באר משה (דנשבסקי) א ו

תוה"ק גם טרם בוא הקיום להמצות שלמד, וזהו שהביא הכתוב, ויתן להם ארצות גוים כו' בעבור ישמרו חוקיו, אמר בעבור יעשו חוקיו רק ישמרו חוקיו, ושמירה זה משנה, שגדר שמירה הונח על דבר שעתה אין צורך לשמש בזה, רק משמרם לעת שיבא שיהיה לו צורך לזה, דוגמא לזה לעשיר גדול שקונה כלים יקרים מאוד, להשתמש בהם בעת שיהי' אצלו שמחה גדולה כנישואי בנו וכדומה שאז יקרא לקרואים נכבדים ואז ישתמש בכלים מכלים שונים לכבודו ולכבוד הקרואים, וטרם שיבוא עת ההיא המה אצלו בגדר שמירה שמשמרן לעת שיוצרכו לו. כן הוא לימוד התורה של דיני מצוות טרם שיבא זמן ועת חיובם בעשיה, הלימוד אצלו מוכן לעת שיצטרך למעשה, אז ידע ויבין חשיבות המצוה ופרטי הלכות הקיום של המצוה, וזהו בעבור ישמרו חוקיו שילמדו בחוקי ד' שיהיו שמורים לעת שיבא זמן קיומם, ותורותיו ינצורו, פירש"י יקיימו, הוא שתורותיו גורמים שיקיימו כל המצוות, כי גם הלימוד מן מצות אחרות שאינם מדברים הבאים לידו גורם שיקיים את מצוות התורה, כי רום קדושת לימוד התוה"ק ומצות לימודה המה מקדשים את לומד התורה שיהיה ירא ד' וחפץ מאד בקיום מצוותיו

ונדרים פ"א א' אמר ר"י אמר רב מאי דכתיב מי האיש החכם ויבין את זאת כו', דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו, עד שפירשו הקב"ה בעצמו שנאמר ויאמר ד' על עזבם את תורתי כו' היינו לא שמעו בקולי היינו לא הלכו בה, אמר ר"י אמר רב שלא ברכו בתורה תחלה, והנה בארתי זה ע"פ דאיתא במנחות (מ"ב ב') שכל שאין עשייתה גמר מצוה אע"פ שפסולה בא"י, בישראל אין צריך לברך (זה מצאתי אח"כ בספר בית הלוי להגאון הג' רי"ד הלוי זצ"ל בפ' משפטים שהעיר זה ג"כ, ואני אמרתי זה בשנת תרכ"ה זמן רב קודם שנדפס ספרו הנ"ל) ולכן אין מברכין על עשיית תפילין וכדומה, והוא שסובר שגם שהיא הכנה מחויבת לעשות אותה לשם מצוה, מ"מ כל שאינה גמר מצוה אין צריך לברך ע"ז. וה"נ כאשר יסברו שלמוד התורה הוא רק התכלית בשביל קיום המצוה, ובלעדי הלימוד א"א לקיים, מ"מ כיון שאין זה גמר מצוה, ע"כ סברו שאין מברכין בתורה ובאמת הוא העדר כבוד ללימוד תוה"ק שמחשבה להכנה (כמו שארי חכמות שאינם רק הכנה לאיזה דבר) ולא לעצמות המצוה, ובאמת לימוד תוה"ק היא בעצמותה מצוה ללמוד, וגם לדעתו של ר' טרפון שבודאי גם הוא מודה במצות, עשה של למוד התורה שנאמר ודברת בם, ובקבלה נאמר לא ימוש כו' והגית בו יומם ולילה, רק שלר' טרפון מצד המצוה של למוד התורה מעשה גדול ממנה, אך מצד שהיא תועלת לקיום מצוות ע"י הלימוד, לימוד גדול שמביא לידי מעשה וכמש"כ בדברינו לעיל. וזהו הפירוש בגמ' שם בגדרים היינו לא שמעו בקולי והיינו לא הלכו בה ואמר ר"י אמר רב שאין מברכין בתורה תחלה, פירושו לפי סברתם שהיא רק הכנה לקיום המצוות וכיון שלא שמעו בקולי שלא קבלו עליהם לקיים המצוות ע"כ לא הלכו בה ולא למדו, ואילו היו מברכין בתורה והבינו שלימוד התורה מצוה בעצמותה היא גם אם שעברו על מצוות השי"ת מ"מ הלימוד היו לומדים והיו מברכין על התורה, והמאור שבה היה מחזירן למוטב

עוד אוסיף דברים בזה, דבב"מ (פ"ה ב') איתא שם מימרא דר"י א"ר שלא ברכו בתורה תחלה, פירש"י שם דדייק מדקאמר על עזבם תורתי השר נתתי לפניהם, שהכונה היא שאינה מתנה חשובה להם כשלא ברכו אשר בחר בנו כו' ונתן לנו את תורתו, והענין יראה לענ"ד בכוונת ד' רש"י הוא, שבאה משונה ברכת התורה מברכת כל המצוות אשר שם הברכה הוא אשר קדשנו במ' וצונו כו' לעשות או על מצוות ואלו בברכת התורה לבד הברכה שמברכין אשר קדשנו במצוותיו וצונו כו', עוד מברכין הודאה ושבח אשר בחר בנו כו' ונתן לנו את תורתו, זהו תוספת ברכה על גודל חשיבותה של לימוד התורה שהיא מתנה יקרה, ובה יכולים אנו לעמוד בנצחון נגד השאור שבעיסה הוא היצה"ר שבלב האדם מנעוריו, וזכינו בה אשר בדרכה נלך במישרים, וזוהי הכונה שלא ברכו בתורה תחלה שפירש"י אשר בחר בנו והוא מאי דקאמר הגמ' ולא הלכו בה, היינו שלא ברכו בתורה, כי דרך ההולך בדרך כשמגיע לפרשת דרכים הוא דרך המלך אין צריך לשאול שמא הוא תועה כי גלוי וידוע לכל שהוא הדרך הנכונה וישרה, כן כשאדם הולך ולומד בתורה, אז הוא בטוח בדרכו שאיני מתעתע, כי תורה בעידנא דעסק בה אגונא ומצלא, וזהו ולא הלכו בה, שאם הלכו בתורה אז בטח היו חוזרים למוטב ולא היו תועים בדרכם

ובברכת התורה ברכות (י"א ב') אמר שמואל אשר קדשנו במצוותיו וציונו לעסוק בד"ת ככל ברכות המצוות ור' יוחנן מוסיף והערב נא כו' ורב המנונא אמר אשר בחר בנו כו', ונראה לומר בזה שר' יוחנן ורב המנונא תרווייהו. סברי שבברכת התורה צריך לתן שבח והודאה יתירה מכל ברכות המצות על רום ערך מעלת התורה וגדולתה שזכינו בה, ור' יוחנן לטעמי' דס"ל שרק לאגמורי לימוד גדול, אבל ללמוד בעצמו, הוא רק הכנה מחויבת לכל המצוות, אבל באמת נגדה מעשה גדול, ע"כ מוסיף והערב נא בפינו ובפיות כל עמך בית ישראל שזהו כוונת בפינו על המורים ומלמדים לאחרים, ובפיות עמך בית ישראל, הוא על התלמידים שהוא תפלה שיזכו לאגמורי, והודאה ושבח ע"ז שהקב"ה נותן סיעתא דשמיא על זה. ורב המנונא דאמר שברכת התו' אשר בחר בנו וכן ר"פ דאמר נימרינהו לכולהו, הוא ע"פ מאי דקיי"ל כר"ע שלימוד התורה גם למגמר הוא יקר וגדול מאוד ומביאה לידי מעשה מצד גודל חשיבותה, ולכן אמרינן לכולהו, הודאה על שזכינו למתנה חמודה גנוזה של הקב"ה וזהו אשר נתן לנו את תורתו, שהיא תורת ד', וכן תפלת והערב נא אשר נזכה גם לאגמורי. גם יש לומר שתפלת והערב נא כולל שנאמין באמת בכל תורה שבע"פ, לכן אמרינן את דברי תורתך כי היה יכול לומר תורתך, אך לשון דברי תורתך הוא על תורה שבע"פ שהקב"ה כרת ברית עם ישראל בשביל תורה שבע"פ, כאשר כן אמר ר' יוחנן גיטין (דף ס' ב') לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל תורה שבע"פ, שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל

ובזה שאמרנו שמה שמברכין על התורה, הוא מפני שלימוד התורה הק' היא מצוה בפני עצמה, לבד שיוצא מזה התועלת לקיים המצוות כתיקונם, זהו לדעת ר"ע, וגם לדעת ר"ט שאמר מעשה גדול, אם שעיקר התכלית לקיום המצוות, ולכאורה מחמת זה יש לומר שאין לימודה גמר מצוה, מ"מ יש לומר שהתירה חייבתו מפורש בלימוד התור' שנאמר ולמדתם, ועשיתם, ובהרבה מקומות בתורה הזהירה התורה על הלימוד, ע"כ יש לברך על התורה, כי מצות הלימוד נחשב מצוה בפ"ע, ובעת הלימוד חשוב המצוה מקוימת מן הלימוד

אך זה יש לעיין בהא דאיתא (באו"ח סימן מ"ז) שנשים מברכות ברכת התורה, ומפרשים שם מפני שצריכה ללמוד תורה של המצוות שהם מחויבות (מג"א ס"ק י"ד), ועיין בהגר"א שם (ס"ק י"ח) שהקשה הא קרא קאמר ולמדתם כו' בניכם ולא בנותיכם והיאך יכולים לומר וצונו, ולענ"ד נראה לתרץ ששני דברים יש בתורה לימוד ושמיעה, לימוד הונח על עצם הלימוד שמחויב ללמוד תורה, ושמיעה הונחה על תכלית ידיעת הדבר לדעת איך לעשות ולהזדהר שלא לעשות דבר האסור וממה שצריך להתרחק, וזהו שאמרו בגמ' (חגיגה ג' א') אנשים