באר משה (דנשבסקי) א מג

היה רוב של הוושט חתוך מקודם, משא"כ לרב יהודה דמכשיר בהגרים שליש ושחט שני שלישים, הגם שזה ודאי יודה שאם הקנה נחתך שלא ע"י שחיטה שליש במקום הגרמה ושליש במקום שחיטה שודאי מצטרפים שניהם להיות טרפה, דהא מה דגמירי הגרמה הוא לפסולה של השחיטה ולא שהגרמה שלא במקום שחיטה ועם מקום שחיטה שניהם אין מצטרפים לאסור הבהמה, ושחיטה ג"כ ודאי דאין מועיל, רק כל שיש חלק ברוב הראשון אשר נשחט, אז מצטרפים ג"כ מה ששוחט אח"כ בעת עדיין אותו הבע"ח חי שיחשב רובו נשחט, וה"נ נימא לענין להוציא מידי נבלה כשרוב הסימן נגמר, ואז היה חלק באותו הרוב שאין ראוי להתירו ולהוציאו מידי נבלה, כמו בנ"ד שיש חלק בוושט שלא נחתך בכשרות השחיטה מ"מ יועיל זה ששוחט אח"כ עד רובו בכשרות השחיטה להוציא מידי נבלה, והסברא היא שאותו שנשחט אם שיש לצרפו להיות רוב במה שנשחט שלא כהוגן ויהיה אסור, מ"מ כל שיש לצרפו לשחיטה כשרה מצרפינן, והתם בהגרים שליש ושחט שני שלישים אי מצרפינן שליש האמצעי לשליש השלישי ולא להשליש הראשון הוה כשרה, ובנ"ד ג"כ מצרפינן החלק מן הוושט הנשחט קודם שנגמר רובו של הוושט בצירוף מקום הנקוב למה שישחט אח"כ ויהיה רוב בס"ה להוציא מידי נבלה כמו אם היה נקוב הוושט ונשחט במקום אחר. ונמצא מכל זה שדין זה שאנו מסופקין, אם מקצת וושט היה נקוב לד' הסוברים שנקובת הוושט הוה רק טרפה וגמר לשחוט הוושט ברובו לבד ממקום הנקב, והשחיטה היה במקום הנקוב, יהיה תלוי במחלוקתן של הדין בהגרים שליש ושחט שני שלישים, שלדעת המתירין שם בכאן יהיה לו רק דין נקובת הוושט דהוה רק טרפה ולא נבלה, ולדעת האוסרים בהגרים שליש ושחט שני שלישים מפני שבעת שחיטת רוב הקנה היה אז חלק מן הגרמה בו, וכיון שנפסל אז אין מועיל מה שמשלים לשחוט עוד בקנה והוא שיטת הרשב"א בתוה"א, ודאי דכאן יהיה נבלה גם לד' הסוברים שנקובת הוושט הויא רק טרפה, מ"מ כיון שבעת שחיטת הרוב היה אז בצירוף חלק המקום הנקוב ובעת מעשה היה הרוב וושט נחתך בחלק פסול בו ואם היה נשאר כך הוא נבלה, בודאי אין מועיל מה שישלים אח"כ. ומעתה הבעל העיטור לטעמו שפסק בהגרים שליש ושחט שני שלישים דכשרה, יסבור בנקב בוושט ושחט באותו מקום רובו לבד שיהיה שחיטה להוציא מידי נבלה

הן אמת שיש לפקפק על ראיה ודמיון שאנו מדמין להגרים דשיטתו שכל שבאותו צד יש חתך כיון דשנים או שלשה מקומות שליש ושחט שני שלישים, דהא מכשרינן גם בשחט שליש והגרים שליש ושחט שליש, משום שיש כאן רובא בשחיטה, ולא אמרינן הא בעת שנגמר שליש ההגרמה אז נחתך רוב הקנה בחלק פסול, אלא אפ"ה מצרפינן זה של המיעוט הראשון ששחט במקום שחיטה למיעוט האחרון ומכשרינן, ואלו בשחט שליש קנה ודרס שליש קנה אף אם ישחוט שליש האחרון של הקנה ודאי דפסולה השחיטה לפי שבעת שחיטת רוב הקנה ע"י הדרסה נפסל אז ולא מהני לאכשורי מה שישחוט אח"כ, וע"כ צריך לחלק דבשחט שליש והגרים שליש ושחט שליש, שם מכשירינן אף שבעת שנשחט רוב הקנה היה בזה ע"י הגרמה, משום דהגרמה ומקום שחיטה אין מצטרפינן ולכן מצרפינן מיעוט הראשון למיעוט האחרון של מקום שחיטה, משא"כ בדרסה וחלדה כיון שהוא במקום שחיטה וכיון שנצטרפו בעת שנחתך רובו של הסימן ונעשו ביחד רוב אין מועיל מה שישחוט אח"כ עוד בהכשר, וא"כ הכא נמי במיעוט קמא של הוושט בנקב ואח"כ שחט שני חלקים בשחיטה, כיון שבעת אשר נגמר הרוב במקום שחיטה ונצטרף אז חלק הנקוב, לא יועיל מה שישחוט אח"כ, וא"כ אין להביא ראיה לזה ממה שהבאנו מהגרים שליש ושחט שני שלישים, אך למאן דסבר שבשחט שליש והגרים שליש ושחט שליש אוסר, וכן בהגרים שליש ושחט שליש אוסר ג"כ, והוא שיטת הר"ז הלוי והרמב"ן המובא בר"ן פ"ק דחולין, וא"כ סברי אשר במקום שנגמר רוב השחיטה בהגרמה אוסר גם כשישחט אח"כ, וכן במקום שנגמר הרוב בשחיטה בהגרים שליש ושחט שליש לחוד, אוסר ג"כ משום שאין כאן רוב שחוט, ואפ"ה מכשיר בהגרים שליש ושחט שני שלישים משום כיון שבהצטרפותם ביחד מועיל כו' שבעת הרוב לא היה ע"י הפסול, ה"נ יהיה זו ראיה ברורה לדידן בנקובת הוושט כל שגמר הרוב לא היה ע"י נקב, וכן בס"ה היה רוב בשחיטה מבלעדי המקום הנקוב הגם שבעת גמר רוב מהוושט היה בו חלק נקוב ג"כ מקודם מ"מ מצטרפינן לעשות שחיטה להוציא מידי נבלה, וזאת נוכל לומר גם למאן דסבר גבי הגרמה כשר בכל גוונא כשרוב היה שלא ע"י הגרמה בין הגרים שליש ושחט שני שלישים ובין ששחט שליש והגרים שליש ושחט שליש, ואלו פסול במקום שחיטה זאת לכו"ע אם שחט שליש ודרס שליש ואח"כ ישחוט שליש שפסולה משום שבעת הרוב היה ע"י פסול במקום שחיטה, מ"מ נוכל לומר בנקובת הוושט וגמר עד רוב בהכשר הגם שאין הרוב מכשירו לפי שהרוב היה בצירוף הנקוב, מ"מ נוכל לומר גם לדעה הלזו שכל שאין הפסק בעת שגמר הרוב בהכשר למה ששחט אח"כ להשלים הרוב בכשרותו של השחיטה תיהני להוציא מידי נבלה, נהי שאין להביא ראיה מהגרים שליש ושחט שני שלישים מ"מ יש לומר שבאופן זה הוה הדין אם דרס שליש ושחט שני שלישים בוושט שתיהני להוציא מידי נבלה וזו היא שיטת בעל העיטור וכמו שכ'

והנה ראיתי בספר הנחמד בית הלוי חלק ב' להגאון הג' רי"ב זצלה"ה (בסי' כ"ד) שהאריך הרבה לפלפל בענין זה של נקובת הושט ע"פ שיטת הרא"ש, ורצה לפרש דבעיא דשהה במיעוט סימנים להמפרשים על מיעוט קמא דושט יתכן גם להמפרשים הסוברים דנקובת הושט הוי נבלה, ומפרש כוונת הרא"ש שהוא יכול לסבור ג"כ דנקובת הושט הוי נבלה, רק עיקור החילוק שכל שהדבר ששחט אילו היה נשאר שלם היה אפשר להיות בו שחיטה כשרה גם מבלעדי זה המקצת יעוש"ה בדבריו באות ח' ואות ט' בסי' הנ"ל. והנה נבוך אני בכוונת דבריו במה שכתב שלכך הספק שאין מעכב מיעוט הסימן השחוט את השחיטה דאפשר היה לשחוט גם אם היה נשאר שלם, ולכן במחצה יפסול השהיה לכו"ע עכ"ד, ואני תמה הא מ"מ הא ראוי לשחוט למעלה שלא במקום החתך ולהשלים אח"כ לרוב, ואז לא היה מעכב במה שהיה נשאר אותו המקום לחתוך עתה קודם השהיה אם היה שלם ואם נאמר דשיטתו שכל שבאותו צד יש חתך כיון דשנים או שלושה מקומות כשר בשחיטה אין נחשב זה כחתך כלל אחרי שחתוך מקודם באותו הצד זה מנין לנו לומר כן, הלא הגמ' בעי לחלק מתחלה בין שחט במקום חתך לשחט שלא במקום חתך אפילו בקנה שנפסק רובו, אך מסקינן בתר הכי, כיון שנפסק רובו אין סברא להועיל מה שחתך למעלה, אבל קודם שנפסק רובו לא יועיל מה שישחוט למעלה באותו הצד שיש למטה חתך, וא"כ גם בנשחט מחצה ראוי הוא להיות מועיל אם ישחוט למעלה או למטה מן מקום המנוקב. וגם עצם הסברא שכתב שם שכוונתו שאותו המקום אם היה נשאר שלם לא היה מעכב, הא גם אם אותו מקום החתך של קודם השהיה היה נשאר שלם רק שלמעלה היה חתוך היה מועיל. אמנם יש לומר שכוונתי שכל אותו צד בהסימן בהמקום שהיה שחוט אחד הוא, שהרי השחיטה צריך להיות בהיקף הסימן ברוב היקיפו וע"כ אנו אומרים שכל שאותו המקום החתוך אם כל אותו הצד בהסימן היה נשאר שלם לא היה מעכב הוא חשוב מיעוטו שאין מעכב זה בשחיטה, אבל בחציו של הסימן כל שאותו הצד נצרך להשחט בהכרח להשחיטה ולכן לא נוכל להקל בשהיה אחרי שנצרך להשחט אותו הצד, וע"כ השחיטה חשוב חלק מן השחיטה מה ששחט באותו צד קודם השהיה כיון שאותו הצד מוכרח היה להשחט: