באר משה (דנשבסקי) א ס

מראה מוגלא אין דומה לאטום, ואדרבה נדקדק מסוף ד' רש"י שסיים בדבריו, ואינו משתנה מן הריאה אלא שאין עולה בנפיחה עכ"ל, ולא נקט רש"י בלשונו שאין משתנה מראהו מן הריאה, רק סתם ואינו משתנה מן הריאה אלא שאין עולה בנפיחה, משמע שאין שם שום שינוי, רק זה שאין עולה בנפיחה ובזה לבד הוי אטום

ולשון בה"ג בסי' ס"א (בדף קכ"ח א') אמר רבינא אטום בריאה דכי נפחת לה אית בה דוכתא דמיטמטם ולא עייל זיקא בגויה עכ"ל, הרי ניכר שזה הלשון נקט רש"י מד' בה"ג ולא הזכיר שיהיה משמושו קשה, וכן בעל העיטור רוצה להוכיח מדין אטום דבעינן נפיחה לכל הריאות דאל"כ מנא ידעינן, ומדין משמושו קשה לא הזכיר, וכן האו"ז כתב ג"כ דוכתא דמיטמטם ולא עייל זיקא בגויה עכ"ל, כמו שפירש"י, ובסמוך לדין זה איתא שם באו"ז וז"ל, הריאה שנתקררה ואינה עולה בנפיחה יתננה בפושרים עד שתתחמם ואם תעלה בנפיחה כשרה עכ"ל, ומשמע מדסמיך זה לדין אטום שזה יהיה להוציא מחשש אטום הגם שאין שם משמושו קשה רק שנתקררה. אך עכ"ז אכתי ידענא שיש לבע"ד להתעקש ולומר שבלשון אטום או מה שמפרשים "דוכתא דמטמטם" נכלל בזה משמושו קשה, הגם שאין סברא לומר כן כי בודאי לא הוה שתקי כל אלה הראשונים מלהודיענו דין זה שגדר האטום הוא משמושו קשה, מ"מ אם ירצה לומר שזה ידוע להם מלשון אטום או דוכתא דמטמטם, מצאתי ראי' מלישנא דקמאי שמוכח מדבריהם שרק זה גדר האטום מה שאין רוח נכנס שם לבד, והוא שראיתי בס' האשכול שחברו ראב"ד, חותנו ורבו של הראב"ד בעל ההשגות, וז"ל הטהור ממש בח"י טרפות שלו נמצא מקום בריאה שאין עולה בנפיחה קורע שם הקרום נמצא שם מוגלא מחמת מוגלא הוא וכשרה ואם לאו נותנים עליו כו' אם מבצבץ כשר ואם לאו טרפה עכ"ל, הרי שלא נקט לשון אטום רק סתם מקום שאין עולה בנפיחה, הרי ברור דעתו שזהו סימן האטום וגדרו ואין אנו צריכים להביט על משמושו קשה, וידוע שהוא חד מרבוותא קמאי

עוד ראיתי ברוקח שם בהל' טרפות סי' שפ"א אטום בריאה, אמר רבינא אטום בריאה טרפה כו' כשנופחין יש מקום מטומטם שאין נכנס בה הרוח חיישינן שמא יבשה היא והיא שיטת בה"ג ורגמ"ה שחשש אטום מחשש יבש הוא כו'), ומביא שם כל הדין דאיתא בגמ' קרעינן לה כו' ואח"כ איתא שם ברוקח וכשבא אטום יש למשמש שם באותו מקום עד שתתרכך לראות אם תעלה בנפיחה, ואם אינו עולה בנפיחה יחתוך הריאה ויראה אם יש בה עכור כו' כשר ואם לאו יתן קש בסימפון ומנפח לראות אם הרוח נכנס בו להעלותו בנפיחה אם לאו, עכ"ד, הרי אנו רואין דברי הרוקח שגם אם משמשו עד שנתרכך ואפ"ה אם אין עולה בנפיחה הוה אטום וטרפה, ואם היה עיקר אטום תלוי במה שמשמושו קשה הלא היה די במה שמשמשו בו עד שנתרכך, אלא ודאי דעיקר תלוי במה שאין עולה בנפיחה וזה הוא גדר האטום, רק ע"פ רוב מה שקשה הריאה גורם שאין עולה בנפיחה ומצוי באטום להיות כן, עוד הובא ברוקח (שם שפ"ג) שם מעתיק הל' טרפות של רגמ"ה ז"ל, ואיתא שם ריאה כד מנפח לה ואין הרוח נכנס שם חיישינן שמא יבשה היא וטרפה, מאי תקנתיה מייתינן סכינא וקרעינן בההוא דוכתא ומייתינן גדפא וכו' ונפחינן לה אי מבצבצא אית בה חיותא וכשרה ואי לא מבצבצה ודאי יבשה היא ואין בה חיותא וטרפה, הרי לא הזכיר הרגמ"ה רק הסימן כד מנפח בה ואין הרוח נכנס ובזה בד יש עליה דין אטום

ומצאתי בס' שבולי הלקט החדש בהל' טרפות שלו אחר שהביא דין אטום וז"ל, ופי ר' ישעיה זצ"ל אטום כגון שבשר הריאה רך ולח וטוב ומראהו יפה ככל ריאה אלא שאין עולה בנפיחה הלא מפורש דעת ר' ישעיה [הוא ר' ישעיה הקדמון הנקרא ר"י דטראני] שאין זה גדר אטום שיהיה משמושו קשה, ובודאי ידע דעת רבותינו הקדומים לפניו ואילו היה בזה מחלוקת היה מביא שיש חולקים בדבר, וע"כ נראה שכל הפוסקים לא ביארו ופירשו אטום משמושו קשה רק שאין רוח נכנס לשם

עוד נראה להביא ראיה מלשון הרשד"ם בהל' בדיקת הריאה תשו' ל"ו וז"ל שם, אטום בריאה והוא מקום שאין נכנס שם אויר כלל חותכין העור כו' הרי שכתב פירושו שאין נכנס שם אויר וזולת זה לא נתן בו שום סימן ובזה מיקרי אטום, וכן לשון בדיקת מהרי"ו הנדפס בסוף שו"ת מהרי"ו וז"ל, אטום בריאה שיש לו כל מראה ריאה ואין עולה בנפיחה כו' עכ"ל, ולא הזכיר שום סימן אחר, סוף דבר מכל זה שכתבנו והבאנו דאם נאמר שהסמ"ג שהביא דעת רבינו שמשון שכתב שאטום הוא משמושו קשה הוא בדוקא וזו"ז אינו אטום, הרי הוא חולק על הני רבוותא ובפרט על רגמ"ה והרוקח שכל דבריהם דברי קבלה ובודאי הלכתא כוותייהו, אך יותר מסתבר לומר שגם הר"ש שהובא בסמ"ג שאטום הוא משמושו קשה אין כוונתו שזו"ז לא מיקרי אטום רק שע"פ רוב הוא כן למען לחזור עליו ולבודקו וכמש"כ התב"ש, ובאמת גם המרדכי והרא"ש ופטור לא הזכירו כלום הא דמשמושו קשה ורק סימן זה נתנו על האטום שאין הרוח נכנס שם, וגם מרן הב"י והרמ"א אף שמרן הב"י הביא בחיבורו על הטור דברי הר"ש וכן הרמ"א בד"מ הביא לדברי הגהמי"י והסמ"ג שהביאו להא דר"ש שפי' אטום הוא משמושו קשה, ואפ"ה בשו"ע (בסי' ל"ו סעיף ט') לא הזכירו שום רמיזה שגדר האטום הוא שמשמושו קשה רק סתמו שאין עולה בנפיחה, וכן הרמ"א שם כ' בסעיף הנ"ל בהגה"ה וז"ל, ולא מיקרי אטום אלא כשמראהו דומה לשאר ריאה אלא שאין עולה בנפיחה עכ"ל, משמע שרק דבר זה הוא גדרו של האטום ולא דבר אחר ולא נצרך להיות משמושו קשה, יען שלדינא כן עיקר שזה הוא עיקר הדבר של האטום מה שאין עולה בנפיחה, ודברי התב"ש וכל אשר הולכים בשיטת דבריו בזה שרירין וקיימים. וראיתי בס' הערוך ערך אטום איתא שם, אטום בריאה חולין מ"ז פי' מקום עמוק יבש שאין הרוח מהלכת בו עכ"ל, והנה לכאורה ממה שכתב בפירושו יבש היינו ענין משמושו קשה שמורגש בו יבשות קצת, אמנם באמת נלע"ד שלא לעשות מחלוקת בין הראשונים שהבאנו, שכל שאין הרוח מהלך בו בזה לבד מיקרי אטום, ובאמת בעצם תרגומו של אטום אין נכלל בו יבש כמו שאין בתרגומו מקום עמוק, ושם אח"כ מביא אטום דאיתא במשנה באהלות: פ"ז ורואין את מקום הטומאה כאלו הוא אטום, וכן כיפה כנגד האוטם במס' פרה פ"ג משנה ו' וכתב שם פי' אטום סתום כמו שקופים אטומים עכ"ל הערוך, וע"כ נראה לענ"ד שכוונת הערוך שהוא הולך בשיטת בה"ג שמפרש שחשש האטום משום שמא יבש הוא ולכן אומר זה הערוך שזהו מן טעם דין אטום, ומש"כ מקום עמוק הוא לפי שאין הרוח נכנס שם ואין עולה בנפיחה עם שאר הריאה ממילא נתהוה אותו מקים עמוק

ומ"מ ממש"כ הערוך ע"ז מקום עמוק, יראה לענ"ד ראיה למש"כ שבשפת הריאה לא יהיה נקרא אטום שלשון עמוק יונח על דבר שבכל סביבותיו הוא גבוה וממילא אותו המקום נקרא עמוק, משא"כ אם הוא בשפתו ממש אין כאן עמוק רק שם דק יהיה ע"ז ובלשון הגמ' ידוקדק דבר זה, דקאמר הגמ' אטום בריאה, משמע בתוך הריאה ולא בשפתו ממש, אך לדינא נוכל לומר ע"ז וכי בשביל שאנו מדמים נעשה מעשה להקל, אך עכ"ז הסכמנו ג"כ לדינא שבנ"ד יש לומר שאין נחשב זה לאטום באמת, כי דיבוק קרומים יהיה חשוב כמוגלא שם באטום דאמרינן מחמת זה בא שאין הרוח נכנס שם וכמו שכתבנו במכתב הראשון, (הוא בסימן הקדום) מ"מ נלענ"ד דריעותא הוה זה וכמו שכתבתי

ובדבר שכתב כת"ר שהפוסקים שאומרים אשר הבדיקה מעכבת הן במיעוך המבואר ברמ"א והן בקליפה