שהמים הנזחלים דין מקוה עליה רק שאסור לטבול שם, מ"מ המחובר להם כשפופרת הנאד מיקרי מחובר לכשרים, ולכן שפיר כתבו הר"ש והרא"ש בהא דהאמה נכנסת להבור שמיירי שאין באמה מ' סאה דאלו הוה בו מ' סאה הגם שהוא מים זוחלין היה מכשיר להבור ע"י חיבורו, אבל הרמב"ם לטעמיה דסובר שטעמא דחכמים דאין הנזחלין מערבין פירושו שמים הנזחלין כיון שהמה אין כשרים לטבול בהם לא חשיבי לעשות חיבור ע"י להמקוה החסרה כיון שבהמים הזוחלין אסור לטבול שם אין להם דין מים כשרים שיעשה ע"י חיבור להמקוה החסרה

עוד נתישבתי שאין צריך לזה, כי יש לומר שהר"ש והרא"ש במה שכתבו שצ"ל שאין באמה מ' סאה לא פליגי בזה על דינו של הרמב"ם שכתב שאין הנזחלין מערבין וגם הרמב"ם אפשר יודה לזה, משום שיש לחלק, דהחיבור לענין לצרף המקוה שהיא פחותה מן מ' סאה להמים הנזחלים שיחבר זה ויחשב כמקוה שלימה בזה אין המים שנזחלים מועילים לענין זה כיון שאין ראוי לטבול בהם או שחבורן אין נחשב לענין הצירוף, משא"כ למים שיש בהם מ' סאה רק שהמה שאובים ובזה כל שהמים מתחברים למ' סאה מים גם שהם נזחלים ואין ראוי לטבול בהם מ"מ מועילים להכשיר המים השאובין בחיבורן להם ויחשבו כמים שאין שאובין, ואח"כ ממילא תהיה מקוה כשרה מ' סאה שאין זוחלין וכמו שכתב הכ"מ על דברי הרמב"ם פ"ח דמקואות הלכה ז' אהא שכתב שם מטהרין המקואות העליון מן התחתון והרחוק מן הקרוב כו' עד שיתערב המים שבסילון עם מי המקוה כאחד אפילו כשערה דיו, ומביא הכסף משנה שם דברי הר"ש שכתב בפ"ו במס' מקואות משנה ח' שלכך כשר הכא בחוט השערה ולא בעינן כשפופרת הנאד או כקליפת השום משום דשאיבה מדרבנן הוא ומטעם זה לא חיישינן בסילון אפילו יהא קטפרס, ולכן לא חיישינן בזה גם מה שהן נזחלין ופסולין לטבול בהם מפני שמי גשמים אין מטהרין בזוחלין וא"כ יש לומר בהאי דינא דהאמה הנכנס ויוצא להבור שבחצר שמלא מים שאובין שאם היה בהאמה מ' סאה גם שהם נזחלין היו מטהרין השאובין לכו"ע גם להרמב"ם ז"ל שכתב שאין מי הנזחלין מערבין רק למקוה חסירה אין צירוף זה של מים זוחלין אף אם היה בהם מ' סאה כפי שיטת הרמב"ם, מ"מ הר"ש בעצמו במה שכתב לחד תירוצא אליבא דב"ש דאמר מטבילין בחרדלית דמצי סברי ב"ש שזוחלין אסור לטבול בהם רק משום דסברי קטפרס חיבור ומיירי שטובל בפרסת בהמה המחובר להחרדלית ואותן המעט מים אין זוחל, הא חזינן דעתו של הר"ש שמים שהן זוחלין מועילים בחיבורן גם למקוה חסירה שאין זוחל וכדכתיבנא, מ"מ מוכיח לנו מדברי הר"ש והרא"ש בהא דאמה הנכנסת להבור שאובין שכתבו שמיירי שאין במים מ' סאה הגם שדעתם יהיה שזה דוקא לענין להכשיר מים שאובין אבל לא לטבול ע"י חיבורן להזוחלין, מ"מ מוכח מזה שלדעתם פסול הזוחלין לא משום שאין נחשב חיבור ולא נחשבו ארבעים סאה, דאל"כ ופסול הזוחלין הוא משום שאין נחשב חיבור כלל, הגם שלענין פסול שאיבה מהני גם קטפרס מ"מ הני מילי שיש שם מקוה שלימה והקטפרס אין פועל רק להיות מחבר השאובין עם השלימה הכשרה ע"י אמצעית הקטפרס, אבל באמה שבעצמותו הוא כולו זוחל גם שהיה בו ארבעים סאה עד שבא לתוך הבור שאובין מ"מ כיון שאין חיבור כלל מנא לן שיועיל להיות נחשב מ' סאה להכשיר השאובין, ומה שמצינו במטהרין העליון מן התחתון אף ע"י קטפרס מ"מ הא יש כאן מקוה שלם שהקטפרס ומקוה העליונה חבור לה, משא"כ במקום שאין לנו רק מי האמה הנזחלין שאינה בשום מקום מקוה כשרה מנא לן שתהיה מועיל זה גם להכשיר מים השאובין שבחצר, הכי ממה שמצינו קולא אחת גבי הכשר מים שאובין נילף מזה עוד קולא, וא"כ מוכח דעת הר"ש והרא"ש שלא כדעת רבינו הגר"א ז"ל ושיטת המאירי שהובא לעיל בדברינו

עכ"פ היוצא מכל האמור בדברינו שמים זוחלים ההולכים ממקוה שלימה יכולים לטהר מקוה מים שאובין לכו"ע, ומקוה חסירה צ"ע אם יכולה לטהר, ולדעת הרמב"ם אין מועיל לטהר מקוה חסירה לפי שאין הנזחלין מחברין וזהו טעמייהו דרבנן דפליגי על ר"מ ור' יהודה, ולדעת הר"ש מהני החיבור להזוחלין כ"ז שאינו קטפרס וכמש"כ לפי שיטת רש"י גם להמקוה חסירה, ודו"ק: סימן לו עוד להנ"ל

בדבר שכתב כת"ר לדין המקוה אשר חפרו קאנאווע מן הבאר עד המקוה ריקנית ובאשר לא הגיעו מי הבאר עד החפירה הנ"ל מלאו את הבאר מים שאובין עד שהגיעו להקאנאווע החפורה ודרך חללי כותלי הבאר הלכו המים בשפע דרך הקאנאווע וירדו להמקוה, וחשש כת"ר אולי יש לחוש לדעת הי"א המובא בש"ך בס"ק מ"א לכתחלה, וכתב לחלק מזה שאולי י"ל דהש"ך שם בס"ק מ"א קאי דוקא אמעיין כל שהוא שריבה עליו מים שאובין משום כל שהולכים למקום אחר ונפסקים מן המעיין שבטל תורת מעיין ממנו וגם אין שייך לדינא דהש"ך בס"ק קי"ב דהתם השאובין הוא בפ"ע אבל בשפכו לתוך המקוה נעשה כולו חד והוכשר לגמרי, אכן הנו"ב במה"ת סי' קמ"א השוה שני הדינים יחד הא דס"ק קי"ב וס"ק מ"א, ובאמת לענ"ד הא דש"ך בס"ק מ"א יש לחלק מהא דס"ק קי"ב משום דשם בהא דס"ק מ"א יש המשכה לשאובין וכי היכי דמכשרינן ברבוי והמשכה הגם שבמקום שנתערבו השאובין והכשרים לא נעשה מקוה כשירה עדיין מ"מ כשר אח"כ ע"י המשכה, וא"כ יש לומר דכש"כ הוא שבמקום שנתערבו השאובין להכשרים עדיין היה מקוה כשרה כש"כ שיועיל המשכה להכשיר המים גם לאחר הפסקה מן המעיין או המקוה, ויש לומר שנהי שאח"כ שמתבטל החיבור מתבטל ההתכשרות לדעת הי"א שהביא הש"ך (בס"ק קי"ב) מ"מ זה יש לומר שזה מועיל אם נעשה להמים המשכה שכשירים המים שבאים אח"כ ע"י המשכה,