באר משה (דנשבסקי) א עה

השורץ על הארץ, אמנם הרי"ף והרא"ש הביאו בגירסתם ואת נבלתם תשקצו לרבות יבחושין שסיננן, וכן הביא רש"י בפירושו על התורה בפ' שמיני בפי"א פסוק י"א וכן הוא בתורת כהנים והאי קרא בשרץ המים הוא דכתיב, וכן הוא מפורש ברמב"ם (פ"א מהלכ' מ"א הל' כ'), שהיבחושין שסיננן עובר עליהן משום שרץ המים, אך צ"ע לפ"ז הגירסא מדוע לעיל איתא בדרב הונא בהא דלא לישפי אינש שיכרא במצבייתא כו' דילמא פריש ועובר משום השרץ השורץ על הארץ. והנה הגאון מלבי"ם זצ"ל בביאורו לסיפרא הוא תו"כ כתב שאותם שפירשו מתים שלא שרצו על הארץ עובר עליהם משום שרץ המים, אבל אותם שפירשו חיים המה נקראים שרץ הארץ, ובזה מיישב גירסא דילן בגמ' שלא יסתרו את התו"כ דדריש מקרא דואת נבלתם תשקצו האמור בשרץ המים, א"כ לפ"ז מבואר שכל שהמה במים דין שרץ המים להם רק התורה התירה כל שעודן ברביתייהו בכלים שלא פירשו מן המים, ולכן ביש להם סנפיר וקשקשת לא נחית עליהם שם שרץ המים כיון דנאמר עליהם אותם תאכלו, ובזה לא מיעטה התורה בימים ונחלים שדווקא בימים ונחלים מותרים מי שיש להם סנפיר וקשקשת, משום דא"א לומר שבכלים יהיו חמירי מן המים שאינם תלושים רק נובעים, אך באמת לפי תירוצו של הגאון מלבי"ם שכל שפירש בחייו על הארץ יש עליו משום שרץ השורץ על הארץ מדוע באכל פוטיתא אין לוקה רק משום שרץ המים, הא סתמא אמרינן באכל פוטיתא גם שפירשה חיה ואכלה ואפ"ה אין עובר משום שרץ השורץ על הארץ, וזהו דוחק לומר דמיירי באכלה מתה שלא פירשה חיה

לכן נראה לענ"ד לומר דהני תולעים שאפשר להם לחיות ביבשה כמו במים, ואפשר להם לחיות גם בלא מים, המה כשפירשו מן המים על הארץ חל עליהם שפיר דין השרץ השורץ על הארץ, ולכן הא דרב הונא בהני תולעים שבשיכרא ידוע להם שאפשר להם לחיות על הארץ שפיר יש עליהם דין השרץ השורץ על הארץ כשפירשו, משא"כ הני בריות שא"א להם לחיות ביבשה המה נקראים רק שרץ המים, הן בעודן במחוברים במים הנובעים והן הני שפירשו מן המים שבכלים דאתרבי לאיסורא, והא דפוטיתא אינה יכולה לחיות רק במים ולכן הוה רק שרץ המים, מעתה לא יהיה שום סתירה מדרשא האמורה בגמ' מקרא דהשורץ על הארץ לדרשא האמורה בתו"כ אקרא דואת נבלתם תשקצו דמיירי בשרץ המים, דבתו"כ מיירי בבריות שא"א להם לחיות אלא במים, ולכן בעינן ריבויא דואת נבלתם תשקצו להביא יבחושין שסיננן, הגם שפרישתן ממים התלושין עושה אותם לנבלות מ"מ נחית עליהם דין שרץ המים לאיסור, ומקרא דכל השרץ השורץ על הארץ דמרבינן יבחושין שסיננן מיירי באותן שאפשר להם לחיות גם בלי מים, גם שתחלת ברייתן היה במים מ"מ כל שפירשו יש עליהם דין השרץ השורץ על הארץ

ומעתה הני דגים שיש להם סנפיר וקשקשת שהמה א"א להם לחיות בלא מים וגם כשפירשו אין עליהם רק שם שרץ המים, והתורה גילתה לנו שכל שיש להם סנפיר וקשקשת אין עליהם איסור שרץ המים ולכן גם כשפירשו מאתם מותרים וזה דבר נכון ומבואר

ובהא דאמר רב הונא לא לישפי כו' דילמא פריש וקעבר משום שרץ השורץ על הארץ ופריך הגמ' א"ה במנא נמי ומשני הגמ' התם היינו רביתייהו ומנא תימרא דתניא מנין לרבות בורות שיחין ומערות דילמא פריש והדר נפיל אלא היינו רביתייהו, ויש להבין דברי הגמ' מה הביא הגמ' ראיה מהא דבורות כו' יותר מכלים, ממ"נ מה היא סברת המקשה דפריך א"ה במנא נמי, או שנאמר שסובר שאין לחוש למה שפירש כל שחוזר למקומו שהיה בתחלה במים, או שסובר שאין לחוש לשמא פירש משום דכאן נמצא וכאן היה, עכ"פ איך שנאמר אין להוסיף ראיה מהא דבורות שיחין ומערות. ונראה לענ"ד דכוונת המקשה א"ה במנא נמי משום דלולא חידוש דינא דרב הונא היינו אומרים שאין נקרא פירש רק כשפירש על הארץ שאז יש עליו דין השרץ השורץ על הארץ, אבל זולת זה אין עליו איסור, רק רב הונא חדית לן שגם בפירש על המצבייתא יש ע"ז דין פריש שיקרא שורץ על הארץ, ולכן פריך הגמ' א"ה במנא נמי ומשני הגמ' דהיינו רביתייהו, ומייתי ע"ז ראיה מהא דבורות שיחין ומערות ששם אם פירש על הדופן הרי הוא פריש על הארץ ואפ"ה שרינן, א"כ מוכרח מזה לומר דסברת היינו רביתייהו דכל שעודו באויר מקום המים לא נקרא פירש ולא הוה זה שורץ על הארץ ודו"ק: סימן כה

כתב הש"ך (בסי' פ"ו ס"ק ט"ו), לפרש מה שאמרו בגמ' (חולין צ"ח ע"א) דקאמר התם ההוא דאתא לקמיה דר"ג בר רבי א"ל אבא לא שיער במ"ז ואני אשער במ"ה, דקאי אביצים וקאמר אבא לא שיער במ"ז לפי שהקליפות של ק מ"ז ביצים שהיה לפניו היו מצטרפים שעלו לס"א, ואני אשער באלו שלפני שגדולות יותר במ"ה עכ"ד הש"ך

ולענ"ד יותר נכון לפרש כפי שיטת הש"ך הנ"ל שקאי אביצים, אך נפרש כמו שפירש"י בלשון השני, שכן כוונתו של ר"ג ב"ר, אבא לא. שיער במ"ז שלא סמך להתיר על שיעור מ"ז כי אינו עולה קליפות של מ"ז עד שיהיו כס"א בלא קליפות, ואני אשער במ"ה בתמיה, איך אקל כל כך, וכן יתפרש מה שאמר ר' שמעון ב"ר, אבא לא שיער במ"ה ואנא אשער במ"ג ג"כ כאופן זה, שהרי שאבא לא סמך על מ"ה שיעלה לס"א ואנא אשער במ"ג. והנני לבאר מה שנראה לענ"ד לומר במאי פליגי ר' גמליאל ור' שמעון זה אמר אבא לא שיער במ"ז, וזה אמר אבא לא שיער במ"ה, וראשית אומר שמדאמר אבא לא שיער במ"ז משום שמ"ז אין עולה לס"א בלא קליפות מכללא מוכח שבמ"ח משערינן שזה עולה שיהיה כחשבון ס"א בלא קליפות, וכן לר' שמעון ב"ר דאמר אבא לא שיער במ"ה, מוכח מזה דסבר שבמ"ו היה משער, ונמצא לפי חשבון זה אליבא דר' גמליאל ב"ר דאמר אבא לא שיער במ"ז אבל במ"ח שפיר משערינן, נמצא שבמ"ח קליפות יעלה לסכום י"ג ביצים בלא קליפות, ויהיה בס"ה ס"א ביצים, נמצא לפ"ז בכל ביצה מ"ח חלקים ממנה הוא הביצה בלא הקליפה ושלושה עשר חלקי ס"א הוא הקליפה

ועפ"ז נראה לענ"ד לומר שיהיה מדוקדק היטב הגמ' (בעירובין דף פ"ג ע"א), דאיתא התם, אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא זו דברי ר' יהודה ור' יוסי אבל חכמים אומרים כביצה ומחצה שוחקות ומאן חכמים ר"י בן ברוקה פשיטא, שוחקות אתא לאשמעינן ומפרש רש"י זו דברי ר"י ור"י, הך ברייתא דחצי פרס דלעיל, ובאמת יש לדקדק למה לו לר"ח למימר אבל חכמים אומרים ולפרש אח"כ מאן חכמים ר' יוחנן בן ברוקה הו"ל למימר אבל ר' יוחנן בן ברוקה אומר כביצה ומחצה שוחקות אחרי שכל הרבותא הוא דבעינן שוחקות, וגם לשון זו דברי ר' יהודה ור' יוסי אינו כל כך מדוקדק אחרי שמפורש איתא בברייתא דברי ר"י ור' יוסי הוה ליה לומר חלוקין חבריהם עליהם או חלוקין חכמים עליהם. ולכן נראה לענ"ד לומר דהאי זו דברי ר' יהודה ור' יוסי קאי אהאי ברייתא דבתר הכי שמובא שם בגמ' ר' נתן ור' דוסא אמרו כביצה שאמרו כמוה וכקליפתה, ומקודם אבאר אשר בהא דקאמר לעיל שם בברייתא תנא וחצי חצי חציו לטמא טומאת אוכלין, ועיין תוס' שם