באר משה (דנשבסקי) א צד

שיעור מקוה כשירה היינו ארבעים. סאה בעינן שיהיו אינם נזחלין שלא יהיו המים הפסולים לטבילה היינו הנוטפים הזוחלים גורמים להשלים שיעור מקוה זהו הנראה לענ"ד

ובדברי הגר"א ז"ל בס"ק צ"ב הנ"ל ראיתי דבר חדש שראוי לעורר עליהם, והוא שכתב שם בסוף דבריו בס"ק צ"ב הנ"ל, וז"ל וזהו הטעם שמעיין מטהר בזוחלין ומקוה דוקא באשבורן דזוחלין אין מצטרפין למ' סאה משא"כ מעיין מטהר בכל שהוא, עכ"ד הקדושים. ולכאורה הוא דבר פלא הא איתא שם בפ"א משנה ז' במקואות מעיין שמימיו מועטין שרבו עליו מים שאובין שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעיין לטהר בכל שהוא, הרי שגם שדינו כמעיין לטהר בכל שהוא ואפ"ה בעי אשבורן, ואם טעם האשבורן הוא כפי דברי הגר"א משום שיעורא הוא דבעינן מ' סאה למה צריך כאן אשבורן כיון דלא צריך כאן שיעורא דהא שוה למעיין לטהר בכל שהוא, אמנם נתישבתי שאפשר ליישב דברי הגר"א ע"פ שיטת הר"ן בנדרים מ"א א' שמפרש שם המשנה הנאמרה בפ"ה דמקואות, היה עומד ורבה עליו והמשיכו שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעיין לטהר בכל שהוא, ופי' הר"ן ששני דינים נמצאים בו בשני מקומות במקום שהיה המעיין בתחלה מטהר בכל שהוא וגם א"צ אשבורן ובמקום אחר יש בו שצריך אשבורן וה"ה שצריך מ' סאה, וה"נ נאמר שם בר"ן שיתפרש המשנה בפ"א דמקואות ג"כ כזה, כמבואר שם בתחלת דבריו

אמנם לפי דעתי הקלושה פליאה ממני דעת רבינו הגר"א על חידוש הזה שחידש בטעמא דמלתא שאין מקוה מטהר בזוחלין מפני שצריך ארבעים סאה והזוחלין אין עושה צירוף לשיעור ארבעים סאה, דהא לשיטת ר"ת ושארי הראשונים אשר ס"ל שגם במעיין בעינן ארבעים סאה לטבילת אדם וזה שאמרו מעיין מטהר בכל שהוא הוא רק לטבילת כלים ולהשקה במשקין, אבל אדם בעי ארבעים סאה גם במעיין, ומ"מ הא זוחלים מטהרים במעיין גם לאדם, וא"כ מוכח לדידהו שטעמא של זוחלין אינה מטעם מניעת הצירוף ואין כאן ארבעים סאה, אמנם גם בשיטת הסוברים שגם לאדם סגי במעיין בכל שהוא, מ"מ מצאנו שגם הסוברים כן מ"מ מוכח שלדידהו ג"כ אין זה מטעם העדר הצירוף רק הוא בעצם דין מדיני התורה שנוטפין אין מטהרין בזוחלין. ואציגה הוכחות בדבר, והוא הראב"ד בס' בעלי הנפש בסוף שער המים בד"ה הנה השלמתי כל דיני המקוה וז"ל שם, ואם היה עומד ורבה עליו מים שאובין והמשיכן אין מטהר בזוחלין אבל מטהר בכל שהוא, ומשמע מלשונו מדנקט לשון אבל משמע שעל אותו הדבר שאמר אין מטהר בזוחלין ע"ז קאמר אבל מטהר בכל שהוא, וכיון שעל אותן המים שאין מטהר בזוחלים קאמר אבל מטהר בכל שהוא וא"כ מוכח שלדעתו אין הטעם באיסור זוחלין משום שיעורא, וכן מוכח דעת האשכול ג"כ שמפרש המשנה מעיין שמימיו מועטין שרבו עליו מים שאובין שמטהר מבכל שהוא "אבל אינו מטהר אלא באשבורן" ומפרש שם הטעם כיון שמעיין כל שהוא אין זוחל וא"כ אין הזחילה מן המעיין, משמע מדבריו הן מלשון אבל והן מטעמו שנותן, שעל כל המעיין קאמר שאין מטהר אלא באשבורן וא"כ שם הרי מטהר בכל שהוא ואפ"ה אין מטהר בזוחלין וא"כ אין זה הטעם בפסול זוחלין משום שיעורא

וכן מוכרח לומר שהר"ש ג"כ אין סובר זה הטעם מהא שכתב הר"ש בפ"ה משנה ו' אהא דקאמר ב"ש מטבילין בחרדלית, ופירש שם הר"ש דקסבר קטפרס חיבור וגם סבר דנוטפין מטהרין בזוחלין, ומיהו אפשר שיש אצל חרדלית פרסת בהמה שהמים עומדין לתוכה ומחובר לחרדלית כשפופרת הנאד וא"כ ממה שהר"ש רוצה לתרץ דברי ב"ש שגם הם יסברו שנוטפין אין מטהר בזוחלין רק דמיירי בפרסת בהמה המחובר לחרדלית כשפופרת הנאד, ואם הטעם פסול של זוחלין הוא משום שאין כאן חיבור ואין כאן שיעור מ' סאה, מה יועיל הפרסת בהמה העומד שאין זוחל מחיבורו להחרדלית הזוחל כיון שאותו החרדלית הזוחל מיקרי אין בו שיעור ואיך יטהרו המים העומדים בהפרסת בהמה, או שסבירו להו להטעם של זוחלין שהוא גזירת הכתוב דבעינן מקוה מים שנקוין במקום אחד, והא שמעיין מטהר הוא משום שטבעו להיות זוחל מטהר בזוחלים, מדאמרה התורה שהמעיין מטהר ובכל מעין מטהרינן, וגם מלשון התו"כ, אך מעיין מיעוטא הוא, הוא מטהר בזוחלין ואין מקוה מטהר בזוחלין, ושיטת רבינו הגר"א ז"ל צ"ע לענ"ד

ובאמת מצאתי כדברי הגר"א ז"ל בספר המאירי במס' שבת ס"ה ב' וז"ל, וטעם הדבר שהנוטפים צריכים אנו בהם לארבעים סאה במקום אחד, אבל מים חיים חיותן מחברתן אף בזחילתן ואין צריכים במקום אחד, ולא עוד אלא שכל שהגוף עולה בהם יהיה שם במה שיהיה כגון אם היה הטובל ננס כו' משא"כ במקוה שהוא צריך ארבעים סאה, עכ"ד, וא"כ למש"כ האי ולא עוד הוא ממש כד' הגר"א ז"ל שטעם שהמעיין מטהר בזוחלין הוא משום שאין צריך ארבעים סאה, משא"כ במקוה שהוא צריך ארבעים סאה בתמידות אף לגוף קטן, ולכן אין מטהר בזוחלין משום שבעינן ארבעים סאה במקום אחד, אמנם לשון הא' שכתב הטעם במעיין משום שחיותן מחברן אף בזחילתן וא"כ יתכן שיטה זו גם למאן דסבר דבעינן מ' סאה גם במעיין לאדם, מ"מ מטהרין בזוחלין משום שחיותן מחברן, וכן נוכל לומר גם מי שמפרש המשנה במקואות פ"א מ"ז שוה למעיין לטהר בכל שהוא ולמקוה לטהר באשבורן שבמקום אחד הוא משום שכיון שרבו הנוטפים, ולכן לא חשיבי חיותן לחברן ולא מיקרי טבילה אחת בהמים, ולפ"ז יהיה מתורץ מה שהוכחתי מדברי הראב"ד בספר הבעלי נפש ומדברי האשכול שהובא לעיל בדברינו

והנה מדברי רש"י ותוס' בחגיגה (דף י"ט ע"א) ברש"י בד"ה חרדלית שכתב וז"ל, משום דמקום קטפרס הוא מקום זקוף יותר מדאי ומ' סאה שבו אינם במקום אחד ותנן הנצוק וקטפרס אינו חיבור ואף אם אינו קטפרס נמי אין טובלין בו לפי שאין מי גשמים מטהרים דרך זחילתן עד שיהיה ניקוים דרך אשבורן, הרי מוכח מד' רש"י שטעם פסול זוחלין אינו משום שאין נחשבים המים מחוברים, שהרי כתב שאף אם אינו קטפרס משמע מל' רש"י דחיבור נחשב בנזחלין כל שאינו דרך קטפרס מ"מ מי גשמים אין מטהר בזוחלין, וכן מד' התוס' שם ד"ה נגזור שכתבו שם בסוף דבריהם ומיהו אכתי קשיא דקטפרס הוה חיבור לענין מקואות כדפי' הר"י, וא"כ למה לא מהני ואי הוה טעמא משום זחילה יתכן טפי, עכ"ל, וא"כ הרי מבואר דעת התוס' דפסול זחילה אינו משום שאינו חיבור שהרי התוס' סברו שגם קטפרס הוה חיבור לענין מקואות ואפ"ה זחילה פוסל במי מקוה הרי בזחילה פסול אחר, לא משום שאין זה חיבור

ובאמת דברי הגר"א ז"ל בנוים המה ע"פ יסוד דברי הריב"ש בתשובתו בסי' רצ"ב שהאריך בדבריו שם בתשובתו וז"ל שם, וגם שערוב מקואות צריך שהמים המערבים שני המקואות הם מערבים אותם בהשקט בעומדים במקומן הטבעי שזהו אשבורן לא בהיותם א"ע במקומן שזה נקרא קטפרס כו', ומביא שם דברי הרמב"ם פרק ח' מהל' מקואות בשלש גומות בנחל שהעליונה ותחתונה של כ' סאה ואמצעית של ארבעים סאה ושטף של גשמים עובר שם אע"פ שהוא נכנס לתוכן ויוצא מתוכן אין זה עירוב ואין מטבילין אלא באמצעית שאין המים הזוחלין מערבין אלא א"כ עמדו, והביא שם התוספתא דחכמים פליגי אהא דר"מ ור' יהודה שאין מטבילין אלא באמצעית משום דס"ל שאין קטפרס חיבור והרמב"ם פסק כחכמים דפליגי אר' מאיר ור' יהודה, מ"מ נראה לדעתי