באר משה (דנשבסקי) א עח

עוד יש לנו חששא בעירו דרך הצד שנפל עליו החלב שבעת ש שעירו אחרי שיצא מן הקדרה חלק גדול מהתבשיל ונשאר מעט בו אז אותו המעט נאסר, שבאותו המעט שנשאר אין ששים נגד החלב הבלוע ואז נעשה הבלוע נבלה, ומה שיוצא לחוץ אין מצטרף לאותו שבקדרה לבטל החלב דהא ניצוק אין חיבור וכמבואר (בסי' ק"ה סעיף ג') בהגה"ה שם שבדיעבד אין לחוש וכן איתא בפסקי מהרא"י (סי' ק"ג) שניצוק אין שייך רק גבי טומאה ויין נסך בדבר שהנגיעה אוסר אבל לא לענין נתינת טעם, ואם להחמיר לא חיישינן לניצוק כש"כ שלהקל לא יועיל הניצוק שחוץ לקדרה, וא"כ אותו הנשאר בקדרה והוא נגד מקום הבלוע מהטיפה נעשה נבלה, וא"ל אם הבלוע מהחלב יצא לתוך התבשיל שבקדרה הלא יצא בעת התחלת העירוי שאז היה כל התבשיל בקדרה והיה ס' נגד האיסור, ז"א כי היכי שבשלו תבשיל חדש אוסר להמתבשל בו עד ששים נגד החלב אף שבתבשיל הראשון היה ג"כ ס' וכמבואר בש"ך (ס"ק כ"ז) שבתבשיל השני סגי בס' נגד החלב לבד, אבל פחות מס' אף התבשיל נאסר והוא משום שהקדרה שם איסור עליו ולפי שלא ידעינן כמה נשאר בה, וה"נ דכוותה בזה שחוששין שמה שנשאר מעט בהקדרה על מקום הבלוע מהחלב שנפל עליו שנאסר כל שיש פחות מס' נגד הבלוע כמה שנפל עליו:

אמנם בטעם השני שכתב כת"ר שיש כאן ס"ס שמא אין מפעפע, ושמא היה העירוי מצד השני שלא במקום שנפל עליו החלב, יש לדון בזה, ובאמת לענ"ד יש לומר הס"ס באופן אחר שמא מפעפע בכל הכלי וא"כ הוא דמי למעורב בכל התבשיל ונתבטל בששים, וזהו בעיא בגמרא בזבחים (צ"ו ע"ב) אם בישול במקצת מפעפע בכל הכלי, ואם אין מפעפע שמא עירה מצד השני, וס"ס זה עדיפא ממש"כ כת"ר לומר שמא אין מפעפע כלל וכאשר אבאר בע"ה. וטרם אומר לבאר במה שכ' שמורה אחד רוצה לחדש שבאיסור דרבנן גם במקום שאין ס' בתבשיל ואף שנפל נגד התבשיל יש להתיר משום דהוא ספק שמא אין מפעפע ובדרבנן ספיקא להקל, ולענ"ד במקום שנפל נגד התבשיל העושה זה לספק הוא שגגת הוראה דהא לא מצינו שם איבעיא וספיקא בגמ' אם נגד התבשיל אין נבלע בקדרה רק האיבעיא בגמ' אם בישל במקצת קדרה אם אמרינן שבישול מפעפע למעלה גם במקום הריקן, וכי נסתפק בכל הקדרות הבלועות מאיסור ובשלו בהם אם זה יחשב לספק איסור שמא אין פולט מהקדרה לתבשיל ואם שיכול להיות שלא נכנס כל הבלוע לתוך התבשיל זה אין מקילין בשים ספק אפילו בדרבנן, כי זה כלל גדול בדיני או"ה שמשערינן כנגד כולו משום דלא ידעינן כמה בלע כמה נפק מניה וכמש"כ הש"ך (בסי' צ"ח ס"ק ט') שבספק זה שלא ידעינן כמה נפק מניה מחמרינן אפילו בדרבנן וכדאיתא בגמ' גבי כחל (בדף צ"ז ע"ב) פשיטא דבדידיה משערינן משום דלא ידעינן כמה נפק מניה הגם שחלב שחוטה הוא מדרבנן, וגם זה דנ"ד בכלל הזה כיון שידעינן שהטיפת חלב נבלע בקדרה ובאותו המקום נתבשל תבשיל מעבר השני הרי נבלע לתוך התבשיל וכל מה שיש בקדרה הזה צריך לשער כנגד כולו גם בדרבנן

ובאמת לשון האו"ה בשם סמ"ק המובא (במ"ז ס"ק י"ז) נותן מקים לטעות שיש ספק אם מפעפע נגד התבשיל, שאיתא התם, ממ"נ אם מפעפע לתוך הרוטב וכו' ואם אין מפעפע לתוכה ממה יאסר, דמשמע מזה שיש ספק אם מפעפע לתוך הקדרה. אך באמת ז"א שלא מצינו בשום מקום ספק לענין נגד התבשיל אם מפעפע ועיין (בש"ך ס"ק י"ח שדקדק בזה במש"כ ע"ז כלומר ואם אין מפעפע בכל הכלי ולדעתי נראה דגם לולא דברי הש"ך יש לפרש כוונת האו"ה בשם סמ"ק דהאי ואם אין מפעפע שם המושאל הוא ולא שיש ספק בדין רק האי אם אין מפעפע פירושו הוא שלא נכנס כל הבלוע לתוך התבשיל, דהא הקדרה אין אנו מתירין מצד ספק שמא לא נפלט כל הבלוע לתוך התבשיל, מ"מ לענין ספקות אין זה נכנס בגדר ספק ככל הבלועים בקדרה שמשערים נגד כולו משום דלא ידעינן כמה נפק מניה וכמוש"כ ועיין (בכו"פ ס"ק י"א ובחו"ד ס"ק י"ג) מה שביארו בכוונת הסמ"ק, ועכ"פ מדברי כולן נלמד שזה אין ספק אם מפעפע לפנים נגד התבשיל. ואולי אותו המורה שחידש דבר זה היה כוונתו נפל שלא כנגד התבשיל ועירו בצד השני ובזה יש מקום לדבריו שגם באין ששים בהתבשיל נגד הטיפה חלב שנפל על הקדרה, במקום איסור דרבנן יש להקל להתיר התבשיל משום דהוה ספיקא דדינא אי בישול במקצת מפעפע בכל הכלי שאם הדין שאין מפעפע הרי אין כאן חשש בליעה בתבשיל מהטיפה שנפלה שלא כנגד התבשיל [אם הקדרה אין מכוסה וגם לא העלה רתיחה עד למעלה נגד מקום נפילת הטיפה] ובזה נראין דבריו, אבל נגד התבשיל או אפילו בנפלה נגד מקום הריקן אם עירו נגד זה אין שום מקום להקל גם בדרבנן, וגם בספק אם העלה רתיחות נראה לענ"ד שאין להקל במקום שיש ספק אם העלה רתיחות עד מקום שנגד נפילת הטיפה מעבר לקדרה ועד בכלל גם מדרבנן, משום שיש שני צדדים להחמיר שמא בישול מפעפע בכל הכלי ושמא עלו הרתיחות עד על מקום זה

ועתה אשוב לדברי שכתבתי שיותר נכון לומר הספק שמא מפעפע בכל הכלי (במקום שיש ששים נגד הטיפה ואין שם ס' פעמים ס') והוא היתר גמור שנתבטלה הטיפה בס' בכל התבשיל משא"כ אם נדין ע"פ הספק שכתב שמא אין מפעפע. והנה זה הוכחתי אשר זאת אין ספק שמא לא נכנס הבליעה של הטיפה הנופלת כלל, רק שיש לספק שמא לא פעפע להלאה במקום הריקן רק עומד על המקום ואין צריך לס' פעמים ס' רק ס' נגד מה שנפל, מ"מ הא באותו המקום שנפל הטיפה הבלוע באותו המקום נעשה נבלה גם שלא נתפשט להלאה, דבגמ' לא נסתפק רק אם בישול במקצת אם צריך מריקה לכל הכלי אבל באותו המקום שנפל הטיפה הלא נבלע שם, וכל הבלוע בדופן הקדרה נגד מקומו של נפילת הטיפה נעשה נבלה, וצריך לשער נגד כולו בעובי הקדרה כמה בלוע יש שם שיעשה נבלה, וצריך לשער בכל עובי הקדרה משום דלא ידעינן כמה, משא"כ אם נאמר הספק כמש"כ שמא מפעפע בכל הקדרה אין צריך רק ס' כנגד הטיפה לבד ובאיסור דרבנן או במקום ס"ס נקל בזה

ולכאורה יש להקשות לפי מש"כ שיש חשש בעירו נגד מקום נפילת הטיפה במקום הריקן משום כשעירו ונשאר מקצת בקדרה פחות מס' נגד הטיפה נאסר שמה שיצא לחוץ אין מצטרף שניצוק אין חיבור, דא"כ מ שנפל נגד התבשיל ועירו דרך צד מקום הנפילה יאסר עד שיהיה ס' פעמים ס' בכל התבשיל שהרי הקדרה נשארה באיסורה, ובעינן ס' נגד האיסור שנפל על הקדרה, ובאמת לא נמצא זה בכ"מ ואף לכתחלה אין צריך להמתין עד שיצטנן ולא חיישינן לשמא נשאר מקצת בסוף העירוי, ובנפל נגד התבשיל סגי תמיד בס' לחוד ואין מצריכים לס' פעמים ס', ואדרבה כתב הש"ך שאין להמתין עד שיצטנן וטוב יותר לערות מיד יעו"ש

ונראה לענ"ד לבאר הענין היטב שבמקום שנפל הטיפה במקום הריקן שלא כנגד התבשיל יש לחוש יותר לזה, יותר מן מקום שנפל נגד התבשיל מתרי טעמי, א), שבמקום שנפל נגד התבשיל ודאי חמימות התבשיל בעת שעומד על מקומו ומתבשל (חזק יותר מן אותו העת שהוא מערה ממנו, וע"כ באותו התבשיל אין לחוש להצריך ס' פעמים ס', דודאי אותה הפליטה שיפלוט מן הקדרה לתוך התבשיל בעת העירוי כבר נכנס בהתבשיל מקודם בעת שהיה על מקומו, וא"כ כל הקדרה היינו כל התבשיל הצטרף לבטל הטיפה, משא"כ במקום הריקן שמקודם כבר היה בפ"ע