באר משה (דנשבסקי) א ד

פתיחה

אמר המחבר הן ראינו רבים וכן שלמים מגדולי המחברים, כאשר העלו דברי קדשם בהלכה בדפוס, הקדימו בפתח ספרם במילי דאגדתא אמרתי אלך בעקבותם, להקדים פתח אמרים בדברי אגדה בחביבות וחשיבות לימוד התוה"ק, ורום ערך מעלת הלומד ע"מ לעשות

איתא בקידושין (מ' ע"ב) תניא ר' יוסי אומר גדול לימוד שקדם לחלה ארבעים שנה לתרומות ומעשרות נ"ד שנה לשמיטות ס"א שנה ליובלות מאה ושלש שנה, וכשם שהלימוד קודם למעשה כך דינו קודם למעשה כדרב המנונא, דאמר רב המנונא אין תחלת דינו של אדם אלא על דברי תורה שנאמר פוטר מים ראשית מדון, וכשם שדינו קודם למעשה כך שכרו קודם למעשה שנאמר ויתן להם כו' בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו. ופירש"י ע"ז, בעבור ישמרו חוקיו ואמר נמי לעיל תשמרון זה משנה, ועל ינצורו פירש"י יקיימו. והנה מאמר זה של ר' יוסי צריך ביאור על הוכחת ר' יוסי לגדלות הלימוד מצד קדימתו להמצוות שזכר, כמו חלה ותרו"מ ושמיטות ויובלות, בשלמא אם שניהם היו ראוים אז לקיימם והקדים האחד, אז היה זה הוכחה על חשיבות ערכו נגד השני, אבל כאן שקדם לימוד לכל המצוות האלו שזכר, שלא היו ראוים להתקיים מצד שהמה תלוים בארץ שזמנם מאוחר עד שיכנסו לארץ ויגיע זמן קיומם, הכי נאמר ששמיטה גדולה מקיום מצות יובל מפני ששמיטה קודם ליובל, וכן הכי נאמר שמצות שמיטת קרקעות ומצוות היובל קטנים מן הפרשת תרו"מ לפי שתרו"מ קדם לשמטה ויובל בזמן, אדרבא מצינו שעבירת היובל ושמיטת הארץ הוא גדול מאוד שזה גרם כל החורבן. ובלא"ה קשה על הוכחת גודל המצוה, מצד הקדימה בזמן, הלא בטבעי גידולי הארץ מצינו ע"פ רוב שהטפל בא קודם כמו שהתבן צומח קודם הגרעיני תבואה, והשחת שהוא מאכל לבהמה בא קודם לכל, הכי נאמר שהשחת חשוב מהתבואה מצד קדימתו, וכן בכל צמתי אילנות בא תכלית הדבר הוא הפירות, אחרי גידול כל העץ והעלים, וא"כ צריך להבין הוכחת ר' יוסי על חשיבות הלימוד מצד הקדימה להמצוות בזמן, כן יש להבין הא שמפרש ישמרו חוקיו, שהישמרו זה משנה, בשלמא לעיל (דף ל"ז א') דריש הגמ' שפיר שתשמרון זה משנה משום דכתיב תשמרון לעשות וכמו שפירש"י שם שמביאה לידי מעשה משום שנאמר תשמרון לעשות, אבל כאן מנא לן שישמרו חוקיו הוא על משנה

לבאר זאת נקדים המאמר הקדום שם בגמ' בקידושין, וכבר היה ר' טרפון וזקנים מסובין בעלית בית נתזה בלוד, נשאלה שאילה זו לפניהם תלמוד גדול או מעשה גדול, נענה ר' טרפון ואמר מעשה גדול, נענה ר' עקיבא ואמר לימוד גדול, נענו כולם ואמרו לימוד גדול שמביא לידי מעשה, והנה אם נפרש כפשוטו שכל חשיבות הלימוד הוא שמביא לידי מעשה, הלא זה בעצמו מוכיח שמעשה גדול, שבכל מקום ההכנה הוא טפל להתכלית היוצא אח"כ, והתכלית היוצא מן המעשה המוקדמת שמביא לידי זה הוא העיקרי, דרך דוגמא אם יסע אדם נסיעה ארוכה למען השיג איזה מטרה שם, הלא עיקר התכלית של מעשה נסיעתו הוא השגת מטרתו שנוסע עבור זה, הכי נוכל לומר ע"ז שנסיעתו גדולה מן התכלית שישיג ע"י נסיעתו לפי שהיא מביאו לידי השגת תכליתו, הלא מובן לכל שהדבר התכלית הוא גדול וחשוב לו וע"כ כדאי לו שהעמיס על עצמו כל טורח והוצאה של נסיעתו הגדולה, וה"נ כיון שאמרו שחשיבות גדלות הלימוד שמביא לידי מעשה, א"כ מזה גופא נלמד שמעשה גדול.. והנה רש"י פירש כאן בקידושין, לימוד גדול שמביא לידי מעשה, נמצאו שניהם בידו, נראה כוונת רש"י דודאי בעצמות ימוד זולת המעשה הנצמחת מן הלימוד היה מעשה גדול, רק מחמת שע"י הלימוד יהיה בא לידי מעשה א"כ יהיה שניהם בידו הלימוד וגם המעשה ומחמת זה נתגדל הלימוד מן המעשה

והנה בב"ק (י"ז א') אמרינן בגמ' "קיים אמרינן לימד לא אמרינן" ופריך שם והאמר מר תלמוד גדול שמביא לידי מעשה, ופירש"י אלמא מעשה עדיף, ודקדקו שם על זה בתוס' הא (בקידושין מ' ב') אמרינן מחמת זה תלמוד גדול, וכאן בקידושין כתבו התוס' לתרץ פירש"י שאדם שלא למד עדיין ובא לימלך אם ילמוד תחלה או שיעסוק במעשה אמרינן ליה למוד תחלה לפי שאין ע"ה חסיד, אבל אדם שלמד כבר המעשה טוב מהלימוד. והנראה לומר ע"ז ביתר ביאור ובהסבר נאה וידוקדק בזה תירוץ הגמ' שם בב"ק דמשני הא למגמר והא לאגמורי, והוא ע"פ ששמעתי בימי ילדותי שענין זה הוא דוגמא לבית חרושת המעשה עם מכונות גדולות הנעשה לעשות מחטין וכדומה, שבאמת תכלית של בית חרושת המעשה והמכונות הוא עשיית הדברים שיעשו בהמכונות, מ"מ הבית תרושת המעשה והמכונות יקרים הרבה יותר מן כל הנעשה ביום אחד או מה שיעשה בחודש אחד, אך בסך הכל כל מה שיעשה כל משך זמן קיומן של בית חרושת המעשה והמכונות עולה זה הרבה והרבה יותר מן הוצאת עשיית המכונות והשייך לזה. כן הדבר, הלימוד הוא מכונה הגדולה להתכלית שיוצא ממנה, הוא המעשים טובים שיעשה האדם כל ימי חיי הבלו בעוה"ז, הן בעשיית מצוות מעשיות והן בזהירות מכל איסורי תורה שהזהירנו הקב"ה בתורתו הק' שבכתב ובע"פ, וכל מדות טובות הנכללות בתוה"ק, ע"כ יקר הוא הלימוד מן עשיית מצות פרטים, אבל בכלות ימי חיי האדם שהמכונה נגמר, אז בס"ה כל המצוות שעשה האדם כל ימי חייו, כאשר קיים כל המצוות אשר היה מוטל עליו ע"פ התוה"ק וגם היה נזהר מכל אשר איננו נכון ע"פ דרכי התוה"ק, ע"י המכונה היקר הוא הלימוד תורה שלמד, יקרים המה כל המעשים מן עצמות הלימוד שלמד, וע"ז מביא ראיה מן מה שאמרו תלמוד גדול שמביא לידי מעשה וא"כ המעשה הוא התכלית מן הלימוד, וע"ז משני הגמ' הא למגמר והא לאגמורי, כי למגמר, הלימוד שלמד לעצמו, בכלות ימי חייו נגמר מלאכת המכונה של למודו בתו' הק' שהרי לא יעשה עוד מעשים טובים, שהיום לעשותם ובמתים חפשי, לכן קיום המעשים שעשה כל ימי חייו יקר מהלימוד, אמנם לאגמורי שלימד לאחרים שע"י שיתעסקו תלמידיו בלימוד התו' הק' שהמכונה שעשה ע"י לימוד לעצמו ולאחרים, שעדיין ל נפסקה פעולתה והיא הולכת ומביאה למעשים טובים רבים ע"י תלמידיו ההגונים, גם לאחר כלות ימי חייו, מכונה כזו יקרה מאוד ולכן הלימוד לאחרים חשוב מן כל המעשה שעשה בימי חייו בעצמו

ובזה יתורץ מה שיש לדקדק על שיטת רש"י וכפי שכתבו בתוס' בשם יש מפרשים שמה דאמרינן תלמוד גדול הוא רק לענין לכתחלה כשבא ללמוד, אבל אח"כ המעשה גדול, הא משנה שלמה שנינו סוף הוריות וסתים לנו בלי שום חולק שם, ת"ח קודם לכהן גדול ע"ה ודרשינן שם בגמ' יקרה היא מפנינים מכה"ג שנכנס לפני ולפנים, ושם אנו דנין על החשיבות לא על השאלה איך לעשות בתחלה, אך למש"כ אתי שפיר ששם בהוריות קאי על ת"ח המשפיע בתורתו לתלמידיו לאגמורי להו שהוא עומד לדור דורים, חשיבותו גדול מן הכהן גדול, שעשיית מצוותיו הוא רק הנעשה בחייו

אך יפלא לנו מאמר חז"ל (כתובות קי"ב ב') שאמר ר' אלעזר ודרש מקרא דטל אורות טלך כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו, וכל שאין משתמש באור תורה אין אור תורה מחייהו, ור"א שראה את ר' יוחנן מצטער ע"ז אשר נעל לפני עמי הארצות שערי תחה"מ, אמר לי' רבי מצאתי