באר משה (דנשבסקי) א פג

משא"כ בתערובות לח בלח אין כאן ס"ס ואפשר שכאן כולם יודו לזה שגם בלא נודע אסור:

אך המעיין במקור המחלוקת שבין הב"י והרמ"א בד"מ (סי' נ"ז) יראה ששניהם שוים, שהרי הב"י הביא המצא כתוב שהקשה שתי קושיות על הא דספק דרוסה שנתערב, א), שיהיה מותר מצד ס"ס, ב), שיהיה מותר מטעם ספק דרבנן, ועל שתי הקושיות תירץ דר"י לא אסר רק בנודע מקודם ומשמע שאלו נודע אח"כ יש להקל מצד שני הטעמים ומצד ספק דרבנן, וא"כ בנידון תערובות לח בלח במינו אם האיסור הוא ספק יש להקל מצד ספק דרבנן בלא נודע עד אח"כ לשיטת הרב"י, והד"מ שחולק ע"ז שם חלק על שני הטעמים, ועל קושית הס"ס תירץ משום שאינם בסגנון אחד אם יש כאן איסור, ועל קושיא דהוה ספק דרבנן תירץ מפני שהוא מצד אחר, וא"כ מוכח שגם בתערובות לח בלח במינו בספק איסור תורה, אין להקל מטעם ספק דרבנן גם בלא נודע עד אחר התערובות שיעשה איסור מדרבנן

אמנם בדעת המשאת בנימין שהכריע להקל וכן הש"ך שהכריע ג"כ להקל בהפסד מרובה מסופק הוא אם יש להקל ג"כ בתערובות לח בלח בפחות מס' בספק איסור תורה במין במינו בלא נודע עד אחר שנתערב, או אפשר שהעיקר שהכריע להקל הוא רק מטעם ס"ס אבל מטעם ספק אין להקל במקום שמצד אחר הוא מדרבנן גם במקום הפ"מ. אמנם הפרמ"ג (בסי' ק"י בש"ד ס"ק ס"ג) בדיני ס"ס הביא בשם מהריב"ל שגם זה תלוי בפלוגתא שבין ר"ת ור"י ובלא נודע עד אחר שנתערב יש להקל עכ"ד

אמנם מד' התוס' בחולין (דף י"א ע"א) ד"ה אלא שכתבו אחר תירוצם שכל חזקה שלא נתבררה בשעתה אינה חזקה, יש ללמוד מתוך כך הלכה למעשה שאם עשה גבינות מכמה בהמות ואח"כ נשחטה האחת ונמצאת טרפה שכולן אסורות שאין להעמיד פרה אחזקתה ולומר השתא הוא דנטרפה וכן הובא דין זה ברא"ש (פרק א' סי' ט"ז), והכא החלב נתערב לא בלח ברובו רק שאין כאן ס', ועיין במעדני יו"ט אות ג' ובדברי חמודות אות מ"ט, ומבואר להדיא ברשב"א בתוה"ק בשער ו' של בית ג' וז"ל, וכן אמרו בשם מקצת גאונים ז"ל שבהמה שנמצאת טרפה אוסרין הגבינות שנעשה מחלבה למפרע, היו הבהמות רבות ונמצאת אחת מהן טרפה הולכין בה אחר שיעור ששים, וא"כ מיירי שנתערב החלב של בהמה זו שנמצאת אח"כ טרפה בשאר החלב, וא"כ הוא תערובות לח בלח, והחלב אינו רק ספק איסור תורה, שהרי נהי שהחזקה שהיתה קודם י"ב חודש לעת שנשחטה ודאי כשרה לא חשובה חזקה מפני שלא נתבררה בשעתה, מ"מ הא ספק הוה בהחלב אם היתה אז טרפה או שנטרפה אח"כ, וא"כ הוא ספק איסור תורה שנתערב לח בלח ברוב פחות מס' והספיקות נודעו לאחר שחיטה שאז כבר היה מעורב מקודם, ואפ"ה אסר לה הרשב"א להני דעות דסברי דחוששין בהחלב למפרע עד ששים, וא"כ הלא רואין אנו דעת התוס' והרשב"א כולן סוברים שבתערובות לח בלח במינו פחות מס' גם בספק איסור תורה שנתערב בה אסור כן גם שהספק נודע אחר שכבר היו התערובות, ואין לומר שהכא כיון דקיי"ל חזקה שלא נתבררה בשעתה אינה חזקה ולכן כל שנמצאת אח"כ טרפה והרי היא טרפה לפנינו החזקה דהשתא המבוררת לפנינו מחזיק הטרפות בה למפרע, ולכן לא נחשב זה לספק איסור רק לודאי איסור החלב שלמפרע משום שהחזקה דהשתא מכרעת להספק של החלב הקדום לודאי איסור, אך באמת לענ"ד זה אין סברא לומר כן, חדא שיהיה נחשב זה פלוגתא רחוקה שמאן דסבר שגם שהיא לא נתברר בשעתה אז אם היה כשרה ודאית מ"מ חשובה חזקה מטעם ריב ומחזקינן החלב שמקודם לודאי היתר, והמחמירים יחשבו זאת לודאי של איסור, וזה אין סברא שיהיה פלוגתא רחוקה. שנית, דחזקה דהשתא במקום שידעינן שמקודם יצתה פעם אחת מחזקה זו ודאי דלא נחשב רק כספק איסור, ואם חזקה דמעיקרא שהיא חזקה אלימתא מ"מ במקום שהיא עשויה להשתנות אין מחזקת לודאי איסור, כש"כ וכש"כ חזקה דהשתא שהיא ודאי גריעא מחזקה דמעיקרא וכמש"כ התוס' בריש נדה, היאך תוכל לעשות לודאי איסור לכל הזמן המוקדם אחרי שיודעים שהיה זמן שלא היתה טרפה, שלא על כל הזמן מעת שנולדה היתה טרפה אז, וא"כ בעת שנשחטה ונמצאת טרפה א"א להעמידה שתהיה כודאי טרפה למפרע רק ספק טרפה, ואפ"ה היא אוסרת לכל החלב אם נתערב בחלב בהמות אחרות ולא שרינן מטעם ספק דרבנן הגם שהספק נולד לנו אז לאחר שכבר מעורב החלב הנאסר ברוב היתר. ונראה לענ"ד להביא ראיה שחזקה דהשתא גם במקום שאין שם חזקה דמעיקרא מ"מ אין עושה זאת לודאי רק לספק, מהא דאיתא בנדה (דף ט"ז ע"א) בעא מיניה דרב נחמן וסתות דאורייתא או דרבנן, ואמר להו מדאמר הונא חברין משמיה דרב אשה שיש לה וסת והגיע שעת וסתה ולא ראתה ולבסוף ראתה חוששת לוסתה וחוששת לראיתה אלמא קסבר וסתות דאורייתא, איכא דאמרי הכא קאמר להו טעמא דראתה אבל לא ראתה אין חוששין אלמא וסתות דרבנן, ועיין תוס' שם ד"ה וחוששת לראיתה לענין שהיא מקולקלת למנינה וא"כ אנו רואין שהא דאמרינן חוששת לוסתה ללישנא קמא דאמר וסתות דאורייתא הוא רק ספק ולא ודאי שהרי אנו אומרין שהיא מקולקלת למנינה, ולמ"ד וסתות דאורי דאורייתא ודאי ס"ל שחזקה קמייתא איתרע והוא בספק ראיה משום דאורח בזמנו בא, ואפ"ה לא מחזקינן בחזקה דהשתא שלבסוף ראתה לטמאה ודאי מעת הוסת רק היא נחשבת לספק, ואפילו ללישנא בתרא שדייק מהאי מימרא דרב דוסתות דרבנן מדאמר טעמא דראתה אבל לא ראתה אין חוששין אלמא וסתות דרבנן, ג"כ מוכח שגם ללשון זה הוא רק ספק אפילו אם וסתות דאורייתא ולבסוף ראתה, מדלא דייק ללישנא בתרא מדקאמר חוששת לראיתה אלמא וסתות דרבנן דאם וסתות דאורייתא לא היה לה לחשוש לראיתה כלל היינו שלא היה ראוי לה להיות מקולקלת למנינה דחזקה דהשתא שלבסוף ראתה עושה לה בירור לודאי טמאה מן שעת הוסת, אלא מוכח מזה שגם למ"ד וסתות דאורייתא שחזקה קמייתא נסתלקה ממנה שהרי גם אם בדקה לבסוף שלא בשיעור וסת ומצאתה טהורה ג"כ טמאה כדאיתא שם, וא"כ רואין אנו שהיא בספק טמאה למ"ד וסתות דאורייתא, ואפ"ה לבסוף כשמצאתה טומאה אינה רק מסופקת על זמן וסתה ולא ודאי. ואין להשיב על דברי אלו דאדרבה מוכח ראיה להיפך מהא דמצינו בקידושין (דף ע"ט) בקידשה אביה וקדשה עצמה והרי היא בוגרת לפנינו דרב סבר הרי היא בוגרת לפנינו ומחזקינן נן לודאי בוגרת, ומוקמינן בגמ' ביומא דמשלים שית שאז נסתלק חזקה דמעיקרא שביום זה עשויה להשתנות ואזלינן בתר חזקה דהשתא לודאי, דיש לחלק דהתם כיון דרוב המשתנים משתנים בבקר וכמוש"כ התוס' שם ע"ב ד"ה מי בשם ר"י דרגילות לבוא בבוקר הוא יותר חזק מן הרגילות של אורח בזמנו בא גבי וסתות למ"ד וסתות דאורייתא, וצ"ל דבהא גופא פליגי רב ושמואל דרב סבר שהרגילות לבוא בבוקר הוא רוב גמור ולכן אמרינן שמה שהיא בוגרת לפנינו עושה אותה כודאי שהיתה למפרע בוגרת, ושמואל סבר דאין עושה זה רק לספק וכמו שמקודם שהתברר שהיא בוגרת לפנינו היתה בחזקת ספק בוגרת ספק נערה החזקה דהשתא אינה עושה אותה לודאי, ועכ"פ מוכח מזה שבנ"ד גם אם חזקה שלא נתבררה בשעתה אין חזקה מ"מ אינה רק מסופקת והרוב אדרבה להיפוך הוא שאינה טרפה א"כ חזקה דהשתא שנמצאת טרפה אינה עושה