באר משה (דנשבסקי) א מח

ומה

שהביא ד' הרא"ש פ' בהמה המקשה שסובר דהוה טרפה ממש קודם סתימה והוא במה שהביא ד' הרמב"ן שמועיל הנחתך בצומת הגידין שנטרף בזה, לחתוך למעלה אח"כ ולהכשירה, ואל תתמה שהרי מצינו טרפות נכשרות, ריאה שניקבה ודופן סתמה אח"כ שמקודם כשלא היה סביך טרפה ואח"כ כשנסבך כשירה, והרא"ש חולק ע"ז וכתב דעת רחוקה היא זו שטרפה תחזור להכשירה בידי אדם, וא"כ דעת הרא"ש מוכח שבידי שמים מודה לסברת הרמב"ן שקודם הסתימה הוה טרפה ממש

אמנם באמת לענ"ד אין זה מוכרח שבאמת צריך להבין מה חילוק בין בידי אדם לידי שמים כיון שאמרינן טרפה חוזרת להכשירה מה לי בידי אדם מה לי בידי שמים, ואם נאמר שכוונת הרא"ש להקשות שזה אין סברא שיש בידי אדם להחזיר טרפה לכשרות משום שאם יש בידי אדם לעלות לה רפואה לא מיקרי טרפה כלל, הא זה כבר הקדימנו הרמב"ן בדבריו שכיון שכמות שהוא בלא תיקון החתך למעלה אין לה רפואה לכן היא טרפה, דבעינן שיהיה לה רפואה כמו שהוא. ע"כ נראה לענ"ד שכוונת הרא"ש כן הוא, שאם אין לה רפואה רק בידי שמים לחזור לכשרותה יש לומר שפיר שמעיקרא הוה טרפה משום שמא לא יהיה לה רפואה, וכל שמתברר שיש לה רפואה הוי כשרה למפרע, אבל אם יהיה רפואה בידי אדם ע"י תיקון ואפ"ה מקודם הוה טרפה, זה א"א כיון שיש לה תיקון, וא"כ כיון שמקודם הוי טרפה למה תחזור ותתכשר, וכן נראה לענ"ד שהמעדני יו"ט מפרש כן ד' הרא"ש, שהרי הביא על ד' הרא"ש שהחליט שאח"כ כשנחתך בצומת הגידין אין לה תקנה מהא דאמרינן ברא"ש פ' המקשה כיון שנטרפה אין לה היתר, והתם מוכח שגם בידי שמים אין לה היתר, או שכן כוונתו של הרא"ש שבכל שיעשה ע"י סתימה בידי שמים יש לומר שזו מעולם לא היתה טרפה

וא"כ נשאר דעת הרמב"ן יחידאה לגבי כל הפוסקים שסוברים שטרפה אמיתית א"א לחזור לכשרות, וכן ציין רבינו הגר"א ז"ל (בסי' מ"ד) גבי כליות מהא דאיתא בריש המקשה כטרפה מה טרפה כיון שנטרפה אין לה היתר, וא"כ כללא הוא דכיילינן שכל טרפה אין לה היתר, ואותן הסתימות שמצינו שמועילים להכשיר כמו בסירכא כסדרן או בריאה שניקבה ודופן סותמתה, ע"כ צריך לומר שמעולם לא היו טרפות, ולשיטת הרמב"ן צריך לדחוק דהגמ' קדריש הטרפה הנזכרת בכתוב שהוא הנטרף ע"י דריסה וכמש"כ הרמב"ם ז"ל שזהו הטרפה המפורש בכתוב ולאותה טרפה מדמינן לה הבשר שיצאת חוץ למחיצתו:

אמנם נראה לענ"ד קצת ראיה להוכיח מגמ' דלא משכחת טרפה באמת שתחזור להכשירה, והוא מהא דאיתא בחולין (דף נ"ח ע"א) שלמ"ד טרפה יולדת מוקמינן פלוגתא דר"א ור' יהושע בולד טרפה בזה וזה גורם אי שרי או אסור, ובתר הכי קאמר הגמ' למ"ד טרפה אין יולדת היכי אתיא פלוגתא דר"א ור"י ע"כ בעיברה ולבסוף נטרפה, ואם נאמר שמשכחת טרפה חוזרת להכשירה הא עדיין מצינן לאוקמי בזה האופן, והוא דהא זה כתבו כל הפוסקים דעיבור לבד או לידה לבד שפיר אפשר לטרפה רק עיבור ולידה א"א לטרפה, וא"כ משכחת אשר נתעברה בעת שהיתה טרפה כגון שהיה נקב בחצר הכבד או ניקבה הריאה במקום רביתא ואח"כ קודם הלידה נסתם וחזרה לבריאותה וע"כ ילדה, וא"כ למ"ד זוז"ג אסור יש להולד דין ולד טרפה שהרי בא מכח טרפה, ומה שהאם נתכשרה אח"כ לא יועיל זה להכשיר הולד דעובר לאו ירך אמו הוא **(הגה"ה הגם שר"א סבר עובר ירך אמו לענין נרבע דאפילו עיברו ולבסוף נרבעו אמרינן היא וולדה נרבעו, מ"מ כמו שמחלקינן אליבא דרבנן בין נרבע טרפה ולגבי טרפה אין נאסר הולד לפי שיש לו חיות בפ"ע וכמו שכ' התוס' (בב"ק מ"ז א' ד"ה מאי), כן נאמר אליבא דר"א כיון שהוא נעשה מטרפה והוא לא הוכשר במה שאמו נתכשרה ובזה יודה גם ר"א]:)** וע"כ אסור הולד, ולמ"ד דזוז"ג שרי מותר הולד, וכי תימא דלהכי לא מוקי הגמרא בכה"ג משום כיון שטרפה אין יולדת לא משכחת האי ושוין בביצת טרפה שאסורה דהא שם לא משכחת טרפה שחזרה להכשירה דהא לא נמצא בתרנגולת חצר הכבד ולא ריאה שניקבה ודופן סותמתה, ז"א דהא כיון שהמחלוקת לענין זוז"ג היינו לגבי הולד הבא מכח האם הטרפה ומכח הזכר, וא"כ שפיר יש להשמיענו הדין של ושוין גבי ביצת טרפה. ונחזי אנן כיון שכבר הקדמנו שטרפה אין מתעברת ויולדת הוא דווקא שניהם, אבל עיבור לחוד בלא לידה שפיר יכול להיות גם בטריפה, וא"כ באמת יש לחקור אם זוז"ג שרי בתרנגולת טרפה שנשחטה ומצאו בגופה ביצים שאין מעורות בגידין, ודאי שמן הדין ראוי שיהיו מותרין אחרי שאין נחשבים מגוף התרנגולת כי היכי שאין עליהם איסור אבמה"ח, או אם תלש הביצים מן העוף, וע"ז משמיענו הברייתא בביצת טרפה דספנא מארעא כיון שחד גורם הוא אסור, ולמה להגמ' לדחוקי דהפלוגתא דולד טרפה מיירי דווקא בעיברה ולבסוף נטרפה שאין זה דומיא דרישא דולד הנרבעת ששם מיירי בנרבעת ולבסוף עיברה כפי מה דסבר רבא כדאיתא בתמורה (ל' ע"ב), אלא ודאי דלא משכחת לולד טרפה שיתעבר לאחר שנטרף, שאין לנו טרפה שתחזור להכשירה

ולכאורה אפשר לדחות זה ולומר שלכך לא קאמר הגמ' לאוקמי הא דפליגי בולד טרפה בכה"ג משום דקתני בתר הכי ושוין בביצת טרפה שאסורה, וגם בכה"ג שנתעברה בעודה טרפה ונולדה בהכשר, ובאמת לשיטת הרמב"ן שפיר משכחת לה גם בעוף כה"ג כגון שנחתך במקום צומת הגידין ואח"כ נחתך למעלה, וא"כ מתניתין בכה"ג קאסרה להביצה משום דספנא מארעא והוה חד גורם, ובאמת בביצה בכה"ג צריך להיות מותרת כיון שגופה היא וכבר ניתרת ע"י אמה שחד גופה הוא, אך ז"א דהא אימת נחשב כגופה הוא רק בעודה מעורה בגידין אבל לא אח"כ, ומה דאסר ביצת טרפה אף בכה"ג כתב הט"ז (בסי' פ"ו ס"ק ו') בשם הרשב"א דגזרינן אין מעורה אטו מעורה, וא"כ שפיר קמ"ל הא דמודים בביצת טרפה אף בכה"ג שנתעברה התרנגולת בעת שהיתה טרפה וכשרותה היה אחר כך בעת שנתלשה הביצה בפנים מהגידין, ובכה"ג טרפה משום שאין הביצה מתכשרת ע"י האם, ונשארת באיסורה הקדום שהיה לה ע"י חד גורם, וכל זה לא הוצרכתי רק לשיטת רש"י דהאי ושוין קאי אפלוגתא דר"א ור"י, אבל לשיטת התוס' אין לנו שום דקדוק מזה כי ושוין מלתא באפי נפשה הוא ומצינן לאוקמא האי דושוין בלישנא בתרא בכל גוונא גם בנטרפה לאחר שנתעברה, ואלו הא דולד טרפה בפלוגתא דר"א ור"י נוקמי בנטרפה ולבסוף עיברה כדי להשוותה עם הרישא דולד הנרבעת

אמנם יש לפקפק על ראיה זו ולומר דהא דאמרינן שטרפה אין יולדת וכתבו הראשונים [עיין מהרש"ל פא"ט (סי' פ') והובא בש"ך (סי' נ"ז ס"ק מ"ה)] שעיבור בלא לידה אפשר לטרפה להתעבר, תהיה הכוונה שא"א להתעבר בולד של קיימא ולא שהחסרון הוא שא"א לטרפה להוליד מה שנתעברה בטרפותה, רק שלא יהיה אפשר לה להתעבר בולד של קיימא, וא"כ כיון שילדה לבסוף גם אם תלד כשנעשית כשרה אח"כ מ"מ א"א להיות זה אם היתה טרפה בעת שנתעברה משום שלא היה אפשר לה להתעבר בעת שהיתה טרפה בולד קיום. אך מסתימת לשון רש"ל ולשון הפוסקים אין משמע כן שהרי כן כתב הש"ך שם שא"א לה להתעבר עיבור שתבוא לידי לידה ולא תמות בו עכ"ל, משמע שכל הענין הוא משום שלא תוכל לגמור העיבור שיבוא לידי לידה ולכן כיון שאחרי העיבור בעת היתה טרפה יצתה מטריפותה שפיר אפשר לה להוליד: