באר משה (דנשבסקי) א עו

ד"ה וחצי שכתבו אכולהו תנאי קאי כדמפרש בקונטרס לר' יוחנן ב"ב כדאית ליה דהייני כביצה חסר רביע ולר' שמעון כביצה שלמה, והא דאמר בכל דוכתי כביצה לטמא טומאת אוכלין היינו כר"ש ולא כריב"ב עכ"ד. ולענ"ד אדרבה שמה שבכל דוכתי אמרינן כביצה לטמא טומאת אוכלין הוא רק אליבא דריב"ב, דהא דאמרינן בכל דוכתי כביצה לטמא טומאת אוכלין היינו כחכמים דאמרי הכא כביצה בלא קליפתה, ולר' יב"ב שסובר חצי פרס ביצה ומחצה הוא, וחצי חציו של הפרס שלטמא טומאת אוכלין הוא מחצה מן ביצה ומחצה עם הקליפה, אך מה שבאמת הוא קצת מעט יותר הוא כביצה בלא קליפתה מן כביצה חסר רביע, נבאר שזה הוא מה דקאמר הגמ' דאמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא זו דברי ר' יהודה ור' יוסי, פי' הא דאיתא הכא בברייתא דר' נתן ור' דוסא אמרי כמוה וכקליפתה הוא דברי ר"י ור' יוסי ששניהם סוברים ששיעור פרס הוא שני ביצים עם הקליפות אלא דחד אמר חסר קימעא וחד אמר שני ביצים שוחקות, אבל חכמים אומרים, פי' הנהו החכמים דאמרי כמוה בלא קליפתה מטמא טומאת אוכלין המה סברי ששיעור פרס הוא כביצה ומחצה שוחקות ומפרש מאן חכמים באיזה שיטה הולכים החכמים לענין פרס הוא ריב"ב דאמר שיעור חצי פרס הוא כביצה ומחצה, וע"ז פריך פשיטא דהכי הוא ומשני שוחקות אתי לאשמועינן היינו שאימתי עולה שחצי הפרס הוא כביצה ומחצה וחצי ממנה שהוא לטמא טומאת אוכלין יהיה כביצה בלא קליפתה אם יהיה כביצה ומחצה שוחקות, ואבאר החשבון. הנה השיעור שקאמר לעיל בברייתא שמפרש רבי דברי ר' יוסי דאמר שוחקות שהוא ועוד, ששיער רבי הועוד אחד מכ' בביצה ועיין רש"י לקמן שהוא לכל ביצה וביצה, וכשנדקדק להחשבון שכתבנו למעלה שמ"ח ביצים עם הקליפות עולה ס"א ביצים בלא קליפות, נמצא כל ביצה כשנחלקה על ס"א חלקים ונחשב ביצה ומחצה וגם נוסיף אחד מעשרים לכל ביצה עולה בס"ה תשעים וששה חלקים, היינו הביצה ומחצה עולה תשעים ואחד וחצי, והא' מכ' עולה ארבעה וחצי ח' בס"ה הוא צ"ו חלקים שהוא שני פעמים מח' חלקים של ס"א בביצה שהוא שיעורא של ביצה בלא קליפתה וזהו שאמר שוחקות אתי לאשמועינן

ועתה נבאר הגמ' (בחולין צ"ח א'). הנה שם איתא פלוגתא אי משערינן ביצה בס' או בס"א, והנה אם היה הדין שמשערינן ביצה בס' היה די לנו לשער ביצה אשר אין צריך לבטל רק הביצה בלעדי הקליפה, וידוע שמן ביצה ומחצה עם הקליפות ועם אחד מכ' תוספת לכל ביצה הוא כשני ביצים בלא הקליפות, הלכך צריך לשער לבטל ביצה בלא קליפה במ"ז ביצים לחוד שהוא ס' פעמים נגד ביצה בלא קליפתה כי מ"ה ביצים עם קליפות עולה שלושים פעמים ביצה ומחצה שהוא ששים פעמים ביצה בלא קליפתה צריך להוסיף עוד שני ביצים להמ"ה ביצים, וגם הקליפה של הביצה האסורה שנפלה בהתבשיל שמצטרפת וכו' לבטל בס"ה הוא ששים נגד האיסור, אך לפי שצריך ס"א לכן בעינן שיהיה מ"ח ביצים דוק ותשכח שהוא מכוון החשבון ששים ואחד פעמים נגד הביצה בלא קליפתה, היינו שבס"ה במ"ח ביצים עם הקליפות יש ע"פ החשבון שבביצה ומחצה שוחקות יש שני ביצים בלא קליפות עולה ס"א ביצים בלא קליפות רק חסר שני חלקי אחד מששים מן ביצה אחת, ויש לומר שבפורתא כי האי לא חיישינן למה שמצריכין אנו ס"א ביצים לבטל או שמצטרף הקליפה מביצה האסורה המתבטלת בה, דוק ותשכח החשבון. וזהו דקאמר אבא לא שיער במ"ז מפני שיחסר הביצה הא' הניתוסף על ששים דבעינן ס"א ואנא אשער במ"ה שיש כאן לכל חסרונות א' חסר הועודות שבעינן ביצה ומחצה שוחקות לכל שני ביצים, כי השואל שרצה להתיר במ"ה שתי קולות רצה בזה, שהוא חשב שמה שמוכח שלריב"ב ביצה בלא קליפה הוא מחצה מן ביצה ומחצה עם הקליפה היה סבר דלא בעינן שוחקות וגם סבר דלא בעינן ס"א ולכן יש ששים במ"ה, וע"ז קאמר שאביו לא רצה לשער במ"ז משום דתרתי בעינן, ס"א, וגם שיהיה עם הועודות היינו שיהיה ביצה ומחצה שוחקות כמסקנת הגמ' בעירובין דאמר רב חסדא שוחקות אתי לאשמועינן, ואנא אשער במ"ה בתמיה. ובזה אבאר ג"כ הא דאמר ר"ש ברבי אבא לא שיער במ"ה ואנא אשער במ"ג, והוא דהני מ"ג או מ"ה מיירי שהיו שוחקות ובמ"ה שוחקות יש ששים ביצים בלא קליפתם, דהא בביצה ומחצה נמצא שני ביצים בלא קליפות אך לא שיער במ"ה משום דבעינן ס"א, והבא אצל ר' שמעון ברבי ורצה לשער במ"ג הוא משום דהיה סובר שביצה בלא קליפתה הוא מחצה מן ביצה ומחצה כדעת ריב"ב ולא בעינן שוחקות, וכהס"ד בעירובין דאמר שוחקות אתי לאשמעינן משמע דה"א דלא בעינן שוחקות, ובמ"ג שוחקות נמצאו מ"ה שאינם שוחקות שהרי ניתוסף א' מכ' לכל ביצה ובמ"ג ועודות נמצאים שני ביצים ושלשה חלקי עשרים בביצה וא"כ חסר הס"א, וע"ז אמר אבא לא שיער במ"ה שסובר שגם שוחקות לא מהני מ"ה מפני שבעינן ס"א והיאך נשער במ"ג, שגם אם היה הדין שביצה ומחצה שאין שוחקות הוי כשני ביצים בלא קליפות לא היה ג"כ אפשר לשער להתיר משום דבעינן ס"א וכמו דבעינן לדידן מ"ו ביצים שוחקות ולא סגי לן במ"ה ביצים מפני שחסר האחת שם שמודה בהא דצריך ס"א ואיך אשער במ"ג אשר יחסר לענין שיעור ס' ג"כ, דבאמת מ"ג גם שהמה שוחקות אינם רק מ"ה שאינם שוחקות ואנן לשיעור ס' בעינן ג"כ שיהיו שוחקות הביצה ומחצה וא"כ רק מן מ"ה שוחקות יהיה ס' להביצה בלא הקליפה ולשיעור ס"א נצרך שיהיה מ"ו ביצים שוחקות, ודו"ק בכל זה: סימן כו

ע"ד המבואר (ביו"ד סי' צ"ב סעיף ח') במחבת של חלב שעמד תחת קדרה של בשר והזיעה מהחלב עולה ונבלע בהקדרה, של בשר ואוסרתה, והרמ"א כתב שבעינן שיהיה בהתבשיל שבקדרה של בשר ששים כנגד כל החלב שבמחבת אך בעינן שיהיה יד סולדת בהזיעה במקום שהוא נוגע בהקדרה ע"כ

והנה זה לא נתבאר היאך יהיה הדין אם לא היה היד סולדת בהזיעה העולה, רק הקדרה היתה רותחת ויד סולדת בה, ולכאורה נראה שג"כ יש לאסור דהא הקדרה הרותחת שעליה נופל הזיעה של החלב שאינה רותחת מרתחת להחלב הנופל עליה ויהיה זה נחשבת כדין טיפת חלב צונן הנופל על קדרה, רותחת שאסור כמבואר לעיל (סעיף ז'), אמנם מדלא נתבאר זה ברמ"א, רק סתם דבריו שכל שאין יד סולדת בזיעה שרי אפשר לומר ולדון קולא בזה, דאימתי נחשב זיעה כממשו של דבר, רק כשהזיעה עולה מדבר הרותח והיא רותחת עד שהיד סולדת בהזיעה אבל כל שאין היד סולדת בהזיעה אין נחשבת הזיעה לאסור, וכמו שמצינו במכשירין פ"ה לענין טומאה שם במשנה י' שדווקא זיעה העולה מחם נחשבת זיעה חשובה לטמא העליון שמערין ממנה לתחתון אבל מצונן לצונן אין מטמא להעליון, הגם ששם הדין שגם אם שניהם חמין התחתון והעליון ג"כ טהור, ורק במקום שהתחתון חם והעליון צונן טמא, ואילו הכא קאסרינן גם אם שניהן חמין, מ"מ הא זה ידעינן מהתם שזיעת חם הוא חזק יותר מזיעת צונן, וא"כ אפשר לומר שזיעת צונן לא נחשב לאסור הקדרה שלמעלה גם שהקדרה היא מרותחת בעצמותה

אמנם בפסקי מהרא"י סי' ק"ג כתב מפורש וז"ל שם וכמה שיעור הרחקה. ההוא דכתב הרא"ש במחבת של חלב נראה השיעור שאם אין היד סולדת בקדרה של בשר