באר משה (דנשבסקי) א פו

מן שלא בשעת ווסתה, שהרי בשלא בשעת ווסתה קיי"ל דמטמאה למפרע מעל"ע ואילו בזקנה קיי"ל דדיה שעתה

ועוד יש סניף להקל מדברי רבינו הגאון ר' עקיבא איגר זצ"ל בתשובתו (סי' ס"א), בהגה"ה וז"ל, דפשיטא שאין המרדכי מיקל (פי' שלא בשעת ווסתה) רק ברואה מחמת תשמיש שיש לתלות במיעוך התשמיש, עכ"ל. ואם מטעם זה מיקל המרדכי לתלות שלא בשעת ווסתה, מילתא דפשיטא שבמיעוך הטבעת בכותלי הפרוזדור שהוא עב מאוד שיש להקל, וא"כ הרי לנו סניף גדול קולא של המרדכי ועדיף מדינו של מהרא"י ששם לא היה קולא זו של מיעוך הטבעת ורק הוא דומה תליית המכה לזה לענין שלא בשעת ווסתה ובנ"ד שני הטעמים מצטרפים להקל, והחוש מעיד שעלול שהטבעת בנגיעתו בפרוזדור לבשר הרך והענוג ובפרט להמוכות בחולי השבירה, שיעשה קלקול בכותלי הרחם כשמונח שם איזה זמן, וכעין זה כתב הנו"ב (בסי' נ"ה) ומיקל שם ג"כ מצד הטבעת של שעוה באשה המסולקת דמים מחמת זקנתה, והא דנ"ד הגם שהוא חלוק מעובדא של הנו"ב ויש לדון במה שהוא חלוק משם להקל ולהחמיר, והוא שיש להקל, שבעובדא של הנו"ב היתה שופעת דם, ובנ"ד אין רק מה שנמצא על הטבעת שיש לצרף היתר של מהרא"י המובא (בשו"ע יו"ד סי' קפ"ז סעיף ז') שהובא לעיל בדברינו, ולהחמיר יש בנ"ד מד' הנו"ב משום ששם היה מוגלא (אייטער) שזה הוכחה על מכה, אך בזו הסברא שכתב שיש לתלות שמיעוך הטבעת באותו מקום הרך עושה מכה יש לדמות לדברינו. ומש"כ כת"ר לחוש על פי דברי הגרע"א בתשובתו הנ"ל (סי' ס"א) שיש לחוש שמא דם הטחורים יוצא דרך המקור והוי דם נדה, ובעובדא של כת"ר הרופאים אומרים שזה הכאב שמרגשת והדם הבא הוא ממחלת "המרידין" ולכן יש לחוש שמא עורר זה הטבעת ביציאתו לצאת דם הטחורים דרך המקור, לענ"ד נראה ע"פ מש"כ להסכים לסברת כת"ר שמצד שבשום מקום לא נמצא דם רק על הטבעת מסתמא יש שם גורם לזה, וידוע שזה מונח בפרוזדור, וא"כ ההוכחה מראה לנו שצדדי הפרוזדור גורמים להדם הנמצא על הטבעת וכהיתירו של מהרא"י כמש"כ

אמנם נתיישבתי שעדיין יש לפקפק בהיתירא דנ"ד, שהרי כל בנין ההיתר הוא על דברי מהרא"י, והנה ז"ל מהרא"י המובא בס' ב"י סי' קפ"ז, נראה שר"ל במקום אחד מוצאה לעולם א"כ אותו מקום בצדדים קצת יש סברא לטהר דמוכח דמן הצדדים מן המכה בא, דלכאורה פתח החדר לפרוזדור באמצע פרוזדור הוא ובבדיקת שפופרת אומר תנא דברייתא אם נמצא דם בראשו של מכחול כו' יעו"ש, ויש לדקדק למה הוצרך מהרא"י להוסיף דברים אלו כיון שאנו תולין שיש כאן מכה ומזה בא הדם מה לי באיזה מקום הוא פתח החדר, ונראה לענ"ד ברור כוונת דבריו אחרי שכל הוכחה שאנו דנין שמחמת מכה הוא בא מצד שכל מציאת הדם הוא רק במקום אחד, ומה זה הוא, מסתמא יש כאן מכה, ולכן אם היה חשש ששם הוא פתח החדר לא היה מקום להוכיח שיש כאן מכה שהיה אפשר לומר שלכך מוצאים רק במקום אחד ול במקום אחר מפני ששם הוא פתח המקור ולכן נמצא שם הדם, משא"כ כשהוא מן הצד ולא במקום פתח המקור, ולכן ממה שרק כאן הוא נמצא ולא במקום אחר הוה מזה הוכחה למכה שבצדדים, וא"כ בנ"ד שנמצא דם על הטבעת יש לחוש אולי אותו הצד בטבעת הנ"ל שנמצא שם עליו הדם עומד בפנים באמצע הפרוזדור אצל פתח המקור, ולכן בתמידות נמצא שם הדם שמן המקור יורד בסמוך לו, ואם נסיר ההוכחה מה שלא נמצא רק על הטבעת, הרי אין לנו על מה לבנות היתר אחרי שרוב רבותינו האחרונים החליטו דכאב לחוד אין כמכה גם באשה זקנה המסולקת דמים, הגם שסגי במכה שאין ידוע אם מוציאה דם, מ"מ זה בעינן שיהיה ידוע שיש לה מכה, וכן הנו"ב (בסי' נ"ה) לא רצה לסמוך שם להיתירא בלתי שיהיה שם הסכמת הרופאים שיש לה מכה, לכן בנ"ד מסתפינא להקל כל זמן שלא יהא בירור ע"פ רופאים או מילדת בקיאה (אקושערקע) שיש לה מכה, אך כשיאמרו שיש לה מכה הגם שלא יהיה בירור אם מוציאה דם אז נסמוך להקל מצד שהיא מסולקת דמים וכד' הנו"ב (סוף סימן נ"ה)

עוד כתבתי לגיסי הגאון הנ"ל ע"ד שכתב על אחת שיצאה ממנה המעי (וכנראה מהסימנים הוא המקור) והיא דוחפת לצד פנים בכתונת שלה או בעד ואח"כ נמצא על הכתונת או על העד אדמימות והוא מלחלוחית של המעי והבדיקה אח"כ תומ"י טהורה, וכתב על זה שנראה לו שהאדמימות אין ע"ז דין רואה מהמקור רק מצדדי המעי והוא דם הבא מן הצדדים שטהור, מ"מ למעשה לא סמך ע"ז רק בשני פעמים שהיו בעד שאין בדוק אכן בשלישי שהיה בעד בדוק לא סמך ע"ז להקל למעשה, ולפי ענ"ד א"א להחליט שהמעי הוא המקור ויעיין בנו"ב מה"ק (בסי' נ"ח) ובסוף התשובה, ומי הוא הבקי לדעת מה שיצא, מ"מ איך שנחליט במה שיצא אם שהאדמימות הוא מלחלוחית הנמצא שם גופא הוא בודאי מצדדים. אך באמת הוא גופא צ"ע מאין ימצא אדמימות נוטה לדם על מעי "ואם אין שם מכה דם מנין" וא"כ צריכים אנו לדון אם זה שיצא חוץ למקומו נחשב כמכה, ואם מכה כזו מוחזקת שמוציאה דם. ואין לומר שמה שנמצא שם האדמימות בנגיעה זה הדבר יהיה מוכיח שיש כאן מכה המוציאה דם, הא זה אין הכרח הא אפשר שדם מן המקור ירד על אותו המקום ויהיה זה ככתם שעל בשרה שלדעת הרמב"ם גם בפחות מכגריס אין תולין, ואף החולקים שם על הרמב"ם מ"מ כאן כו"ע אפשר שיודו בזה משום דאותו מקום הוא דחוק אצל המאכולת וכמו דקיי"ל דם הנמצא בפרוזדור ספיקו טמא שחזקתו מן המקור

ולכאורה יש להקשות מדוע מהני בדיקת שפופרת בנמצא דם על הצדדים של השפופרת ואמרינן בידוע שדם צדדים הוא ואמאי לא נחוש שבצדדים נמצא שם דם הבא מן המקור, והנראה לענ"ד לומר בזה שהא דבדיקת שפופרת בודקת האשה קודם כניסת השפופרת בכל חורין וסדקין ומוצאת עצמה טהור ואח"כ כשמכניסה השפופרת ונמצא דם על הצדדים ולא על ראש המכחול, זו היא הוכחה שאין זה דם המקור

והנה מצאתי בס' פרדס רמונים על הל' נדה להגאון ר' יצחק אביגדור ז"ל בפתיחה לסי' קפ"ז שמביא קושיא זו בשם תשו' הב"ח החדשות שעמדו ע"ז שני בניו של הב"ח, וכן בנו"ב (סי' מ"ו) עמד ג"כ על קושיא זו, ותירוצו של הגאון הנו"ב הוא לפי שהיא מוחזקת ברואה מחמת תשמיש לכן אין סברא לחוש שתראה קודם קביעת השפופרת באותו מקום בפתח המקור, ולכן כיון שנמצא הדם בצדדים של השפופרת ולא באמצע מוכיח שזה הוא דם הצדדים, אמנם הגאון מהר"ש הירץ בנו של הב"ח תירץ כמוש"כ ע"פ מה שביאר הגאון בעל פרדס רמונים את כוונתו ויעו"ש שהאריך בזה הרבה

ומעתה לענ"ד נראה לענין נ"ד לדון ע"פ שני התירוצים הנ"ל שאם נאמר כתירוצו של הנו"ב יש לדון לקולא, שכמו שהתם מועיל ע"י החזקה שהוחזקה ברואה מתשמיש שאין אנו חוששין שבא מסיבה אחרת (שלא מחמת תשמיש) מן המקור על הצדדים, רק כיון שע"י תשמיש בא תלינן שזה גורם להדם שיבוא גם שמסתעף אח"כ קולא ע"י בדיקה של השפופרת שמחזקינן שהוא דם צדדים ולא מטמאינן להאשה לחוש שמא בא הדם על הצדדים מן המקור, וה"נ נימא בנ"ד כאשר האשה החזיקה עצמה בשלשה פעמים ע"י עד בדוק שבעת דחיפת המעי לפנים ע"י העד נמצא דם על העד זה, החזקה מועילה לנו להקל שנחזיק שהדחיפה להמעי לפנים ע"י העד גורם להאדמימות שתבא על העד וא"כ ממילא הוא