באר משה (דנשבסקי) א מה

דהכי קיי"ל לפי שקרוב יותר שמן הדופן היא הסירכא ואפ"ה מחמירין מצד המנהג, וא"כ תרתי לריעותא המספק לנו בנקב כל שכן הוא שראוי להחמיר מצד מנהגינו שכל ספק לא מקילינן מצד סתימת דופן

ומ"מ נראה שיש לומר כיון שמעיקר הדין הוא פשוט להיתירא מצד ספק ספיקא רק האיסור הוא מצד תקנת רבותינו אשר החמירו לנו, בזה יש לומר שאין לנו להחמיר רק מה שמצינו שהחמירו לנו היינו בספק ספיקא שבאה מצד ע"י סירכא שמצינו בדבריהם החומר שהחמירו בזה, אבל שארי ספיקות הבאים מדבר אחר לא נאמר שאסור מצד התקנה ואין לנו בזה אלא חידושם, ולכן בנ"ד בסירכא שעברה ע"י מיעוך הנהוג לנו אשר אנחנו סומכין עליו להקל גם במקום שהסירכא איסור ברור הוא שאין שם צד להקל שהסירכא באה ממקום אחר כמו בתרתי אוני דסריכי שלא כסדרן, ואפ"ה כיון שעברה נהי שהוי ריעותא, מ"מ הכא דהוה באמת ספק ספיקא לא נחמיר בזה, ובפרט שנתבאר שבאמת אין חשש איסור תורה בתרתי לריעותא זו רק חשש איסור מנהגא ולכן כל ספק שיש בזה ראוי לשמוע להקל ולומר שכגון זה אין כאן איסור המנהג

והנה הש"ך (בסי' ל"ז ס"ק ב') מביא את דברי הראב"ד בסירכא תלויה מן הבועא דטריפה ולא אמרינן דופן מגין עליו והביא דברי הב"י (בסי' ל"ז) שהקשה בזה לא יהיה עדיף מריאה שניקבה וכו' ומה שחזר בבדק הבית שלו משום דלא סריך, וסיים הש"ך וכש"כ לדידן דקיי"ל לעולם אין הדופן מגין עליו ומסיים וכן אאמו"ר בתשובה וגדולה מזו שמהרש"ל כו' דלא אמרינן דופן מגין והיינו רביתייהו אלא על חלקת הריאה ולא על בועא הבולטת ע"כ. והנה ד' הש"ך באמת צריך ביאור מש"כ וכש"כ לדידן כו' מהיכי תיתי להקל נגד ד' הראב"ד מטעם סתימת דופן כיון דלא סריך ולא סביך ומה צריך ראיה לזה, והפרמ"ג מפרש לכוונת הש"ך שלדידן בדבוקה לדופן ויוצא מן הבועא אסורה ואין מועיל בה מיעוך ומשמוש מטעם תרתי לריעותא וזהו כוונת הש"ך שאומר כש"כ לדידן וכן כתב ג"כ הגרע"ק איגר בגליון חידושיו ליו"ד, וכתב אע"ג שיש לחלק דדווקא בתלוי' שלפי צד החששא לדונן בנקב אין שום צד קולא, אבל בסרוכה לדופן ואזלא ע"י מיעוך שגם אי חיישת לנקב אפ"ה מדינא מהני סתימת דופן כו' יעו"ש, מ"מ ס"ל להש"ך להטריף, והא דנקט לשון וכש"כ היינו דכש"כ דמיקרי תרתי לריעותא דדבוקה במיעוך הוי יותר ריעותא מתלויה בלא מיעוך עכת"ד של הגרעק"א

ובאמת דבריו דחוקים מאוד חדא בעיקר הפירוש של האי וכש"כ שכתב הש"ך ומאין פשיטא להש"ך לומר זה במילתא דפשיטא שדבוקה במקום דמהני הסתימה לדופן מדינא דגמ' ואזלא ע"י מיעוך, הוי זה יותר ריעותא מן תלויה ומיעוך, ועוד נהי דהוי ריעותא ומעידה על נקב מ"מ הא מדינא סתימה מהני ומנ"ל שבכגון זה החמירו מתקנתם וכמו שכ' לעיל, ובר מן דין עיקר הדבר הוא שרחוק להעמיס זה בכוונת הש"ך דמיירי ע"י מיעוך כיון שלא הוזכר בדבריו שום רמז דמיירי דאזלא ע"י מיעוך

ולכן נראה לענ"ד לומר דבאמת יש להבין בתחלת ד' הש"ך שהאריך בזה של ד' הראב"ד דהוה תרתי לריעותא גם במקום רביתא שלא אמרינן דופן מגין, למה לנו כל האריכות בזה הא מילתא דפשיטא שלא שייך סתימת דופן כיון דלא סריך ולא סביך כלל, ועיין פרמ"ג שכתב בזה דקמ"ל שלא נאמר שנצרף להקל כמאן דסבר דלא בעינן סריך וסביך כלל, ולי נראה להוסיף בזה דודאי עיקר סירכא דהוה ריעותא הוא סירכא דבוקה, אבל סירכא תלוי' קיי"ל דהוה רק הפשטת ליחה בעלמא, דסירכא גמורה הבאה מחמת נקב דרכה להדבק במקום אחר, והא דסירכא תלוי' הוה ג"כ ריעותא לבועא, יש לומר משום דחיישינן שמא סופה להדבק. והנה הר"ן כתב אהא דסירכא כסידרן דכשרה למ"ד אין סירכא בלא נקב ואע"ג דאין טרפה חוזרת לכשרותה, מ"מ מהני סתימת הסירכא כסדרן, משום דאמרינן שהסירכא כסדרן מתחלה בעת שנעשה הנקב עומד להסתם ומן הדין היה כשר גם קודם שנסתם, וא"כ האי סברא נאמר ג"כ אהא דריאה שנקבה ודופן סותמתה במקום חיתוכי דאוני הגם שאין כשר רק אם סריך מ"מ זו שעומדת להסתם כשר מתחלה גם קודם שנסתם, ומעתה אתי שפיר ד' הש"ך דהא מצינן להקל בסירכא תלויה שיצאתה מבועא נגד הדופן במקום רביתא משום ספק שמא עומד הסירכא להדבק בדופן היטב ויהיה סתימה מעלייתא וא"כ הוא כשר, והוה זה ספק ספיקא להקל שמא אין כאן נקב ואין עומד הסירכא להדבק כלל ואפילו אם הוא מחמת נקב ועומד להדבק שמא עומדת להדבק לדופן בסתימה מעליא, ולכן השמיענו זאת הראב"ד כיון דעתה לא סביך ולא סריך חיישינן, ומעתה שפיר סיים הש"ך כש"כ לדידן דמחמרינן מצד התקנה היכא שסרוכה לדופן ג"כ שאין לנו להקל שמא יסתם, כיון שאפילו יסתם בסתימה מהדופן יהיה אסור, וזהו כוונתו של הש"ך שאם הראב"ד לא צירף להקל שמא יהיה אח"כ סביך ומתדבק לדופן הגם שלדידיה היכא שיתדבק לדופן הוי היתר גמור, כש"כ לדידן שגם אם מתדבק לא הוי היתר גמור

ומעתה נראה לענ"ד בענין מה שאנו דנין שלמאן דסבר בסירכא תלויה היוצאת מהבועא מהני בה מיעוך ומשמוש וכמו שכ' האחרונים דהכי קיי"ל וכן הכריע התב"ש להקל בזה במקום הפסד, וא"כ חזינן שמה שעוברת ע"י מיעוך לא מיקרי ריעותא להצטרף לריעותא אחרת לספק בנקב, ולכן וודאי גם בסירכא דבוקה לבשר שבין הצלעות באופן שמדינא מהני זה להיות סתימה מעלייתא מהני בה מיעוך, דהא חזינן שמה שעברה ע"י מיעוך אין מצטרף להבועא לעשות ספק נקב, וחומר הסירכא שאנו אומרים שסירכא דבוקה שעברה ע"י מיעוך הוא קולא גדולה לא שייך כאן משום כיון שמן הדין כשר בלא מיעוך ודאי דע"י מיעוך כשרה

אלא להפוסקים שסוברים דסירכא תלויה מן הבועא לא מהני בה מיעוך א"כ חזינן שגם אם עברה ע"י מיעוך עדיין נשאר עליה שם ריעותא להצטרף לתרתי לריעותא, וא"כ כיון דקיי"ל דתרתי לריעותא גם נגד הדופן אסור כמו שהבאנו לעיל דברי הראב"ד, א"כ יש לחוש גם בסירכא דבוקה שעברה ע"י מיעוך שעדיין יש בה שם תרתי לריעותא, ואף שיש לחלק ולומר בשלמא בסירכא תלויה דלא מהני בה מיעוך אמרינן גם אם עברה ע"י מיעוך כיון שיש ריעותא לפנינו חיישינן שמא לא היה המיעוך בטוב ובאמת הוי סירכא, מה שאין כן בדבוקה לצלעות שעברה ע"י מיעוך יש לומר הא גם אם נחוש להמיעוך שלא היה בטוב עדיין הוא כשר מדינא, מ"מ יש לומר כיון דחזינן להראב"ד בסירכא תלויה מבועא נגד הדופן לא מקלינן משום הסברא שמא ידבק הסירכא לדופן, הגם ששפיר יש לומר בזה דהוי ס"ס כמו שכ', רק שאנו אומרים ודנין התרתי לריעותא כמו שהוא לפנינו שלא נדבק לדופן, א"כ יש לומר שגם בעברה ע"י מיעוך אנו, אומרין שאין כאן סתימת דופן ואנו חוששים להחמיר בהמיעוך אף שהוא מיעוך טוב מ"מ הוי זה ריעותא כיון שהיה הסירכא על מקום שהיה בועא הוא נחשב ריעותא, שהיה בה דבר שירד במיעוך ולכן הוי תרתי לריעותא מה שנמצא על הבועא דבר מה דאזיל ע"י מיעוך

ועוד יש להעיר כיון דחזינן דסירכא דבוקה מהני בה מיעוך גם בשלא כסדרן וסירכא תלויה מתוך בועא לא מהני בה מיעוך א"כ חזינן שביוצאת מן הבועא תמיד דין סירכא עליה וחמורה מסירכא לחודא במקום שאסורה מדינא, וא"כ ה"נ לענין תרתי לריעותא כיון שהיה עליה סירכא תלויה שיצאת מן בועא, ממילא לא נוכל לתלות להקל מצד סתימת דופן דהא בסירכא לחודא בלא בועא לא מקלינן מצד סתימת דופן כש"כ בסירכא