באר משה (דנשבסקי) א נב

סימן טו לכבוד הרב הגא' אבד"ק

.. ע"ד אשר כתב כת"ר במכתבו נידון השאלה בריאה שהיה עליה סירכא שלא כסדרן במקום שנתרוקן הבשר והקרומים היו דבוקים זה בזה עד שאם נוקבין במחט אין רוח יוצא מחמת דיבוק הקרומים וכת"ר האריך במכתבו לצדד להתירא ולסמוך על דברי הגאון המחבר ספר עונג יו"ט זצ"ל שצידד להתירא בשאלה כזו וכאשר אבאר דבריו לקמן אי"ה וכאשר כת"ר דרש דעתי הקלושה בזה הנני לכתוב כפי הנראה לענ"ד בעז"ה

והנה בשאלה זו יש ארבע חששות ועל כולם צידד כת"ר להיתירא ואבארם אחת לאחת והוא

א) מה שנתרוקנה הריאה וחסר הבשר ומצטרף לריעותא של סירכא שלא כסדרן שלא יועיל בה מיעוך

ב) מה שנראה חסר מבחוץ שהמקום נתרוקן הוא דק משאר הריאה כפי מה שהריאה צריכה להיות, ואולי הוה זה ריעותא להצטרף לתרתי לריעותא

ג) שמא חשוב זה כאטום מה שאין עולה בנפיחה שאין הרוח נכנס לשם

ד) שאין כאן בדיקה להסירכא שלא, כסדרן שעברה ע"י מיעוך הנהוג לפי שאין יוצא הרוח דרך מקום הסירכא גם כשיש נקב

א) ע"ד החשש הראשון כתב כת"ר וז"ל ואפילו אם נאמר הטעם דנימוקה מחמת שסוף שיתקלקלו הקרומים מ"מ לא הוה ריעותא שיחשב תרתי לריעותא דאמרינן כך שיערו חז"ל ברביעית אבל פחות מזה אין כאן ריעותא כלל, דכל תרתי לריעותא מוכרחים לומר או שיש כאן דיעה המטרפת או שנקרא לקותא אבל פחות מרביעית אין כאן דיעה המטרפת וגם לא נקרא לקותא, וגם הביא מד' הש"ך (בסי' ל"ז סע"ק ה') שחסרון מבפנים לא מצטרף לתרתי לריעותא

ולענ"ד אכתי יש לדון בזה דהנה הגאון מהר"ז מרגליות כתב בספרו ראש אפרים (בסי' ל"ו ס"ק ק"ח) דנתרוקנה הריאה בפחות מרביעית צריך נפיחה ואם נאבדה הריאה ולא נבדקה בנפיחה כתב שנראה שיש להטריף, וביאר שם (בס"ק קל"ג) הטעם משום שנראה לו שבדיקה מעכב מהא דאיתא בגמ' ריאה שנימוקה וקרום שלה קיים כשר, והאי קרום שלה קיים מיותר הוא דאם אין הקרום קיים הלא פשיטא דטרפה שריאה שניקבה טרפה ולמה זה הוסיף הגמ' וקרום שלה קיים, אלא דהגמ' משמיענו דבעינן שנדע שהקרום קיים והיינו ע"י נפיחה וכל כמה שלא ידעינן ע"י בדיקה שהקרום קיים אין כשר, וא"כ חזינן שכל שנימוק הריאה אפילו בפחות משיעור המטריף מוליד לנו ריעותא בקרום הריאה שהיא עלולה להנקב, וא"כ כשיש עליה סירכא דבוקה שהוא עוד ריעותא המעיד על נקב הרי הוא תרתי לריעותא משם אחד ובמקום אחד שהרי שניהם בקרום הריאה מולידים ריעותא, ומ"מ כתב שם הראש אפרים שבה"מ יש להקל שלא נצטרף לתרתי לריעותא וכתב שם (בס"ק קל"ד) שגם שצריך בדיקה שנדע שהקרום קיים אין זה ריעותא להצטרף לתרתי לריעותא אך כל זה הוא רק במקום שנבדק בנפיחה וראינו שהקרום קיים אבל בנ"ד שהקרומים מדובקים זל"ז וא"א לבדוק בנפיחה וא"כ לכאורה לדעת הראש אפרים הנ"ל כל זמן שלא נבדק בנפיחה הוא בעצמו טרפה אפילו בלא סירכא כיון שנתרוקנה הריאה צריכה בדיקה מדינא דגמ'

אמנם גם אם נחלוק בזה ונאמר שכל שנבדק למראה עין וקרום שהקרום שלם גם שלא נבדק ע"י נפיחה מיקרי זה קרום שלה קיים, ויש לדייק זה מדלא קאמר בגמ' נפחינן לה כמו גבי ריאה דאוושא רק סתמא קאמר בגמ' וקרום שלה קיים מסתמא פירושו שלמראה עינינו הוא קיים, מ"מ באופן כזה נראה לענ"ד דהוה ריעותא, חדא מטעם דהא הראש אפרים מטריף זה בלא בדיקת נפיחה, ועוד כיון שיש כאן ריעותא הצריך בדיקה ואין הבדיקה מבוררת כל כך שלא נבדקה ע"י נפיחה, וגם הסירכא גופה לא היה לה בדיקה ע"י נפיחה שזה יהיה ריעותא להצטרף להסירכא דבוקה שעברה ע"י מיעוך לתרתי לריעותא

ולכאורה עלה על רעיוני לחוש לכל ריאה שנתרוקנה מבפנים גם שעלה בנפיחה והושוה לכל הריאה ויש עליה סירכא דבוקה מבחוץ שעברה ע"י מיעוך מטעם תרתי לריעותא, ע"פ הכלל שכתבו האחרונים שריעותא כל דהו מצטרפת לריעותא גדולה לסירכא שלא כסדרן העוברת ע"י מיעוך, מפני שכל המיעוך הוא קולא גדולה וכמוש"כ הראש אפרים והל"ש בכמה דוכתי וא"כ בריאה שנתרוקנה שהר"א כתב שמסתפק בזה אם הוה זה ריעותא וא"כ אפשר שבסירכא דבוקה הוה לכל הפחות מה שנתרוקנה ריעותא כל דהו, מ"מ נראה לענ"ד מוכח מד' הנו"ב (בסי' כ"ג) במה"ת שהוצרך ליתן טעם שאין מועיל המיעוך בזה מפני שהבשר כלה מבפנים אין להסירכא במה להתחזק, ואין הוכחה שהוא הפשטת ליחה ע"י שעברה ע"י מיעוך, **(אח"כ ראיתי בס' מנחת יוסף שחברו שו"ב בק' בריסק בלת"ר שלו אות ח' ס"ק י"א בביאורים שמעורר ספק זה שיהיה נחשב ריעותא כל דהו להצטרף לריעותא דסירכא דבוקה העוברת ע"י מיעוך בשלא כסדרן שלא יועיל מיעוך יעו"ש:)** ומדלא הזכיר שהוא אסור מטעם תרתי לריעותא מכלל דס"ל להנו"ב דלא הוה ריעותא גם להצטרף לסירכא כא דבוקה, ומ"מ אין זה ראיה ברורה שיש לומר שעדיפא נקט שגם לולא תרתי לריעותא הוא טרפה, וכן מורה קצת לשונו שם בתשובה הנ"ל שכ' וזה לשונו "אפילו לא מצד תרתי לריעותא" וצ"ע. אך כל זה במקום שנבדק המקום שנתרוקן ע"י נפיחה כראוי בזה יש לדון שאחרי שנבדקה בנפיחה כראוי שאין עליה שם ריעותא כלל אף להצטרף לסירכא של"כ וכמש"כ, אבל במקום שלא היה בדיקת נפיחה רק למראה עין שהקרום שלם בזה ודאי יש לומר שלא יצא לנו מכלל ריעותא החששא שיש לנו על הקרום, ולענ"ד נראה הסבר טעם במה שאנו אומרים שכל שנבדק ע"י נפיחה הריאה שנתרוקנה אין עליה שום ריעותא כלל מפני כיון שנבדקה ע"י נפיחה ועלה הרוח גם במקום הריקן ונתמלא ברוח ע"י נפיחה אם איתא שהיה שם נקב כל דהו היה הרוח יוצא, ובזה הוכחה יתירה הוא שהקרום שלם מבמקום שיש שם בשר הריאה שעלה בנפיחה ששם אנו אומרים שבמקום שצריך בדיקה מדינא דגמ' שאין אנו בקיאים בבדיקה ששם יש לחוש אולי לא נפחוה יפה, משא"כ כאן שהמקום ריקן והרוח שלט שם בנפיחתו אם היה גם נקב דק מי היה מעכבו להרוח שלא יצא, אבל בנ"ד שאין כאן הוכחה של נפיחה ודאי דמסתברא שהוה ריעותא חששא דשמא ניקב הקרום (שזהו חשש מדינא דגמ') גם אחרי בדיקת מראה העין שהקרום שלם מ"מ הוה זה ריעותא ומצטרף לריעותא של ס"ד של"כ העוברת ע"י מיעוך, אך כל זה אם המקום שנתרוקן להקרומים דבוקים זה בזה הוא ממקום שהיה שם בשר הריאה ונתרוקן כגון שהוא במקום שבכל יש שם בשר שזה הוכחה שכאן נתרוקן מאיזה סיבה, אבל אם הוא במקום שפת הריאה במקום קריב לשפתו שיש לומר אולי לא היה כאן בשר הריאה וכן הוא מתולדתה שעדיין לא נתמלאה מבשר וא"כ אין עליה שם ריאה שנתרוקנה, ובספק כזה יש להקל במה שאנו חוששים להחמיר מצד תרתי לריעותא כדין כל ספק בתרתי לריעותא, ועל חשש של הנו"ב משום כיון שנתרוקנה אין להסירכא במה להתחזק ואין המיעוך ראיה יפה כתב כת"ר שהאחרונים חלקו עליו מהא דבועא מלאה רוח

ב) עתה נבוא לדין ע"ד חשש השני אולי נחשב לריעותא מה שהמקום נתרוקן נראה מבחוץ חסר ויצטרף