באר משה (דנשבסקי) א סג

סימן יח

ובעיקר שיעור עובי דינר זהב שכתב הרשב"א והטוש"ע שלא ידענו שיעורו. כתב הגאון בעל כרתי ופלתי שם (בסי' מ"ג) להוכיח שהוא בערך שליש אצבע לא יותר והוא מציפוי הארון שהיה מצופה מבית ומבחוץ ולחד מ"ד בס"ה הוא רק אצבע וא"כ לכל הפחות היה לא יותר מן שליש אצבע עובי הציפוי והוא כדינר זהב כי היכי דקאמר הגמ' גבי מזבח הזהב, אלו הן תורף דבריו, וסיים בסוף דבריו שמניח למי שחננו ד' בדעת רחבה ובקי בתורה שיוסיף לקח לברר הדבר, ואם כי ידעתי כי לא בי הוא לומר שזכיתי למעלות התורה האלו עכ"ז אמרתי אשיחה במה שיש להעיר לפי דעתי הקלושה לבוא לידי בירור הספק בשיעורו של דינר זהב כמה שאפשר לברר בעזר"ה

והנה לפי יסודו של הפלתי בהוכחתו הנ"ל שדעתו להוכיח שלכל הפחות שוים היו הג' ארונות ולמ"ד שהדופן היה כאצבע הוא שליש אצבע לכל היותר, לדעתי ע"פ דרכו של הפלתי עדיין יש לדון דהא אפשר שיהיה לפ"ד כחצי אצבע. שהרי זאת יתכן להפלתי שיהיו שוים בעובי הארון הזהבי עם הארון של עץ, וא"כ הא מוכח ביומא (דף ע"ב ב') ששיעורים הנאמרים בארון הוא לבד הציפוי שמבחוץ שהרי אמרו שם בגמ' שהארון של עץ גובהו תשעה טפחים והארון הזהב שמבחוץ גובהו עשרה טפחים ומשהו, ופירש"י שם שהמשהו עבור השולים של זה הארון שעוביו משהו לבד התשעה טפחים של ארון העץ, וא"כ הרי רואין אנו שהשיעור הנאמר בתורה לארון העץ לבדו לא עם הציפוי שמבחוץ, וא"כ לא נחשב זה בשיעור הדופן שמחשב בגמ' לשיעור הדופן בב"ב (י"ד ע"א) לשיעור האמור בתורה, ומ"מ זה נראה לענ"ד שאם יסודו של דברי הפלתי שהוא יסוד מוסד שכל הציפוים הנאמרים בתורה שוין הן בעוביין והמה כעובי דינר זהב כמו מזבח הזהב ומזבח הנחושת, יהיה מוכח דלא הוה יותר משליש אצבע, דהא בודאי אין סברא שיהיה שוה הציפוי עם גוף הארון ומצד הסברא הישרה שני הציפוים לא יעלו יותר בעוביין מגוף הארון של עץ דהא תמיד נקרא על שם העץ, וכמו דאיתא (בע"ז כ"ד ב') רוני רוני השיטה, ואם היה בו זהב יותר מן העצים למה נקרא שמו על שם העצים, ויהיה מסתברא שהוא קצת פחות מן שליש אצבע בכדי שיהיה העצי שטים שבו יותר מן שני הציפוים בס"ה שמבית ומבחוץ ולכן נקרא הארון על שם העצי שיטים

אך בעיקר היסוד שהניח הגאון הפלתי שכל הציפוים הנאמרים בתורה במלאכת המשכן שוים הן כיון שלא נכתב בתורה ההפרש, לדעתי העניה יש לפקפק בזה, דאם כדעתו הלא גם הציפוי זהב שנאמרה בתורה גבי קרשים שיצפה אותם זהב יהיו ג"כ כעובי דינר זהב, ודבר זה א"א לומר כן, שאם יהיה כל ציפויין של הקרשים כעובי דינר זהב, אפילו אם עובי דינר זה יהיה חלק עשירית באצבע אגודל לא תספיק כל זהב התנופה הנאמר בתורה על ציפוי הקרשים לבד, כאשר אבאר בע"ה ע"י איזה הקדמות וידיעות הנוגע לזה שיתבאר בס"ד. הנה על כל הקרשים ס"ה בהציפוי יהיה שש מאות ושלשים אמות מרובעים כי תשע אמות גובה מצופה בזהב לבד האמה שבתוך האדנים, וכל השלשה כתלי המשכן בארכן בס"ה שבעים אמה, ותשע פעמים שבעים עולה זה, 630 אמות מרובעים, ולכן גם אם הדינר זהב יהיה בעוביו רק חלק עשירית מן עובי אגודל שהוא ד' בטפח, ואז אם תניח ארבעים חתיכות של אמה על אמה זה על זה תהי' עובי האמה מרובעת טפח וא"כ אם תרצה לעשות מסך 630 אמות אשר עוביין אחד מארבעים בטפח (היינו עשירית עובי אגודל שהוא ד' בטפח וכנ"ל) שיהי' עוביין טפח, אז תקח ארבעים ארבעים חתיכות שהם אמה על אמה מכל סך הנ"ל ותניחם זע"ז כנ"ל ויעלה בידך מכל סך הנ"ל חמשה עשר חתיכות שהם אמה על אמה מרובעים שיהי' עוביין טפח, ועוד חתיכה אחת שתהי' ארכה אמה ורחבה שלשה רביעית אמה ג"כ עובי' טפח, וכאשר נחשב מה שישקל זה, ע"פ מש"כ הרמב"ם בפי' המשנה בפ"א דעדיות שרביעית מים ישקול סך עשרים ושבע דרהם מצרית. ובפ"ו מהלכות ביכורים כתב הרמב"ם שדרהם הוא ששה בסלע אחד וחצי דרהם הוא דינר צורי, והנה טפח על טפח ברום טפח מחזיק קרוב לששה רביעיות, כי חסר לרביעית הששית חלק ואחד מן שלשה עשר וחצי ברביעית, כי רביעית הוא אצבעיים על אצבעיים ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע, והנה טפח על טפח ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע יש בו ארבע רביעיות, נשאר עוד טפח על טפח ברום אצבע, וא' וחצי חומשי אצבע, חסר למחצה גובה של רביעית רבע חומש אצבע, ואם היה בו מחצה גובה של רביעית היה בזה שני רביעיות ועכשיו שחסר רבע חומש הגובה הוא עולה כשיעור שכתבתי, נמצא ס"ה בטפח על טפח ברום טפח מים יהיה המשקל מזה ששה ועשרים סלעים ושני שלישי סלע, ואפשר לפי מה שכתב הרמב"ם שהוא בקירוב כ"ז דרהם ע"כ נפחות מעט ונחשוב רק ששה ועשרים סלעים בטפח על טפח ברום טפח מים

וראיתי במחברת אחת שכתוב שם ערכי המשקולות מן כל סוגי מתכיות וש"ד נגד מים, שזהב ישקל 3/10 19 פעמים כמים, וא"כ טפח על טפח ברום טפח זהב ע"פ חשבון הנ"ל עולה המשקל 8/10 501, וחמש מאות סלעים עולה עשרים מנה חלק ששית בככר של קודש שהוא ק"כ מנה ונמצא בס"ה שהוא כל הציפוי שעולה עפ"י חשבון אם יהיה כעובי דינר זהב והוא חלק עשירית באצבע אגודל ברוחבו שכתבנו שעולה בחשבון זה 3/4 15 אמות של גובה טפח, ובכל אמה מרובע יש בו ששה ושלשים טפחים מרובעים, נמצא מחמש עשרה אמות יש בו חמש מאות וארבעים טפחים ושלשה רבעי אמה כ"ז טפחים בס"ה 567 טפחים, וכאשר הראה החשבון שבטפח אחד מרובע ברום טפח יש בו ששית ככר של קודש, שהוא עשרים מנה, ובסך 567 טפחים מרובעים ברום טפח, יהיה בו בס"ה תשעים וארבעה ככרים של זהב, וכל זהב התנופה שבפ' פקודי היו תשע ועשרים ככרים ותש"ל שקלים: **(וע"פ חשבון זה ואמרתי מכבר אשר הכפורת שהיה עוביו טפח והוא כולו זהב שהיה חלול באמצעיתו כ"א היה כולו מוצק מזהב יהיה משקל הזהב שעל הכפורת ע"פ חשבון הנ"ל סך 1/2 22 ככרים ולכל מלאכת המשכן לא יהי' יותר רק פחות מן שבעה ככרים וזהו דבר שאי אפשר

)** והן אמת שהציפוי הנאמר בקרשים נאמר בלשון האחר מן הנאמר בארון ושולחן ומזבח הזהב שבכולהו נאמר זהב טהור ובציפוי הקרשים נאמר סתם זהב, מ"מ גם אם נאמר שסתם זהב אינו כמו שנאמר זהב טהור והיה מעורב כפי מה שנהגו עכשיו לערב בזהב וכסף מ"מ בודאי גם בסתם זהב היה בו יותר מרובו זהב ולענין עובי הציפוי מ"מ יעלה זה לחשבון רב אשר ילך בזה כל זהב התנופה ולא יספיק כפי שחשבנו חשבון הנזכר בדברינו, וע"כ נראה מכל זה ששיעור הציפוי היה ידוע להם לכל דבר ודבר ע"פ ציוויו של הקב"ה למשה לכל דבר ודבר כפי הראוי לו, רק זאת קבלו חז"ל שלא היה יותר מן דינר זהב בעוביו כי יותר מעובי דינר זהב לא נקרא זה ציפוי ולכן במזבח הזהב ובמזבח הנחושת שהיה אש מונח שם מדי יום ביומו עשו ציפוי העב ביותר אך לא יותר מעובי דינר זהב, וא"כ יכול להיות שלהארון הקודש היה ציפויו בפחות מן עובי דינר זהב

אמנם נראה לענ"ד לחקור חקירה ממקום אחר להוכיח מדברי רבותינו השערה לשיעורא דעובי דינר זהב בערך קרוב ולפי דעתי הקלושה יש לברר שהוא בערך חלק ששית מן רוחב אצבע ולכל היותר חלק חמשית, והוא שמצינו דעת התוס' והרא"ש ועוד ראשונים ששיעור רוחב סלע הוא שליש טפח ומעט פחות ככללא דכל שיש טפח ברוחבו יש בהקיפו שלשה וכבר ביאר הרמב"ם שבאמת אין מדוקדק בהחלט והחשבון הוא מן 7 עד 22 וא"כ יש ברוחב סלע