באר משה (דנשבסקי) א סד

שבעה חלקים מן 22 חלקים בטפח, וכמו שפירשו הרא"ש והתוס' (בדף נ' ע"ב) בחולין גבי כרס בהא דאם תמתח תעמוד על סלע לפירוש התוס' והרא"ש שמתחו את כל חוט הסובב כל עוגל הקדירה, ויעויין ש"ך יו"ד (סימן ל') ועיין פר"ח שם, והנה ערך משקל כסף נגד מים הוא 1/2 10 כן ראיתי כתוב בחשבון משקלות, וכאשר הבאנו דברי הרמב"ם וחשבונו טפח על טפח מים בששה ועשרים סלעים נמצא שטע"ט ברום טפח כסף 273 סלעים מן סלע צורי, וכאשר הוא ברוחבו שליש טפח ואם היה נעשה מרובע טפח על טפח ברום כעובי סלע, יהיה בו שנים עשר סלעים, כי ג' על ג' של שלישי טפח מרובעים הוא תשעה והמרובע יתר על העיגול רביע הרי כאן י"ב סלעים, ובסך רע"ג סלעים הנמצא בטפח על טפח ברום טפח כנ"ל נמצאים בזה כ"ב וג' רבעים פעמים של י"ב סלעים, וכאשר נשלים הג' רבעים על בליטת האותיות נמצא עובי סלע חלק כ"ב מן טפח, והנה דינר של כסף מוכח מגמרא פ' הזהב (דף נ"ב ע"א) וכפירש"י שם בד"ה בסלע עד שקל שהוא פחות מן סלע הן בעוביו והן ברוחבו, וכאשר נשער שיהיה פחת עוביו ופחת רוחבו ערך אחד כפי הראוי לו נגד הסלע עד שיעלה שויו רביע מן הסלע, צריך להיות פחת רוחבו יותר משליש וכן בפחת עוביו ג"כ מעט יותר משליש כאשר חשבתי זאת ע"פ דקדוק החשבון בתשבורת ואז יעלה זה לחשבון דינר שהוא רובע הסלע. והנה דינר זהב כתבו התוס' בב"מ (דף מ"ד ב') ובבכורות (דף נ' ע"א) שדינר זהב במשקלו הוא כפלים משל כסף והוא עב משל כסף, וכאשר נדקדק היטב ע"פ החשבון שזהב כבד מכסף במשקלו כמה צריך להיות בעוביו יותר משל כסף עד שיעלה משקלו לכפלים הוא חלק שמינית מן עוביו דינר של כסף, כי כבר כתבנו שכסף משקלו נגד המים 1/2 10 וזהב הוא 3/10 19, נמצא שמה שזהב יעלה עד כפלים יחסר 17/10 עד להשלים המשקל 21 הוא כפלים כשל כסף ועוד א' דינר הניתוסף בדינר זהב יותר מן המקח שנים עשר נגד הכסף יעויין תוס' שם בב"מ ובבכורות, הגם שיש לומר שזה נשתנה המקחים, ונמצא שדינר כסף הוא, בערך עוביו שלשים בטפח ע"פ חשבון האמור 1/2 7 מן אגודל, חלק אחד מן שבעה ומחצה ברוחב של האגודל ויהיה הזהב היינו הדינר זהב ששה ומחצה באגודל ע"פ חשבון הנ"ל, וזאת אין לספק ולומר שמא היה הדינר כסף רוחב יותר מן הדינר זהב והדינר זה יתרבה בעוביו זה אין סברא שיעשו כן וגם מהגמ' אין במשמע כן, מהא דאיתא בב"ק הנותן דינר זהב לאשה ואמר לה הזהרי בו של כסף הוא, וא"כ מסתמא במשמוש היד בלי הסתכלות היטב א"א להרגיש השינוי מזהב לכסף, וע"כ נראה שרוחבו אחד הוא רק בעוביו מעט יותר עב הוא והוא כחלק שמינית בעובי המטבע וזה א"א להרגיש בנקל, זהו הנראה לענ"ד שחלק ששית באצבע אגודל הוא העובי דינר זהב ולכל היותר יש לחוש עד חומש של אצבע אבל לא יותר. אך למעשה צריך יישוב אם לסמוך ע"ז לדינא, אך בעוד צירוף קצת להיתירא נלענ"ד שיש לסמוך על חומש אצבע אגודל שזהו שיש בו עובי דינר זהב

והנה ראיתי בס' דרכי תשובה (בסי' מ"ג ס"ק ל"ה) מביא בשם ס' צמח צדק החדש שהביא במה ששמע בשם זקנו הגה"ק בעל התניא דשיעור עובי דינר זהב הוא כחצי רו"כ עיי"ש, והנה אנכי מדדתי לחצי רובעל כסף החדש והוא ברוחב אצבע אגודל נמצא אחד עשר עוביין של חצי רו"כ, היינו כשנניח אחד עשר חצאי רו"כ זע"ז היטב יהיה גובהן אגודל בשופי וכמעט שנוכל לומר שבעשרה יהיה רוחב אגודל מצומצם, כן מדדתי המטבעות זהב החדשים ולהשערתי בשנים בני חמשה רו"כ של זהב יהיה בעובי שניהם שיעור אחד משמונה ברוחב אגודל, ולהשערתינו בקצת יותר היינו שיתחייב אחד מששה באגודל יהיה בזה עובי דינר זהב אשר יש לסמוך לשער בזה שהוא העובי דינר זהב הנאמר בדברי חז"ל. סימן י"ט

ע"ד שיעור כוליא שהקטינה שאיתא בגמ' (חולין נ"ה ב') בדקה עד כפול בגסה עד כענבה בינונית והובא בש"ך וט"ז שדקדקו בזה הא אין ענבה גדולה כפול ותירצו שפירות שנשתבחה בהם א"י היו משונים בגדלותן ויעויין בט"ז (ס"ק י"ב ביו"ד סי' מ"ד) ויעויין פרמ"ג בש"ך (ס"ק י"ג ובט"ז ס"ק י"ב) שכתב שדעתם לשער בענבי הגפן המצוים עכשיו, ולדעתי הקלושה אתמה מהיכן למד הפרמ"ג זה במשמעות הט"ז, הא הט"ז דימה זה לכזית שהזיתים היו גדולים מכמו שהם עכשיו ובזית ידוע שאין משערים בזיתים המצוים עכשיו שהרי אנו דנין בענין של כזית בחצי ביצה או בשליש ביצה כפי מחלוקת הפוסקים הראשונים, וא"כ גם בהאי דינא בשיעור דעד כענבה הנאמר בכוליא דילמא בכמו שהיה אז משערינן, ובאמת הדבר מפליא איך נאמר שנשער בענבי הגפן המצוין עכשיו דהרי משמע מדבריהם שקטנים המה מכפול וא"כ יהיה השיעור בדקה גדול מכמו שהוא בגסה, ולדינא גם הפרמ"ג הקשה דילמא בשיעורא דידהו משערינן, וכתב כעת לא ידענא בשיעור הזה מהו, גם לא נאמר בו לשון שיור שנאמר כחציו כשרה עכ"ל המשבצות (ס"ק י"ב), וא"כ נפל פותא בבירא שלא ידענו היאך לשער ובאיזה ערך נוכל להקל ולומר שזהו יצא מספק כמות השיעור בכוליא שהקטינה בגסה ותמיד נצטרך להטריף, ואם נאמר שנשער לפ"ע גודל בהמה גסה נגד דקה וכן נשער לפ"ע הפול ז"א, כיון שהוזכר שיעור פרטי לכל אחד בפ"ע לגסה ולדקה מנלן שהוא לפי ערך גודל הבהמה בגסה נגד דקה, דילמא בגסה בעינן שיעור גדול יותר מכפי ערך גודלו של גסה נגד דקה

ומצאתי לענ"ד ללמוד ולדון איך הוא נגד ערך כזית אם ענבה גדול מכזית או קטן מזה, והנה זאת נלמוד מסתמא דמתניתין ולישנא דגמ' בפסחים (ל"ג ע"ב) גבי ענבים שנטמאו דורכן פחות פחות מכביצה, וכן מלשון המשנה פ"ג במס' טהרות משנה ג' טמא מת שסחט זיתים וענבים כביצה מכוון טהור כו' אם היה זב או זבה אפילו גרגיר יחידי טמא, ומדנקט לישנא דאפילו גרגיר יחידי ולא נקט אפילו פחות מכביצה מכלל דזה מלתא דפשיטא למתניתין דגרגיר יחידי הוא פחות הרבה מכביצה, וכן יורה לשון המשנה בטהרות פרק י' משנה ה' מן העביט ומן המשטיח כו' ונפל ממנו גרגיר אחד אם יש לו חותם טהור נפלו ממנו ענבים ודרכן כביצה מכוון טהור, משמע אשר סתם ענב יחידי הוא פחות מכביצה הרבה ובענבים (היינו מיעוט ענבים שתים) בסתמא יכול להיות כביצה או יותר מכביצה וא"כ רואין שהוא בערך קרוב לזית, מ"מ יש להסתפק אולי סתם ענב בינוני הוא פחות מכזית או מעט יותר

ונראה לענ"ד להעיר וללמוד מקום הוכחה לדין זה, והוא דאיתא במתניתין פ"א דעוקצין משנה ה' פסיגה של אשכול שרקנה טהורה שייר בה גרגיר אחד טמאה, שרביט של תמרה שרקנה טהור שייר בה גרגיר אחד טמא, והנה ידוע שתמרה גדולה מזית כדאיתא בביצה שאור בכזית וחמץ בכותבות וכדאיתא ביומא (דף ע"ט ב'), ובודאי מסתמא דרך המשנה ללמוד לנו הדבר הפשוט מקודם בדרך לא זו אף זו, וא"כ משמע דענבה גדולה אף מתמרה, שמקודם משמיענו שגם לענבה אחת הוי יד ובתר הכי משמיענו שגם לתמרה אחת הוי יד, וא"כ הרי למדנו מכאן שענבה גדולה הרבה מזית אך הוא פחות מכביצה

אמנם יש לעיין בזה דהנה התוס' בחולין (דף קי"ט ע"א) ד"ה ה"נ שהקשו א"כ כיון דקילחא הוי יד ליותר מכזית מה לי ריקנו ומה ני לא ריקנו, ותירצו דקמ"ל אף דליכא כזית במקום אחד כו', והנה לפי דבריהם קשה מה נאמר בהא דתמרה וענבה אם הוי כזית מה לי ריקנו מה לי לא ריקנו דהתם הוי כזית במקום אחד: