באר משה (דנשבסקי) א מא

אמנם לדעת הפוסקים הסוברים דנקובת הוושט הוי רק טרפה ולא ס"ל להאי כללא דטרפות בסימנים המה מפסידי השחיטה רק דהוה ככל טרפות, רק פסוקת הגרגרת ברובו, כיון שרוב היקפו נחתך אין להשחיטה במה להוסיף באותו הסימן ולכן אין מועיל השחיטה, כיון דאין כאן רק סימן אחד, וגם בעוף אף שדי לו בסימן אחד מ"מ אין מועיל לו שחיטת הוושט מפני שהקנה אין ראוי לשחיטה, וכמו שכתבו התוס' (דף ט' ע"א ד"ה כולו) גבי שמוטה, אמנם נקובת הוושט ושארי טרפות בסימנים הוי שפיר רק טרפה ושחיטה מועלת בו. והנה יש לעיין בזה אם הדין בוושט להוציא מידי נבלה כמו בקנה דסגי גם בחצי קנה פגום להשלים, ויהיה הדין בוושט ג"כ שהיה בו נקב בחצי רוחב הוושט והשלים בשחיטתו לרובו דהוה שחיטה להוציא מידי נבלה ויהיה רק טרפה, או שנאמר שזה יודו גם הסוברים דנקובת הוושט הוה רק טרפה, שבוושט כיון שגם נקב משהו מטריפו כל הרוב הוא נצרך להשחיטה ואם היה בו נקב והשלים לרובו בשחיטה לא חשוב הוושט נשחט, רק במקום ששחט שלא במקום חתך בזה מועיל השחיטה של רוב וושט להוציא מידי נבלה כמוש"כ, וכן במקום שהיה נקב ברוחב הוושט משהו והשלים לשחוט הרוב בוושט גם חוץ ממקום שהיה נקוב בתחילה יש לומר ג"כ שאין השחיטה מועלת גם לד' הסוברים דנקובת הוושט הוה רק טרפה, משום כיון שבעת השחיטה כשהיה רוב הוושט חתוך היה זה בהצטרפות אותו המקום שהיה נקוב שלא ע"י השחיטה וניטל חיותו של הוושט ואז הוה נבלה ואין מועיל השחיטה בהיתר מקומו של היקף הוושט, כמו דאמר הגמ' (בדף י"ט א') גבי הגרים שליש ושחט שני שלישים שאין מועיל לפי שבעידנא דנפקא חיותא היה ע"י הגרמה שנצטרף לזה

אמנם ממש"כ (בסי' הקדום) והבאתי דברי בעל העיטור שסובר במקום שיש רק פגימה אחת אינה רק טרפה ולא נבלה וכתבנו בטעמו שסובר דנקובת הוושט הוה רק טרפה, ולכן במקום פגימה אחת אשר לא נעשה ע"י רק נקב אחד ולא חיישינן שמא השלים הפגם להרוב וע"כ הוי רק טרפה, א"כ מוכח שבוושט ג"כ לא אמרינן שכל רובו בעי שחיטה וכן הוא לדעתו שכל שנשלם הרוב ע"י שחיטה מוציא זה מידי נבלה

וראיתי אשר הגאון רבינו עקיבא איגר בגליון ביו"ד (סימן כ"ח) שהעיר בספק זה לדעת הרא"ש בשם ר"ת אם כוונתו דנבלה לא הויא בשהיה במיעוט קמא דוושט אפילו נאמר שהשהיה גם במיעוט קמא הויא שהיה, או שנאמר שאם שהיה במיעוט קמא הוה שהיה לא מהני מה שיגמור השחיטה בהוושט באותו מקום החתך לטהר מידי נבלה, רק אם ישחוט במקום אחר בוושט ובאותו הצד שהיה הוושט במקום בזה הוה רק טרפה יעו"ש היטב בדבריו, אמנם לפי מה שכתבתי והוכחתי מד' העיטור מוכח דעתו שגם במקום החתך ג"כ הוה רק טרפה ולא נבלה

מיהו נראה לענ"ד לומר שאפשר גם לדעת בעל העיטור נוכל לומר שכל שהוושט מקצתו נקוב שלא היה בהכשר שחיטה וגמרו עד הרוב הוי נבלה שבעינן כל הרוב של הוושט בשחיטה, רק אם מקצתו ניקב שלא בהכשר שחיטה וגמר באותו מקום החתך לשחוט עד שיהיה רובו של הוושט נשחט גם חוץ מאותו מקום הניקב שלא בהכשר, בזה הוי רק טרפה והשחיטה של רוב הוושט בהכשר השחיטה מוציא מידי נבלה, רק זה נאמר שכי היכי שבאמת אנן קיי"ל לדינא בהגרים שליש ושחט שני שלישים שכשרה כדעת רב יהודה ולא חיישינן מה ששחט שליש אחרי הגרמה ואז היה הפסק רוב קנה שלא ע"י מקום שחיטה, משום שמצרפינן לשחיטה שאח"כ, וה"נ בניקב חלק קטן מן הוושט הגם שבעת שנגמר שחיטת רוב הוושט לא היה בהכשר שחיטה כי חלק ממנו היה שלא ע"י השחיטה, מ"מ אח"כ כשמשלים לשחוט רובו של הוושט בשחיטה לבד מאותו המקום המנוקב מצטרף זה להכשירה להוציא מידי נבלה, וכי היכי שאם היה שוחט במקום אחר לא איכפת לן להנקב של הוושט שיעשה עי"ז נבלה והוה כטרפה ששחטה, ה"נ בגמר באותו המקום הרוב גם בלעדי המקום המנוקב

ולחזק סברא זו בדברי הבעל העיטור נלע"ד להוכיח זה מדבריו בבעיא בשהה במיעוט סימנים דכי גמיר שהיה בחצי סימן גמיר או בין סימן לסימן ומפרש לה בוושט, ולכאורה צריך עיון במאי הוה חצי סימן של הוושט עדיף ממיעוטא של הוושט, ולדברינו אתי שפיר, שכוונתו שבעיא של שהה במיעוט סימנים אם אולי לא יטרף ג"כ בשהה במיעוט הוושט, אך הני מילי באופן שאחר שחיטת המיעוט אחרי השהיה, גמר לרובו של הוושט באותו המקום שישנו לשיעורא של השחיטה גם אחרי השהיה, אז השהיה אין מגרע וכמאן דלא שהה שיעור שהיה הוא, אבל במקום ששחט חצי הסימן א"כ לא ישאר באותו המקום שיעור שחיטתו של רוב הסימן ורק להצטרף של מקודם השהיה בזה פוסל השהיה ואין מצטרף ממה ששחט לפני השהיה

ולפ"ז שבארנו שהבעל העיטור יסביר ג"כ שבעינן רובו של הוושט בשחיטה כשרה אז מוציא מידי נבלה לנקובת הוושט, יתכן יותר הא שכתב שבפגימה אחת הוה רק טרפה ולא נבלה ומשא"כ בכמה פגימות הוה זה כמגרה יהיה נבלה וכמו שהובא בדברינו (בסימן הקדום), ובאמת גם ביש פגימות הרבה היאך נחוש שמא היה השלמת רובי של הוושט ע"י פגימה דווקא הלא רובו של הסכין בלא פגימות הוא, ולפי מה שבארנו עתה דעת בעהע"ט שבאמת בעינן רובו של הוושט שחוט בלעדי הנקבים לטהר מידי נבלה, רק במקום שיש רק פגימה אחת אין לחוש שמא לא נשחט ריבו של הוושט בלעדי הנקב כי ע"פ רוב אין השחיטה מצומצמת רק במשהו יותר ממחצה וא"כ ישאר רובו של הוושט שחיט גם בלעדי הנקב משא"כ במקום שיש הרבה פגימות בזה עלול שלא יהיה רובו שחוט חוץ ממקומות הנקובים ע"י הפגימות, וע"כ הוה נבלה

וראיתי בס' האשכול בהל' שחיטת חולין (סי' י"א) שמביא דברי בה"ג שכתב שחט סי' אחד א"י וסימן אחד ישראל טרפה שהרי נעשית מעשה טרפה ביד א"י וכו' והיכא דאתחיל א"י בשחיטה פורתא ורובא דשחיטה גמרה ישראל אסור דקיי"ל ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף כו', ושקל וטרי בעל האשכול הנ"ל שם בדברי בה"ג, והקשה ע"ז דאי האי פורתא קאי אקנה אפילו למ"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף ג"כ ליכא למפסל מידי דהוה אחצי קנה פגום דמ"ש שחיטת א"י משחיטה שנעשה מאליה, וע"כ האי פורתא אוושט קאי וזה פסול אף אם אינה לשחיטה אלא לבסוף, ומתרץ ד' בה"ג וז"ל וחזי לן בהאי סיומא ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף כשהתחיל א"י במיעוט הוושט וגמר ישראל דנבלה נמי הויא משום דהתחלה נמי מיקרי שחיטה, ואי אמרת אינה לשחיטה אלא לבסוף לא הוי שחיטת א"י אלא נקובת הוושט וטרפה הייא ולא נבלה ונ"מ שאינה מטמאה, עכ"ד לתרץ ד' בה"ג. ואח"כ כתב שלדעת רבוותא כל שניקב הוושט או נפסק הגרגרת ברובו במקום הראוי לשחוט הויא נבלה דלא מהני שחיטה ע"כ. והנה דברי רבינו האשכול המה דברים נחמדים מאוד, שענין אם מקצת השחיטה היה ע"י שחיטת א"י תלי אם ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף למאן דסבר נקובת הוושט הוה רק טרפה, ומעתה נאמר בזה שענין הספק שכתבנו והובא בדברינו דברי רבינו הגאון רע"א להיכא שבמקום שחיטת הוושט היה נקב וגמר בשחיטה עד רובו של הוושט בצירוף הנקב למ"ד נקובת הוושט הוה רק טרפה אם בכה"ג הוה טרפה ג"כ, משום דלענין לטהר מידי נבלה הוושט שוה להקנה שהמשלים לרוב הוא הגומר השחיטה, או שבוושט כו"ע מודו דבעינן שיהיה רובו של הוושט נשחט בשחיטה כשרה גם