באר משה (דנשבסקי) א ט

אכילה ושתי' חומרית, וזה צריך להיות קודם, שאם לא יאכל וישתה ויהיה רעב וצמא א"א לו לעשות בכחות שכליות מאומה, כן א"א לו לאדם לחיות חיי נפש רוחני בדבקותו בתורת ד' בלתי כלי המעשה הוא מעשה המצוות אשר ציונו בתורתו הק' אשר יעשה האדם וחי בהם, וזהו שאמר התנא, לא המדרש עיקר אלא המעשה, היינו אשר המעשה הוא העיקר והשורש שבו מתקיים האילן הוא העץ החיים הרוחני בארץ, אך אחרי קיומו של האילן בעיקר ושורש טוב, אז עיקר ההנאה בא מהאילן שיתענג מצילו ויאכל פירותיו שתלוין בענפים. וזה שהמשיל, כל שחכמתו מרובה ממעשיו, שלא יעשה כל המוטל עליו בכל יום ויום, לאילן שענפיו מרובין שעלול להתקלקל מהרה. לא כן אם מקושר במעשיו רבים שרשיו מרובים, ומהענפים והפירות יתענג בהם במדה נאותה לפי השרשים שהוא דבר קיומי

ובזה נבאר המדרש בשה"ש, הראיני את מראיך זה מעשה הטוב, השמיעיני את קולך זה התלמודי, כי קולך ערב זה התלמוד, ומראך נאוה זה מעשה הטוב, והוא כמש"כ שעיקר קיומו של איש הישראלי ברוחניית שלו הוא ע"י מעשה הטוב, וכמו שהאדם אם לא יאכל וישתה ויישן לא יהיה לו תואר אדם כלל, כן הרוחניית של איש הישראלי אין לו מראה בלתי אם ע"י מעשה המצוות, וע"כ הלומד מתחלה מחויב שיהיה ע"מ לעשות, השמיעני את קולך זה התלמוד, אבל אח"כ כאשר קולך ערב ע"פ הלימוד, אז יהיה מראך נאוה, היינו שמעשיו יהיו טובים ונאים, כי התלמוד יביא לידי מעשה וזהו שאנו אומרים בכל יום "אשרי איש שישמע למצותיך ותורתך ודברך ישים על לבו" שעיקר הסכמתו יהיה שלמודו יהיה ע"מ לעשות, פירוש שישמע למצותיך הוא על לימודו בתורה שבע"פ בשביל קיום המצות, הן לעצמו והן לדעת איך להורות הוראה, לקיים מ"ע, ולהזהר מכל האיסורים שאסרה התורה, זה יהיה כונת לימודו, וכמו שבכל עבדי המלך במלכותא דארעא, מוכנים לקיים המשמעת כל אשר יצוו להם הגבוהים מהם, כן הוא כלל בתוה"ק שיהיה מושרש באדם חובת המשמעת לאזהרות התורה להשמר שלא יעבור אף על אחד מכל דיני התוה"ק, וזהו שישמע למצוותיך, ותורתך ודברך ישים על לבו, הוא תורה שבכתב ותורה שבע"פ, זאת ישים על לבו הלא היא תורת ה' ודבר ה' חמודה גנוזה שהקב"ה משתעשע בה, וחובה עלינו להתחזק בלמוד תורת ה' ודבר ה' שלא לבזות אותה, וכאשר אמרו חז"ל, כל שאפשר לעסוק בתורה ואין עוסק מקרי זה דבר ה' בזה, ולכן זאת ישים על לבו, הלא היא תורתך ודברך, וראוי שיהי' יקר אצלינו הלימוד ולא להזניחו ח"ו, וזהו תכליתו של הלומד תוה"ק שילמוד ע"מ לעשות ולקיים דברי תוה"ק, ואז יספיקו לו ללמוד וללמד לשמור ולעשות, כיון שחפצו ללמוד ע"מ לעשות, והבא לטהר מסייעין אותו שילמוד גם לאחרים, שמזה יהיה שיזכה שרבים יעשו מעשים טובים ע"י לימודו שלומד עם האחרים

וכמו שהנוטע עץ פרי טוב משתדל שינקו אח המקום שנוטע שם, למען יהיו השרשים מרובים וקימים למען יתקיים האילן, ולא ימצאו שם שום תולעים המזיקים להשרשים ודברים אחרים המקלקלים לצמיחת השרשים, כן הלומד תוה"ק וחפץ לזכות בכתרה של תורה הק' בלימודה וקיום מצותיה, לראות שלא ימצא בלבבו ח"ו דעות זרות ונפסדות המקלקל ומתעה הלבבות מדרך הישר האמתית, וזהו שאמר הכתוב (משלי ד') מכל משמר נצור לבך כי ממני תוצאות חיים חיים הרוחניים הבאים ע"י עוסק במחשבות טהורות בלמוד התוה"ק ובפרט בעת הזאת צריך שימור גדול להיות לבבו של העוסק בתורה טהור מכל סיג וחלאה, דעות זרות המזיקות לעסק התורה הק' ויראת ה', וצריך משמר גדול בשמירה מעולה ללב העוסק בתורה, שלא יטמאו אותה במחשבות ודעות לא טובות, וכאשר כתב בס' נפה"ח (שער א' פרק ד') על משחז"ל יכון את לבו כנגד בית קדשי הקדשים, יעו"ש מה שהאריך בזה

בפ' תשא נאמר שהזהיר הקב"ה באזהרת שבת, אחר גמר דברי הקב"ה על מלאכת המשכן בפ' תרומה תצוה ובפ' ראשונה בפ' תשא, ובגמר כל עניני המשכן וכליו ובגדי הק' לאהרן ובניו ועשיית הקטורת ושמן המשחה ומשיחת המשכן וכליו ושארי הדברים,) אז בגמר אמרי הקב"ה אמר הקב"ה למשה שידבר לישראל, אך את שבתותי תשמורו כו', ובפ' ויקהל כשאמר משה לישראל אחרי שנתרצה הקב"ה לישראל ונתן לוחות האחרונות וצוה לישראל בפ' ויקהל על מלאכת המשכן, הקדים משה לומר לישראל את אזהרת שבת, ששת ימים כו' וביום השביעי יהי' לכם קדש כו', מה זה הוא. ונראה לי לומר בזה שבענין סמיכת שבת למלאכת המשכן, יש בזה שני דברים. א) השמיענו התוה"ק, שאם כי מלאכת המשכן הוא דבר גדול העומד ברומו של עולם בקדושת ישראל ובהשראת שכינת ה' בתוך ב"י, כאמור ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, מ"מ אין בנין בהמ"ק דוחה שבת זולת קרבנות התמידים ומוספים שהמה דוחים שבת. ב) יש בזה דבר אחר על סמיכת שבת למקדש, דאיתא ביבמות (ו' ב') נאמרה שמירה בשבת ונאמר מורא במקדש, מה שמירה האמורה בשבת לא משבת אתה מתיירא אלא ממי שהזהיר על השבת, כך מורא האמור במקדש לא ממקדש אתה מתיירא אלא ממי שהזהיר על המקדש כו', והכונה בזה שלא נחשב ח"ו על המקדש שיש בו איזה אלקות, רק ריקן כל העבודות לשם המיוחד ית"ש, וכך רצונו ברוך שמו לצמצם השראת שכינתו בבהמ"ק בבית קדשי הקדשים. ע"כ נאמר שבכל סדרי פ' תרומה ותצוה ותחלת פ' תשא שאמר הקב"ה למשה בארבעים יום הראשונים אחר מתן תורה הק' שאז לא היה בלבבם שום שמץ עון מן אמונת שוא בע"ז, כנאמר להם אחר מתן תורה "אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם" וקבלו באהבה אמונת התורה הק' ואמונת נביאיו אשר אמר להם הקב"ה, כמ"ש הטיבו אשר דברו, מי יתן והיה לבבם זה כו', אז כאשר נצטוו על עשיית המשכן, ויקחו לי תרומה, והבטיח הקב"ה, ושכנתי בתוכם, ולא היה אז שום חשש פן יש בלבבם איזה שמץ מחשבה לא טובה על המשכן וכליו הפנימים והחצונים, ורק היה צורך להזהירם על שבת, שלא יטעו שמלאכת המשכן דוחה שבת, ע"כ באה אזהרת ש"ק בגמר ציוויו למשה, שיאמר לישראל מכל מלאכת המשכן, שידעו שמלאכת המשכן אין דוחה שבת. אך אח"כ כשחטאו בעגל, ואח"כ כשנתרצה הקב"ה לישראל, וצוה להם על המשכן בתחלת פ' ויקהל, אז היה מקום חשש פן יכנס בלבבם איזה שמץ מחשבה לא טובה במלאכת המשכן וכליו ונדבתם על המשכן יהיו במחשבת פגול ח"ו, ע"כ הזהיר להם מקודם על השבת שידעו ישראל שהוקש המשכן לשבת וכמו משבת אין להתיירא רק ממי שהזהיר על השבת והיא אות על אחדות ה' ובריאת העולם יש מאין, כן הוא המשכן ומקדש שרק להתיירא ע"י על המקדש לא ממקדש עצמו רק ממי שהזהיר על המקדש, כדי שיהיה נדבתם על המשכן במחשבות טהורות לשם הוי' ברוך הוא, ריקן כל העבודות לשם המיוחד, ית"ש. כן נאמר בעת הזאת שבעוה"ר אין לנו מקדש ולא קרבנות, ואין להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה, צריכים להיות זהירים כל לומדי התוה"ק, אשר יהיה לבבם טהורות בלמודם, למען דעת מצות התורה איך לעשות ואיך להורות, ולמען לימוד התוה"ק שהיא תורת ה' ודבריו הק' של הקב"ה ית"ש, ואז תהי' התורה אגונא ומצלא מיצה"ר

נאמר בתורה, שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך) והאי לך מיותר. ויראה לומר בזה, הן ידוע שכל עיירות וכרכים המתוקנים בטוב בהנהגה נכונה ע"י מלכותא דארעא הדורשת טובת כל עבדיו הנכנעים להממשלה יר"ה, צריך שיהיה שופטים שישפטו כל הסכסוכים המתהוים בין התושבים שלא יעשה עול אחד לחברו, וישפטו בצדק ומשרים