באר משה (דנשבסקי) א פח

בווסת חוזרת לקדמותה, אך בפסקה שלשה פעמים לכאורה נראה שפשוט הוא שמיקרי דבר חדש וצריכה בדיקה מחדש להתירה, וכה"ג ברואה דם מחמת תשמיש אם הותרה ע"י בדיקת שפופרת שנמצא הדם בצדדי השפופרת ואח"כ פסקה לראות ג' פעמים וחזרה אח"כ לראות מ"ת, ודאי שצריכה בדיקת שפופרת מחדש כיון שאותו פעם הראשון כבר נפסק, א"כ אותה המכה שהיה לה נתרפאה ואח"כ כשהיא רואה דם מתשמיש תצטרך בדיקה מחדש שיהיה לה הוכחה שיש לה מכה בצדדים לתלות עליה הדם שהיא רואה מ"ת, ומ"מ נראה לענ"ד לצדד קולא באם שלא חלף זמן ימים רבים מעת שנפסק הדבר לראות בתוך מי רגליה אם חזרה ורואה בתוך מ"ר שאפשר לה לסמוך על בדיקה קמייתא לענין מה שתראה בתוך מי רגליה [אבל לא לענין מה שתראה אח"כ ע"י בדיקתה בעד], כיון דזה כו"ע מודו שמה שתראה תוך מ"ר אין להחמיר רק מטעם כתם ובכתם תלינן גם במכה שחיתה רק כל שאפשר להתגלע, כדתני במתניתין (דף נ"ח ע"ב) כל שיכולה להתגלע ולא קתני שם שדרכה להתגלע רק כל שיכולה להתגלע שהוא רק אם יש מציאות אשר אפשר שתהי' כן, וה"נ כל שידענו שזמן שהיה בה המכה המוציאה דם תוך מ"ר לא רחוק הוא מעת ההיא, נוכל לומר שיכולה להתגלע היינו להתקלקל ולחזור לקלקולה הראשון שאז היה בה המכה המוציאה דם בתוך מי רגליה, אך צריך אומד כמה הוא הזמן אשר דרכה לחיות לגמרי להיות ככל הנשים, ולדעתי הקלושה כל שלא חלף שבעה ימים מעת שפסקה לראות בתוך מ"ר אם תחזור לראות תוכל לסמוך על בדיקה קמייתא, כי אשכחינן תמיד שהיקף שבעה ימים עושה רושם בבריאות, וכה"ג מצינו בענין חלצתו חמה נותנין כל שבעה להברותו כדאיתא ביבמות ע"א, ולכן במשך זה נוכל לומר ע"ז שיכולה המכה שתוך מיעיה להתגלע ודו"ק כן נראה לע"ד

עוד נסתפקתי בענין היכא שאנו מתירין ע"פ בדיקת מהרי"ו, אם זה מועיל גם לטהר למפרע מעת שהתחילה לראות תוך מי רגליה, או שנאמר כיון שאנו מצריכים לבדיקת מהרי"ו ובלא זה אין אנו מתירין שאנו חוששין שמא בא הדם מן המקור, רק הבדיקה מוכיחה שיש לה מכה ואנו תולין שדם מכת הכליות הוא, אם זה עושה בירור גם למפרע מעת שראתה ע"י מי רגליה או שהרגישה הכאב שבא בעת הטלת מ"ר, או שאין מועיל רק מכאן ולהבא שנתברר שיש לה מכה אבל למפרע היא בחזקת בריאה קיימא, ואין אנו מעמידים על חזקה דהשתא להחזיק למפרע מה שהיתה בחזקת בריאה, הן אמת שאפשר לומר שראוי להעמידה על חזקה דהשתא להקל כי חזקת בריאותה איתרע מעת שרואה ע"י מי רגליה או שמרגשת כאב בעת הטלת מי רגליה, וכיון דחזקה דלמפרע איתרע בה נוכל להעמיד על חזקה דהשתא כי היכי שעתה יש לה מכה המוציאה דם כן, היה למפרע. הן אמת שלכאורה יהיה זה תלוי בפלוגתא דרב ושמואל בקידושין דף ע"ט דרב אמר הרי זו בוגרת לפנינו ואוקמינן אחזקה דהשתא להקל, לפי שחזקה קמייתא הורעה ביומא דמשלם שית, ולשמואל דאמר חיישינן קידושי שניהם הרי סבר דחזקה דהשתא גם במקום שאין לנו חזקה דמעיקרא להיפך משום דאיתרע אפ"ה אין מבררת להחלט להקל, ולכן חיישינן לקידושי שניהם, אך באמת מהא דרב שמיקל ואומר הרי היא בוגרת לפנינו אין ראיה לסמוך על חזקה דהשתא להקל במקום שאין לנו חזקה דמעיקרא, היינו שאותה חזקה איתרע, דיש לומר דשם עדיפא משום שכתבו התוס' בשם ר"י שרגילות טפי לבוא בבוקר והוה כעין רוב ולכן מסייע זה לחזקה דהשתא, וא"כ כיון דלשמואל פשיטא שאין מועיל בכה"ג חזקה דהשתא להקל ולרב יש לומר דטעמא אחרינא איכא להקל שם, ולענין נ"ד נאמר דמודה לשמואל בזה וא"א להעמיד על חזקה דהשתא לחוד הקל וכמו שכתבנו לעיל בדברינו, ולכן נראה לענ"ד שלענין אם רואה דם תוך מי רגליה גופא שגם באופן שיש מחמירים הוא רק מדין כתם דהוה כעין ספק, א"כ בספיקא דידן שלא ידענו אימתי נהיתה בה המכה שהתברר לפנינו ע"י הבדיקה אם מתחלה מעת שהתחילה לראות תוך מ"ר או אח"כ יש להקל, דהא גבי כתם, שומעים בספק להקל, ועוד דבאמת יש בזה שתי סברות להקל דהא הרי מכה לפניך, ואוקי אשה אחזקת טהרה, וכמו דאמרינן גבי תרתי לריעותא להחמיר משום דהרי חסר לפניך ומוקי אחזקת טומאה וה"נ נימא בנידון זה להקל מחמת שני הטעמים, אך למ"ד דהא דמקוה רק ספק נחשב ולא ודאי א"כ להקל אין שומעין בזה לצרף חזקת טהרתה לחזקה דהשתא, אך לגבי כתמים דרבנן ודאי שמסתבר שיש להקל מטעם התרתי סברות המצדדים להקל, והוא חדא משום הרי מכה לפניך, ואידך משום דאשה בחזקת טהורה עומדת

אך כשהיא רואה על העד רק שמרגשת כאב תוך הטלת מ"ר או אח"כ תומ"י וע"י בדיקה נתברר אח"כ שיש לה מכה, יש לחקור אם מהני לתלות בהמכה מעת שהותחלה לראות ע"י הטלת מ"ר והרגישה כאב שנחזיק למפרע שמעת ההיא היה בה המכה, או שיש לחוש שמא היה רק כאב לבד ולא מכה ואח"כ נתהוה המכה וממילא המכה הוא רק מברר להקל מעת הבדיקה ולהלאה אבל לא מקודם. והנה כבר בררנו לעיל בתשו' סי' כ"ט שחזקה דהשתא גם במקום שאין חזקה דמעיקרא נגדה כגון שאיתרעה אין נחשב לודאי רק לספק למפרע, אך מצינן למימר משום שיש כאן חזקה דאשה בחזקת טהורה עומדת, וכמוש"כ למעלה

ונראה לענ"ד ע"פ מה שבארנו במקום אחר שענין ראיה שלא בשעת ווסתה הוא מעין שינוי בגוף, ובפרט בראיה הבאה שלא כדרך כל הנשים הוא אות שהוא חולי אצלה, ולכן כל שאנו רואין לבסוף שיש לה מכה אז אמרינן שאותו החולי גרם גם בתחלה לראות הדם כי למה נאמר ששני התחדשות חולי נעשה בה מקודם של הראיה שלא כדרך, ועתה נתחדש אצלה גם מכה בצדדים, טוב לנו יותר לומר שרק חולי אחת הוא בה הוא המכה שבצדדים, וקצת משמעות נוטה מדקתני בברייתא דרואה מחמת תשמיש שבודקין בבדיקת שפופרת ואם נמצא הדם בצדדי השפופרת אמרינן שדם צדדים הוא היינו מכה שבצדדים, ומשמע מפשטות הברייתא שטהורה היא גם לבעלה ואין צריכה למנות ז' נקיים כיון שאמרינן דם צדדים הוא, ואמאי לא נימא שהמכה שממנה הדם בצדדים שבא לצדדי השפופרת הוא עכשיו נהיה בה ועד עכשיו היתה בחזקת בריאות והראיה שהיה מחמת תשמיש היה מן המקור, ונהי שלבעלה יש להתיר ממ"נ שאם מקודם היה ג"כ דם צדדים ודאי דטהורה היא ומותרת לבעלה, ואף אם מקודם היתה הראיה מ"ת מן המקור מ"מ כיון שעתה אין שם רק, דם צדדים א"כ פסקה לראות מן המקור וממילא מותרת לבעלה, אך מ"מ לענין נקיים נצריך לה, וכיון שסתמו דבריהם ולא חילקו בזה לענין נקיים מלענין היתר לבעלה, א"כ מוכח שכל שהוכחנו מבדיקת שפופרת שדם צדדים הוא תלינן זאת גם על הראיה הקדומה שכן הוא, וה"נ דכוותה בנ"ד ברואה ע"י מ"ר כיון שאין דרך כן ובפרט שמרגשת כאב, ולכן מהני שכל שתעשה הבדיקה של מהרי"ו שמ זה הוכחה שיש בה מכה מהני גם לתלות לטהרה למפרע כן נראה לענ"ד. סימן לב אשר כתבתי מכבר בימי חורפי בשנת תרכ"ד לפ"ק בק' סוויר

ע"ד אשר נשאלתי מאשה אחת זקנה אשר חדל לה אורח נשים כערך עשרה שנים וזה כמה שנים שנתהוה לה