באר משה (דנשבסקי) א עט

ולא נכנס להתבשיל ועתה בעת העירוי אשר בא עליו התבשיל ובולע מן הקדרה, יש לחוש שמא בסוף העירוי פעל יותר החמימות עליו ופולט אז. ב), עוד יש טעם וסברא ישרה לחלק זה מזה, בשלמא בנפל נגד התבשיל אז לא ירד שם איסור על הבלוע בקדרה במקום נפילת הטיפה בפ"ע, שהרי אז הבלוע והתבשיל מחוברין ביחד ולכן לא חיישינן להצריך ששים לבסוף לאותו הנשאר בסוף העירוי, משום שאז אוסר נגדו ומתחלה לא נפלט ולבסוף נפלט, משא"כ כאן במקום שנפל נגד הריקן שאז חל האיסור על הבלוע בקדרה באותו מקום שנפל הטיפה שהמקום אין מחובר להתבשיל כי שמא אין מפעפע, וכיון שיש עליו שם איסור חיישינן שפיר לבסוף העירוי שאוסר להמקצת הנשאר כשאין אז ס' נגד הטיפה, וזהו לענ"ד מצינו בסברת הגמ' חולין צ"ז ב' דפריך הגמ' גבי כחל אלא מעתה נפל לקדרה אחרת לא יאסר ומשני הגמ' כיון דאמור רבנן כחל עצמו אסור שויוה רבנן כחתיכה דנבלה, ודברי הגמ' צריך ביאור, ונראה לענ"ד לומר בכוונת הגמ' לפי שבאמת בשר הכחל אינו אסור רק מצד החלב הנבלע בתוכו, וע"כ כיון שאנו משערים בכולו משום דלא ידעינן כמה נפק מניה, וא"כ הוא במציאות שיצא כולו מאתו, עד שיש ס' בכחל עצמו נגד מעט החלב הנשאר בו, וא"כ לא תיאסר הקדרה האחרת מטעם ספק דרבנן אם היה כאן איסור, ומשני הגמ' כיון דאמרו רבנן כחל עצמו אסור שהוא הוחזק בהחלב שבתוכו וספק שמא יצא ממנו כולו, ממילא יש עליו שם איסור וכל שיש עליו שם איסור אוסר עד ששים נגד כולו אף בדרבנן. וע"פ הסבר זה נראה לענ"ד אשר בנפל נגד התבשיל אין צריך רק פעם אחת ששים נגד הטיפה, שכל זמן שהקדרה מחוברת עם התבשיל אין על הקדרה שם איסור בפ"ע, ולכן לא חיישינן מספק שמא מתחלה לא פלט מן דופן הקדרה להתבשיל ובסוף בעת גמר העירוי יצא מן בלע הקדרה להתבשיל, משא"כ בנפל נגד הריקן כיון שחל על הקדרה שם איסור לענין שאסור לערות עליו התבשיל בצד זה מפני שהוא מבטל איסור לכתחלה וכל שיש עליו שם איסור, א"כ בנשאר בסוף העירוי פחות מס' נגד האיסור שנפל על הקדרה במקום הריקן יש לאסור כמה שנשאר ונצטרך ס' נגדו שהוא בס"ה יהיה ס' פעמים ס' שאז אין כאן חשש איסור. ולכאורה יש הקשות על מש"כ שכיון שיש עליו שם איסור יש לחוש להעירוי משום שנשאר מעט הקדרה וזה נאסר, א"כ במקום שנפל נגד הריקן שמתירין אם היה ס' פעמים ס' גם בעירו נגד מקום נפילת הטיפה ורק לכתחלה אנו אוסרים זה משום שמבטל איסור לכתחילה, ולמש"כ נצטרך ס' פעמים ס' פ' ס' נגד הטיפה, משום כיון שנפל נגד הריקן מיד נאסר הבלוע בקדרה מקום הריקן עד פחות מעט מס' נגד הטיפה, ואח"כ כשמערה דרך מקום זה ניחוש להנשאר עד פחות מעט מן ס' נגד הנאסר בקדרה, והעירוי אחר שנאסר כשבא לחוץ עם מה שיצא מתחלה יאסור ג"כ עד ס' נגדו, וזה לא נמצא בשום מקום רק בס' פעמים ס' סגי להתיר אף בנפל נגד הריקן וגם עירו עליו בצד זה

והנראה לענ"ד בזה דהנה אנן קיי"ל לעיקר הדין בשאר איסורים שלח בלח אין נעשה נבלה במקום הפסד כדאיתא ברמ"א (סי' צ"ב סעיף ד'), ובבשר בחלב הכריע הש"ך שם (בס"ק ט"ו) שגם בתערובות לח בלח נעשה נבלה, ומה שכבר נעשה בשר בחלב כשנתערב אח"כ עד פחות מס' נגדו שיעשה התערובות השני נבלה בזה הוא כשאר איסורין כמובן, וכן מבואר בפוסקים בכמה מקומות, ומעתה הטיפת חלב שאסרה עד ס' נגדה זה נעשה נבלה כדין בב"ח ממש ואוסר אף בלח נגדו עד ס', אמנם מה שנאסר אח"כ הנשאר בקדרה בסוף העירוי כשאין בו ס' פעמים ס' נגד הטיפה, אותו תבשיל אין לו דין בשר בחלב שהרי נגד החלב יש בו ס', רק מה שנאסר במעט פחות מס' פעמים ס' מפני שהתערובות הראשון שהוא מעט פחות מששים נגד החלב נאסר מדין בב"ח ותערובות השני הוא כשאר איסורים, שהנאסר משום איסור בב"ח אוסר עד ששים נגדו וכיון שהוא לח אין נעשה נבלה, ולכן כשנופל הנשאר בקדרה לתוך התבשיל שעירו מקודם מהקדרה ומתערב ביחד שרי כל שיש ששים פעמים ששים נגד החלב לבד

ובזה מתורץ גם מה שדקדק בדברי הפרמ"ג במשבצות (סי' פ"ז ס"ק א') שכתב שם ומיהו אם הוא צלול ישפכנו ולא כתב שם שישפכנו בבת אחת, ולמש"כ אתי שפיר שבזה אין אנו חוששים באמצע העירוי שיאסר הנשאר באין ס' נגד כל קליפת הקדרה משום דהתם לאו בבב"ח עסקינן רק ברוטב נבלה, וא"כ כשנתערב הלח שנשאר בקדרה בסוף העירוי עם היוצא מתחלה שרי כיון שיש ששים בכל התבשיל ביחד, ואין להשיב בהא שבלח בלח אין נעשה נבלה שהוא רק במקום הפ"מ, יש לומר דכאן שהוא רק ספק דאפשר שיצא מתחלה כל הבלוע להתבשיל לא חיישינן מספיקא גבי לח בלח ודו"ק: סימן כח אשר השבתי לחכם אחד על דבריו שכתב לי ויובנו מתוך תשובתי

אשר הביא כ"ת בשם הר"ן פ' אין מעמידין שכתב דהא דאין מבטלין איסור לכתחלה דוקא כשמכוון לבטל כו' והוכיח סברתו מהא דהתירה התורה להגעיל כלי מדין למ"ד שמדאורייתא אין מבטלין איסור, וע"ז כתב דהתוס' ע"כ לא סבירא להו חילוק זה שהרי הקשו בחולין (צ"ח ב') דילמא החידוש בזרוע בשלה שבעלמא אין מבטלין איסור לכתחלה והכא שרי, ואי הוה סבירא להו כסברת הר"ן לא הוה קשה קושיתם כלל שהרי בזרוע בשלה אין כוונתו לבטל את הזרוע רק משום זה מבשל ביחד משום שמצותו בכך זה יסוד דבריו

ואמינא ליה מטונך יקשו דברי הר"ן גופייהו אהדדי דהא הר"ן כתב שם דהא דאין מבטלין איסור לכתחלה הוה דאורייתא דאמרינן דזרוע בשלה חידוש הוא וזהו חידושו שבכל דוכתי אין מבטלין איסור והכא מבטלין, ולפי סברת כת"ר יהיה זה תמוה הא לדעת הר"ן לא מיקרי זה ביטול איסור כיון שאין כוונתו לשם ביטול רק שעושה זאת מטעם שמצוה לעשות כן. ועוד קשה לפי דבריו דהא הר"ן הביא בפרק ג"ה לדברי התוס' שהקשו דילמא דזהו היתר הבא מכלל איסור הוא מחמת ביטול איסור לכתחלה דאסור בכל האיסורין והאריך שם בזה, ולמה לא הזכיר הר"ן שיש לישב הקושיא מצד שאין כוונתו לבטל האיסור

ולכן נראה לענ"ד בכוונת סתירת הר"ן שבהא דזרוע בשלה כיון שמבשל ביחד ע"ד לאכול מיקרי זה שפיר מבטל איסור, כיון שזאת ידוע לו בבישולו שיתבטל האיסור ויאכלנו וחשוב זה כוונתו לבטל, ודוקא במבשל בכלי שמתבטל טעם הבלוע ואין נהנה מהאיסור ורק דעתו להשתמש בכלי זה חשוב אין כוונתו לביטול, אבל היכא שיש הנאה מהאיסור רק שעושה זאת לצורך אחר אחרי שעושה זאת בכוונה מיקרי שפיר מבטל איסור, וכן מוכח לשון הר"ן שכ' אבל, היכא שמכוון להכשיר הכלי ואין נהנה מן האיסור שרי, עכ"ל. ולפי דברי כת"ר הוי דברים מיותרים בר"ן שלא היה לו למינקט רק חדא שמתכוון להכשיר הכלי שרי ולמה הוסיף לומר ואין נהנה מהאיסור, א"ו דתרתי בעינן שכוונתו יהיה לצורך אחר וגם לא יהיה לו הנאה, וא"כ גם לשיטת התוס' שפיר