באר משה (דנשבסקי) א סה

ונראה לענ"ד לומר דהא ודאי בתרי בבי דרישא בפסיגה של אשכול ושרביטו של תמרה הוי שפיר רבותא אף שיש בהם שיעור כזית שכל הפסיגה או השרביט הוי יד לפרי, אף אותו החלק שיש בה פסיגה או השרביט שלמעלה מפרי שהיה שם פירות שריקנו משם, אפ"ה נחשב ליד לתמרה אחת או לענבה אחת שיש שם בכל מקום שהוא, רק עיקר קושית התוס' הוא כן בשרביט של קטניות שהשרביט גופו לא נעשה יד שהרי פחות הוא אפילו מפול ורק הקילחא נעשה יד לכל הקטניות שעל השרביטין והקילחא הוא למטה מהן, לכן שפיר הקשו התוס' כיון שיש כזית מה לי ריקנו ומה לי לא ריקנו זהו הנראה לענ"ד בביאור דבריהם

וא"כ מעתה יש לומר שאין הכי נמי שענבה קטנה מתמרה הוא רק הרבותא הוא להשמיענו בתמרה בתר שהשמיענו דין ענבה, שאף שהתמרה יותר גדול הוא וא"כ המקום הנשאר פנוי מהתמרים שריקנו ממנו יותר גדול הוא מהחלק הנשאר פנוי בפסיגה של ענבים ואפ"ה נעשה כולו יד ושפיר שייך לומר בזה לא זו אף זו, ולפ"ז יותר מחוור לומר שענבה קטנה מכזית ומעתה תרווייהו צריכי, דרישא השמיענו שיש יד גם בפחות מזית, וסיפא השמיענו בתמרה שגם כל השרביט הנשאר פנוי נעשה יד לפרי, אבל אם נאמר שגם ענבה גדולה כזית אם בתר שלמדנו דין תמרה הרי דין פסיגה של ענבה מיותר הוא

אך לפ"ז צ"ע מדוע לא מקשה הגמ' בחולין מרישא דמתניתין מענבה, לרב דאמר אין יד לפחות מכזית, הן אמת שלפי המסקנא דמסקינן בריה שאני לא יקשה כלל על רב מכאן, אבל לפי הס"ד דמקשינן אהא דשומר משרביט של קטניות מדוע לא מקשה הגמ' מרישא דמתניתין מענבה אם ענבה קטנה מכזית, מיהו יש לומר דהגמ' הוי מצי למפרך מכאן על רב אך הוה מצינן לשנויי דמיירי בענבה גדולה שיש בה כזית, הגם שלמה שכ' יש הוכחה מייתור הבבא דענבה דהשמיענו שגם בענבה בינונית שקטנה מכזית הוי יד, מ"מ כיון שאין הדבר מפורש רק מהוכחה שביק הגמ' לאקשויי מכאן ונקט קושיא מפורשת מהא דעדשה בקליפתה ובתר דשנינן בריה שאני גם מענבה אין להקשות דבריה שאני, עוד יש לומר שגם אם נאמר שבענבה יש כזית מ"מ בבשר הענבה לא אמר שנסיר הגרעינין שבתוכן לא הוי כזית, והנה שם בעוקצין פ"ב משנה ב' תנינן כל הגלעינין מיטמאות ומטמאות אבל לא מצטרפות הרי דכיד חשוב ולא כשומר, עיין ר"ש שם, אמנם גי' הגר"א ז"ל הוא, מיטמאות כו' ומצטרפות וכן הביא הרא"ש בפירושו בשם הרמב"ם ויעויין תוספות חדשים, וחשוב שומר לדעת הרמב"ם והרא"ש והגר"א הנ"ל, ואם הוא חשוב שומר לפי שמצטרף הגרעין לשיעורו, מעתה אם נאמר שזה שבענבה הוי פחות מכזית הוא בשר הענבה בלא הגרעין ועם הגרעין הוי יותר מכזית, מעתה אתי שפיר שלענין יד נחשב זה יד לכזית שהרי הגרעין מצטרף, אמנם מ"מ הוי זה רבותא שהשמיענו המשנה שגם שעיקר תכלית מהפרי הוא מה שראוי לאכול בלתי הגרעין וגוף הפרי לבד הגרעין אין בו כזית אפ"ה אמרינן שנחשב לו היד, וזה רק מפני שהשומר מצטרף לשיעור ולכן גם רב מודה דהוה בזה יד כיון שהדין ששומר מצטרף ובס"ה יש בו כזית ובתמרה יש בו כזית גם בלא הגרעין ע"כ שפיר מצרכינן לתרווייהו, דרישא דמתניתין השמיענו שאף שאין בו כזית בלא הגרעין הוה יד לפרי וסיפא השמיענו שגם שנשאר מקום פנוי בהשרביט של תמרה ואפ"ה הוה יד

והנה לכאורה יש לומר אולי יש לומר להיפך שבענבה יש כזית בלא הגרעין ובתמרה בלא הגרעין אין בו כזית ובפסיגה הרבותא יותר גדולה שהמקום הריקן נחשב להיות יד, וזה יהיה לפי המסקנא דאמרינן שם ביומא (דף ע"ט ב') שבשני כותבות בלא הגרעינין הוה פחות מכביצה כדאמר רב ירמיה שם ובפרט לפי מסקנת הגמ' שם שגם כותבת הגסה הוי פחות מכביצה, ולכן אפשר לומר שכותבת סתמא בלא הגרעין הוה פחות מכזית. אך ממסקנת רבא דאמר התם היינו טעמא משום דפירי לא בעי סוכה משמע דהכי סבירא לי' שבשני כותבות גם בלא הגרעינין יש בו כביצה ורבא בתרא הוה והלכתא כוותיה, ונאמר שגם לרב זביד דפסקינן כוותיה שכותבת הגסה הוה פחות מכביצה, אפ"ה בה קיי"ל כרבא שצריכין אנו לטעם דפירי לא בעי סוכה והכי קיי"ל לדינא וא"כ הרי סיגנון סתמא דגמ' שבתמרה יש בו יותר מכזית גם בלא הגרעין, וא"כ מוכרחים אנו לומר שהרבותא שיש בשרביט של תמרה שריקנו ונשאר בו תמרה אחת הוא במה שהשרביט בכולו נעשה יד וכמו שכ' לעיל, וא"כ צריכין אנו לומר שהרבותא שיש בפסיגה של אשכול שנשאר בו ענבה אחת הוא מפני קוטן הענבה שאין בו כזית

עוד מצינו בירושלמי פרק כיצד מברכין אהא דר"י אכל כזית וברך עליו תחלה וסוף שמקשה שם ר' חייא ב"ר אבא דהא חסר ליה שיעורא משום הגרעין ומשני משום בריה, ומסיים שם בירורא מלתיה דר"י אמרה שכן אפילו אכל פרידה של ענב או פרידה אחת של רימון שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה וא"כ משמע מדברי הירושלמי שסתם פרידה של ענב הוא פחותה מזית, ומשמע ג"כ מדברי הירושלמי שפרידה של ענב בלא הגרעין הוה קטן מפרידה של זית בלא הגרעין דאל"כ מאי רבותא השמיענו בירושלמי פשיטא היא היא

וצריך תלמוד מה דמשמע מדברי הירושלמי שגם פרידה של רימון הוא קטן מכזית ואילו בכל דוכתי אמרינן דמוציא רימון הוא גדול הרבה ממוציא זית, דהא אמרינן בשבת ק"ב ובעירובין כ"ד ניקב כמוציא זית וסתמו וחזר וניקב כמוציא זית וסתמו עד שהשלימו למוציא רימון, וא"כ הרי מוציא רימון רחב הרבה משני זיתים מדקאמר וחזר וניקב כמוציא זית עד שהשלימו למוציא רימון, ודוחק לומר שהרימון בלא גרעיניו הוא קטן מזית ועם גרעיניו הוא גדול משני זיתים, ואם היינו אומרים כשיטת הר"ש במס' כלים פרק י"ז משנה ד', הרימונים שאמרו שלשה אחוזים זה בזה, שמפרש שם בחד פירושא דיליה דבעינן שיהיו שלשה ממש והוא דנקט אחוזים זה בזה דלא תימא כשלשה זה אצל זה דהיינו ארכו כג' רימונים אלא כשלשה אחוזים דהיינו דקיימא כחצובה, היה ניחא הירושלמי כפשטי' דרימון אחד קטן מעט מזית אלא שלשה ביחד הוא יותר משני זיתים, וניחא לשון הגמ' ניקב כמוציא זית וסתמו וחזר וניקב כו' עד שהשלימו כו', ובאמת כל קושית התוס' בעירובין ובשבת ובסוכה אי נימא דבעינן שלשה ממש א"כ אמאי צריך הגמ' לומר בהאיבעיא דאיתא בשבת ובעירובין בבעיא ניקב כמוציא זית וחזר וניקב הול"ל ניקב כמוציא רימון וחזר וניקב כמוציא רימון עד שהשלימו לשלשה יעו"ש, ולפענ"ד אם כי מי אני לומר נגד דברי התוס' להכריע ח"ו נגד דבריהם ומחויבים אנו לקבל דברי קדשם ולעמול ולהבין דבריהם הקדושים, מ"מ לא אמנע מלומר מה שנראה לענ"ד שמשום הא יש לישב שיטת הר"ש, והוא שנדקדק למה נקט הגמ' ניקב כמוציא זית, הכי הו"ל למינקט ניקב משהו וחזר וניקב משהו עד שהשלים למוציא רימון, לכן נראה שבדיקא נקט הגמ' ניקב כמוציא זית, דאילו בניקב משהו שלא חשיב נקב כלל כל שסתמו קודם שניקב עוד לא חשיב זה פנים חדשות באו לכאן שאותו הנקב משהו שמקודם בטל במציאותו לגמרי, רק בניקב כמוציא זית שאותו דבר חשיב נקב במקום אחר בכלי יבש שמוציא זית פוסלו, וכן הא דמיבעיא בפרץ אמה הוא ג"כ דוקא שהיה פירצה יותר מד' טפחים שחשוב פירצה ונקט אמה מחמת לישנא דעשר אמות, וע"כ לא מצי למיבעיא בניקב כמוציא רימון לשיטת ר"ש כיון