באר משה (דנשבסקי) א מט

אמנם בכדי שלא יקשה על שיטת הרמב"ן, נראה לענ"ד לומר ששיטת הרמב"ן כן הוא שבודאי גם הרמב"ן יודה בזה כל שנתכשרה אח"כ איגלי מלתא למפרע שגם מה שנולד לה מקודם הכל כשר, רק שבזה מחולק עם הפוסקים שאומרים שמה שמתכשר אח"כ מעולם לא היה טרפה ואותו הנקב או הריעותא לפי מה שנתברר אח"כ גם אם היה נשחט מקודם שהעלה ארוכה היה כשר, ומה שאנו מטריפים הוא מצד חסרון ידיעה שמא אין ראוי להעלות ארוכה, ואלו הרמב"ן סובר שכך הוא גזירת התורה, שאם נשחטה קודם שהעלה ארוכה כמו שהיא במכה המטרפת היא טרפה באמת, אך אם העלתה ארוכה בחייה קודם השחיטה הלא נתברר שמעולם לא היתה טרפה ולפיכך כשרה, וא"כ א"ש הגמ' דחולין דלא מצינן לאשכוחי ולד טרפה בחוזרת להכשירה משום שאז נתברר שהיא מותרת ואין נחשבת טרפה כלל גם מקודם. ועכ"פ הרווחנו מענין דינו של הלב"ש שחידש אשר בחצר הכבד שנסתם שהחלב של קודם ג' ימים אסור מספק, וע"פ מש"כ גם לשיטת הרמב"ן יהיה מותר החלב אשר היה קודם הסתימה

אמנם על יסוד ראיתנו מהא דלא משני הגמ' הא דולד טרפה בהאי גוונא יש להקשות על זה, דהא לשיטת הסוברים דיתרת יכול להיות חי יותר מי"ב חודש כפי דעת הרשב"א בתשובה (סי' צ"ח) ובודאי יולדת ג"כ לפ"ז, א"כ הוה מצי הגמ' לאשכוחי דינא דולד טרפה בטרפה מחמת יתרת, ובנטרפה ולבסוף עיברה, וע"כ צריך ליישב זאת דלכך לא מצי הגמ' לתרץ באופן זה משום דקתני סתם טרפה ולא מפרש איזה טרפה מסתמא מיירי בטרפות השכיח, ולא באיזה פרט מדיני טרפות, א"כ הכא נמי נימא דלכך לא מוקמינן בהני טרפות אשר מועיל בהו סתימה משום דנקט ולד טרפה סתמא משמע בדבר השייך בכל הטרפות, ומצאתי שכבר הקשה הכו"פ קושיא זו למה לא מוקי הגמ' הא דולד טרפה בנטרפה ולבסוף עיברה וביותרת לפי שיטת הרשב"א, ותירץ שם (בסי' נ"ז ס"ק י') בטעמא דלא מצי לאוקמי הגמ' ביתרת יעוי"ש, גם נוטה לומר דביתרת לשיטת הרשב"א אף דחי יותר מי"ב חודש מ"מ אין יולדת, וא"כ ישאר ראיתנו מהא דלא מוקי הגמרא בכה"ג בטרפה שחוזרת להכשירה בסתימה המועלת

ובאמת לולא דברי רבותינו הפוסקים היה נראה לענ"ד לומר לפי שיטת הרשב"א שאמר שיתרת חי יותר מי"ב חודש, שאין הכי נמי שבאמת האי כללא דכיילינן דכל טרפה אינה חי' י"ב חדש הוה כלל גמור, ורק דיוקו של הרשב"א הוא שלא אמרו רק יתרת כנטול דמי ולא שיתרת אינה חיה, וע"כ נראה שיש לומר שטעם טרפות של יתרת שהוא כנטול שדבר ברור שיתרת עומד להנטל, וכל שהטבע התעורר להיתרת שתהיה נטולה אז מתחלת טרפות שלה ומאז לא תוכל להיות חי י"ב חודש, וע"כ אנן דלא ידעינן מתי התעורר הטבע ביתרת זו להנטל לכן כל יתרת אסור, שחיישינן שהתעורר ביתרת בטבעה להנטל, וע"כ באה ההלכה שכל יתרת אסור מספק זה, דהוה ספק השכיח לאיסורא, אכן אם חי יותר מי"ב חודש ידעינן מזה שקודם י"ב חודש לזמן שחיטתה או לזמן זה שאנו מסופקים על הקודם שרי, ולכן יהיה ע"פ דין החלב של קודם י"ב חודש שרי, וכן הולד יהיה ג"כ מותר שהרי נתברר שבעת תחלת העיבור לא היתה עדיין טרפה מחמת היותרת, ובזה יתכן דעת מהרא"י שהביא בש"ך (בסי' פ"א ס"ק ה') שכתב מהרא"י בהג"ה ש"ד שמה שקודם י"ב חודש שרי, ובזה יתכן ג"כ מה שהעיר הפלתי בסי' נ"ז מד' התוס' גבי פרה אדומה ומעדים זוממים שהקשו שם מטעם שהיה של י"ב חודש, ולשיטת הרשב"א אכתי איכא לאקשויי דלמא יותרת היא, ולדברינו אתי שפיר שגם לשיטת הרשב"א נאמר שגם ביותרת מתברר שקודם י"ב חודש לא היתה אז טרפה, אך לדינא אחרי שדעת הרמ"א וכן דעת הש"ך שם בסי' פ"א שגם קודם י"ב חודש היא טרפה והחלב אסור בטלה דעתנו נגד דעתם

ועיקר דינו של הלב"ש שפסק שפרה שנשחטה ונמצא בה נקב בחצר הכבד שנסתם שהחלב של קודם ג' ימים אסור צ"ע לענ"ד, הלא גם לפי סברתו שזהו פלוגתא דרבוותא אם היה לה דין טרפה קודם הסתימה, מ"מ לענין החלב הוה ספק ספיקא, שמא הלכה כהנך רבוותא דסברי שכל שנסתם לבסוף אמרינן שמעולם לא היה טרפה לפי שעמדה להסתם, ואפילו למאן דסברי שמקודם היתה טרפה ואח"כ ע"י הסתימה נתכשרה שמא החלב היה בעת שכבר נסתמה, ואין לומר שזה אין לצרף לספק שמא היה החלב אחרי שכבר נסתם, משום כיון שידענו שכבר היתה טרפה ולא ידענו אימתי נתכשרה אם קודם החליבה או אח"כ וא"כ הרי היה לה חזקת איסור, ולכן ס"ל להלב"ש שאין לצרף זה לס"ס, אך ז"א, חדא דבמקום ס"ס דעת הפר"ח בכללי ס"ס כלל ט"ו ובקצרה אות י"ב שמצרף לס"ס גם אם יש לו חזקת איסור, אלא אפילו לדעת החולקים עליו בזה וס"ל דלא מקילין בס"ס במקום חזקת איסור, מ"מ הא כבר כתב הפרמ"ג בסוף סי' י"ח גבי הא עובדא דשבות יעקב גבי פגימה קטנה בסכין שהיכא שספק אחד הראשון אין לו חזקת איסור מצטרף הספק השני גם שיש נגדו חזקת איסור, וה"נ בנ"ד שיש לנו ספק אחד ראשין שמא הלכה כדעת הסוברים שמעולם לא היתה טרפה וא"כ אין לזה חזקת איסור, וא"כ שפיר מצטרף הספק השני שמא בעת חליבה של החלב כבר נתרפא ונסתם הנקב

וביותר אני מתפלא על מש"כ שלדעת המחבר שבנמצא טרפה אסור הגבינות עד י"ב חודש מקודם, כן ג"כ כאן אסור החלב, הא טעם המחבר שאוסר למפרע משום שחזקה הקדומה שלא היתה טרפה מקודם מעת שנוצרה הוה חזקה שלא נתבררה בשעתה, וא"כ כש"כ כאן שאין לאסור החלב מפני שהיה לה מקודם חזקת טרפות הא החזקת טרפות לא נתברר בשעתה בעת שהיה טרפה קודם הסתימה, ואף לדעת הרמ"א החולק וסובר שמעמידין על חזקתה שלא היתה טרפה ה"ט משום דחשיבא חזקה כמו שנתבררה משום שבאה מכח הרוב שהרוב בהמות כשרות הן, אבל כאן ברור הוא דחזקת טרפות שלה לא נתבררה בשעתה, והחזקה דהשתא הלא מכריע להקל, שכמו שהוא לפנינו שנתרפאה ונסתם הנקב כן היה מקודם גם בעת שנחלב החלב שאנו דנין עליו, וא"כ כיון שלא נחשב זה חזקת איסור הוה שפיר ס"ס לענין החלב וכמוש"כ

ועתה נחזור לדינא לנ"ד לדעת הרא"ה והר"ן וכל ההולכים בשיטתם שסוברים כל שנסתם בסתימה המועלת לא היתה מעולם טריפה כיון שהוא ראוי לסתימה ועמדה לכך, וא"כ הספק הוה רק ספק שיש לו חזקת היתר, ורק מצד הריעותא יש להחמיר מדרבנן ומן הדין תורה הוא בחזקת כשרות, אמנם לדעת הרמב"ן והסוברים כשיטתו הוה ספק גמור, ונהי שחזקת איסור אין כאן משום שלא נתברר בשעתו, מ"מ חזקת היתר ג"כ אין כאן מפני שנתברר, למפרע שיצאת מחזקת היתירא בודאי ונחשב זאת לספק

והנה בנידון העובדא הנ"ל במקום שהכבד היה סותם ג"כ אף לדעת החכ"א שכתב באם הכבד סותם הנקב לא מהני, מ"מ סיים ע"ז וצ"ע, ונראה דמספקא ליה בזה אם מהני סתימת הכבד, וא"כ כשיש עוד ספק שהיה ג"כ קרום שלם לבד הכבד ודאי שיש להקל מטעם ספק ספיקא, ובאמת מפשטות לשון התב"ש שכתב רק הדין שהטחול אין מועיל סתימתו משום שאין זה דרך הנחתו, משמע שהכבד שהוא כדרך הנחתו יש להיות זה סתימה המועלת דאל"כ היה לו לפרש, מ"מ יש להסתפק אולי הטעם של טרפות דניקב חצר הכבד משום דסוף שהכבד ינטל מחמת זה, וא"כ יש לומר