באר משה (דנשבסקי) א פז

הוכחה שהוא דם צדדים. **(הגה"ה ובעיקרא דמלתא מחוור לענ"ד יותר תירוצו של הנו"ב מהתירוץ שכתבתי, ומצאתי שכן הוא דעת מהר"ש הירץ בנו של הב"ח מדלא הוזכר בגמ' ובפוסקים שקודם בדיקת השפופרת צריכה לבדוק עצמה אותיום קודם הכנסת השפופרת לגופה, ואם לא תהיה האשה טמאה מצד ראייתה עכשיו ולבעלה תהיה מותרת אח"כ שחזקת רואה מ"ת תבטל ממ"נ, שאם הדם שבצדדי השפופרת בא עתה הרי הוא דם צדדים, ואם הדם בא מן המקור מקודם על הצדדים הרי הועיל ע"פ הבדיקה שפסקה עתה מלראות, ובגמ' סתים לה סתומי שבנמצא על הצדדים אמרינן שדם צדדים הוא מדלא בא הדם על המכחול אמרינן בידוע שדם צדדים הוא כן נראה לענ"ד:)** אכן לתירוץ השני שכתבנו שמיירי שבדקה קודם שמכניסה השפופרת אין מקום להקל לענין נ"ד, ונמצא שזה תלוי בשני התירוצים שכתבנו והוא מחולק בין סברת הגאונים הנ"ל, ועכ"פ בעובדא דידיה בפעם השלישי יפה הורה לאסור לכו"ע, שהרי עדיין לא הוחזקה שלשה פעמים ע"י נגיעת העד שבעת דחיפה היא מוצאת דם כיון ששני פעמים הראשונים היו בעד שאין בדוק, ואם ראתה ג"פ בעד בדוק שראתה אדמימות בעת הדחיפה שכתבתי שיש לדמות להא דנו"ב, ונאמר שזה הוכחה שהדם בא מסיבת הדחיפה ולא חיישינן שמא בא דם מן המקור על אותו מקום הוא על המעי, מ"מ עדיין יש לדון שאין דומה להתם, ששם הוחזקה מתחלה ג"פ שסיבת התשמיש גורם מציאת הדם, דמיירי שקודם תשמיש בדקה עצמה וכדעת הכרו"פ, משא"כ בנ"ד גם בהני שלשה פעמים ראשונים יש לנו לספק אולי אין הדחיפה גרם להדם ואולי בא הדם על המעי ממקור, ויעויין בנו"ב סי' מ"ו ובפרדס רמונים שהאריך בכיוצא בו. אמנם יש להעיר לדמות זה לדינו של מהרא"י המובא בשו"ע (סי' קפ"ז סעיף ז') אם כל זמן שהיא בודקת בכל החורין והסדקים אין מוצאת כתמים כ"א במקום אחד בצדדים יש לתלות שממכה שבאותו צד בא. והנה בביאור דין זה רבו השיטות הנו"ב (בסי' מ"ו) והחוו"ד מפרשים דמיירי שידוע לה שיש לה מכה אבל אין יודעת אם מוציא דם (או דמיירי שאין יודעת מקום המכה בבירור וכן פי' החוו"ד בס"ק ז' יעו"ש). ועוד הרבה פוסקים אחרונים מפרשים דמהרא"י שממנו מקור דין זה מיירי שיש לה מכה בבירור, אך לעומת זה התפל"מ והגאון מהרי"צ הלוי הובא בס' נו"ב שם מפרשים שזה גופא הוי הוכחה מה שאין מוצאת דם רק במקום זה כל זמן שהיא נוגעת שם, שזה מראה לנו שיש שם מכה, וא"כ בנ"ד נמי יש לדמותו לדין זה, אך לזה בעינן שיהיה לה וסת קבוע ושיהיה זה שלא בשעת וסתה וכן המה מפרשים לדברי מהרא"י שסמך ע"ז, וא"כ נ"ד יהיה תלוי בפלוגתא זו של האחרונים, אם זה בלבד הוי הוכחה שיש לה מכה מה שאין מוצאת רק כאן, וה"נ בנ"ד שכל מציאתה הוא רק במקום זה ע"י דחיפתה בהעד הוי הוכחה שיש כאן מכה בהמעי וע"י הדחיפה נמצא הדם על העד

ועוד יש להוסיף לצדד קולא בהא מה שהמעי יוצא חוץ למקומו מה שהוא אם המקור או גג הפרוזדור כמש"כ הנו"ב (בסוף סי' נ"ח) והס"ט (בסי' קפ"א) בשם שבות יעקב, שרוצה לומר שאם איכא רפיון גדול שקורין פארפאהל שזה חשוב כמכה, וא"כ יש לחשוב זה יציאת המעי כמכה ובהצטרפות שבכל פעם אשר דוחפת רואה אדמימות בעד שדוחפת בו שפיר דמי זה למה שאיתא בשו"ע סי' (קפ"ז סעי' ז') בשם מהרא"י ז"ל

היוצא מכל האמור שנראה שאם יזדמן שג' פעמים ע"י עד בדוק יהיה נמצא במקום הדחיפה ע"י העד הבדוק אדמימות שיש להקל שלא בשעת וסתה ע"פ ד' המהרא"י הנ"ל, אך באופן שיהיה הג' פעמים רצופים, משא"כ אם בינו לבינו פסקה לראות בעת דחיפתה ע"י העד אז בטלה החזקה וחוששים שמא בא הדם על המעי היוצא מסיבה אחרת והדם הבא הוא מן המקור, כן נראה לענ"ד: סימן לא עוד לגיסי הגאון מוהר"א הגאב"ד בק' דובראוונא

ע"ד האשה שביציאת מי רגליה נמצא אדמימות ותחלת הקילוח וסוף הקילוח נקי מאדמימות ובקבלה הקילוח על עד נקי ניכר אחר היובש אדמימות ובעת הקילוח אינה מרגשת כאב רק אחר הטלת מ"ר מרגשת כאב (שניידונג ושטעכונג), וכת"ר נסתפק בזה אם לסמוך בזה על בדיקת מהרי"ו המובא (בסי' קצ"א) מפני שהוא דוקא עם כאב, ובזה שהדם הוא בתוך מי רגליה והכאב הוא אחר גמר הטלת מ"ר אם זה הכאב נוכל לחשבו להקל ע"פ מש"כ הס"ט (ריש סי' קצ"א ס"ק ד'), שכתב שהיכא שהדם הוא תוך מ"ר צריך שיהיה הכאב בשעת הטלת מ"ר עד כאן תורף דבריו

ולענ"ד נראה שהיכא שהדם הוא רק בתוך מ"ר ולא על שפת הספל וגם לא בבדיקת העד שאחר הטלת מ"ר, בזה יש לסמוך על בדיקת מהרי"ו גם בלא כאב, ואעידה ע"ז שני עדים מרבותינו האחרונים ז"ל, א') הס"ט בעצמו כתב שם סק"ז וז"ל, וטעמא דס"ל דהך בדיקה לא מעליותא היא וכמש"כ הש"ך בס"ק ז' ודי לנו שנסמוך על בדיקה זו ביש לה כאב או שנמצא רק תוך מ"ר עכ"ל שם, הרי דעתו שהיכא שמצא רק תוך מ"ר גם בלא כאב יש לסמוך על בדיקת מהרי"ו. ב') החוו"ד כאן בביאורים (סי' קצ"א ס"ק ט') על דברי הרמ"א שכתב דאם מצאה תוך מ"ר וגם על העד שבדקה בו י"א שהיא טמאה, שכתב שם לתרץ קושית הש"ך (בס"ק ח'), ועוד יש לומר דקמ"ל דכאן אין מועיל בדיקת מהרי"ו כיון דבלא כאב חזיא, ע"כ מכלל שאם היה בתוך מ"ר ולא על בדיקת העד אח"כ בזה הרמ"א מודה שמועיל בדיקת מהרי"ו לטהרה גם באין לה כאב

ולענ"ד רואה אני הדברים ק"ו, אם סומכין אנו על בדיקת מהרי"ו להתיר על סמך הכאב גם בנמצא אח"כ בעד הבדיקה, הגם שכאב אינו כמכה ויש חששא מן הדין לולא הבדיקה של מהרי"ו אפ"ה כיון שיש רגלים לדבר לתלות קולא סומכין אנו על בדיקת מהרי"ו, כש"כ כאן בנמצא רק תוך מ"ר שלדעת רוב פוסקים אין כאן חשש כל וגם לדעת החוששים הוא רק מספק דין כתם, א"כ כש"כ הוא שיועיל בזה בדיקת מהרי"ו. וגם מה שחשש כת"ר אם תועיל הבדיקה גם על להבא כאן בנדון זה שנחשב כמו בלא כאב אולי מיקרי זה אין מוכיחה קים כחשש דברי הנו"ב, ויעיין כת"ר בד' נו"ב מה"ק (סי' מ"ו) ד"ה אבל האמת וכו' שכתב שם וכן ברואה בשעת הטלת מ"ר אחר שנתברר ע"י הבדיקה שהוא דם הכליות הבא עם מי רגליה, המי רגלים הם מוכיחה וכל מה שרואה בשעת מ"ר טהורה עכ"ל הנו"ב, וא"כ הרי הנו"ב שחידש הדין שבעינן מוכיחה קים סמך ע"ז דהטלת מ"ר שאז בא הדם מקרי זה מוכיחה להיתר הנסמך ע"י הבדיקה והוה זה מוכיחה קים

ובדברי בנ"ד בענין בדיקת מהרי"ו, אעיר ספק אחד אשר זה נוגע למעשה באשה המוצאת דם תוך מי רגליה ויצתה בהיתר ע"י בדיקת מהרי"ו שמועיל גם על להבא, היאך יהיה הדין אם פסקה אח"כ כמה פעמים ואח"כ חזרה וראתה תוך מ"ר אם יש להקל ולסמוך על בדיקה קמייתא. והנה ודאי בפעם אחת לא מיקרי פסקה דבכה"ג