באר משה (דנשבסקי) א טז

ששחיטת מין דמיא לניקב לפי שאינו בר זביחה ואוסר הבהמה לאכילה, אבל מצד תקרובת עבודת אלילים אין ביכולתו לאסור אותה במקצת זביחה, היינו במקצת הסימן כאשר ביארנו

ולכאורה יש לבע"ד לחלוק על מש"כ, והוא דנהי שנאמר שאם שחט לע"ז רק חצי הסימן והשחיטה לא נגמרה לא חל על זה שם תקרובת ע"ז כמו שכ' לדעת רש"י והרשב"א, מ"מ כל שנגמרה השחיטה הגם שנגמרה ע"י ישראל שלא לשם ע"ז, מ"מ יצטרף לקרות על התחלת השחיטה שם שחיטה, וממילא תיאסר משום תקרובת ע"ז ששחט המין בתחלה לשם ע"ז, למאי דקיי"ל ישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף, וכמו דאמרינן בחולין (כ"ט ע"ב) גבי שחוטי חוץ, בשוחט מיעוט סימנים בחוץ וגמרן בפנים, שלמ"ד ישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף חשוב זה שחוטי חוץ, וא"כ מצטרף מה שנשחט בפנים לעשות המקצת שנשחט תחלה בחוץ לשם שחיטה, וה"נ נימא שנצרף מה שגמר ישראל השחיטה שיקרא שם שחיטה על תחלתו ותיאסר הבהמה במה ששחט המקצת לע"ז. אך באמת ז"א, דהני מילי שמועיל מה שנגמר השחיטה גם שלא תהי' לשם ע"ז לעשות המקצת הנשחט בתחלה לשחיטה, במקום שאותו האיש ששחט המקצת בתחלה לע"ז גמר שחיטתו, אבל אם אותו האיש לא גמר השחיטה רק אחר גמרו, לאו כל כמיניה להשני לעשות שם עבודה על הראשון, דא"כ מצינו שהשני יגרום חיוב על הראשון, ולא מצינו שיתחייב אחד ע"י מעשה האחר. ודוגמא לזה מצינו בשבת (ג' ע"א) דבעי הגמ' מתחלה שיתחייב זה עוקר וזה מניח דפריך הגמ' שם והא איתעבידא מלאכה מבינייהו, ופירשו שם התוס' ד"ה שניהם שאין כוונת הגמ' להקשות שיתחייב הראשון, שזה אין סברא שעל ידי השני שעשה מלאכת ההנחה יתחייב הראשון, רק על השני קפריך עיי"ש, והנה היאך נחשוב עבודה להראשון ע"י השני שגמר השחיטה, ורק בפרה אדומה בהכשרה דפרה כיון שדבר מצוה הוא שפיר מצרפינן עצמן זה לזה, משא"כ בדבר עבירה אין שייך לצרף השני להראשון

ומעתה אתי שפיר דברי הרמב"ם (בפ"ח מהלכות עבודת אלילים הלכה א') שכתב שם "אבל עשה בה מעשה כל שהוא אסרה כיצד כגון ששחט בה סימן לעבודת כוכבים, ומזה דייק הט"ז שד' הרמב"ם שדווקא סימן אחד חשוב מעשה לאסרה, ובאמת הוא מנגד לדברי הרמב"ם (בפ"ד מהל' שגגות הל"א) ששם מוכח שגם בקצת מעשה נאסרה, ולמש"כ בשיטת רש"י והרשב"א אתי שפיר שנאמר שגם הרמב"ם הולך בשיטה זו, ששם בשגגות דמיירי בנגמר השחיטה אח"כ, אז נאסר גם במעשה כל דהו מצד שישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף. משא"כ בהא שכתב (בפ"ח מהל' ע"ז הל"א) שם מיירי שלא שחט רק סימן אחד ולא יותר, א"כ בעינן דווקא סימן אחד שזה חשוב שחיטה הואיל והוא מעשה שחיטה בחטאת עוף, אבל פחות מזה לא מקרי שחיטה כלל ולא נחשב תקרובת עבודת אלילים כמו שכ'

ועוד נלענ"ד לדון בזה, שמצד הסברא הישרה דגם למאי דקיי"ל ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף וכל פורתא מן תו חשוב שחיטה, הני מילי בשחט מקצתו של הוושט, שאם היה ניקב ולא נשחט היה פסול, נוכל לומר ע"ז ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף, משא"כ בהתחיל לשחוט קצת מן הקנה בזה נראה שאין לומר ע"ז ישנו לשחיטה מתחלה גם אם תוגמר אח"כ השחיטה לחייב ע"ז משום שחוטי חוץ וכדומה, וראיה לזה אם ישחוט מקצת קנה בחוץ ואח"כ יגמור כל שחיטת שני הסימנים בפנים, מסתברא בזה שהקרבן יהיה כשר דהא מקצת הקנה לא גרע מחצי קנה פגום דכשר לשחיטה וא"כ יהיה שחיטה כשרה והאיך נאמר לחייב על מקצת הקנה הראשון משום שחוטי חוץ, וה"נ בשוחט לע"ז לפי מה שביארנו דעת רש"י דאתינן על שחיטת הפורתא שנאסרה מצד שוחט לע"ז מחמת ישנו לשחיטה מתחלה וע"ס, משום שיהיה כעין עבודת פנים, וא"כ נראה מצד הסברא הישרה שדווקא במקצת הוושט תיאסר מצד שחיטת פורתא אבל לא בשחיטת מקצת הקנה

[הגה"ה אחרי כותבי מצאתי מפורש בס' האשכול להר"א אב"ד בהל' שחיטת חולין (סי' י"א) שכתב מפורש שם אהא שהביא שם בשם בה"ג היכא דשחט נכרי וגמר ישראל, שגבי קנה לא שייך למפסל משום שישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף כיון דאפילו חצי קנה פגום כשר, ות"ל שהנחני בדרך אמת]

אך לפי זה יהיה תמוה מה דאמר הגמ' (חולין מ' ע"ב) כגון שהיה חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהו דכולהו בהדי הדדי קאתיין, הא לפמש"כ אפילו אם לא היה החצי קנה פגום ג"כ כולהו בהדי הדדי קאתיין, דלא מיתסר משום שחיטת ע"ז במקצתו של הקנה גם אם ישנו לשחיטה מתחלה וע"ס דמקצת קנה לא נחשב חלק מן השחיטה כלל. ונראה ליישב ולדחוק שמתחלה קסברינן שסתים לן בשחיטת עוף באיזה סימן ששוחט או בוושט או בקנה ולכן קשה והא עולא מעשה כל דהו קאמר וא"כ קשה מכי שחיט בה פורתא אסרה, ואח"כ משני הגמ' כגון שהיה חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא וגמרן דכולהו בהדי הדדי קאתיין, א"כ גם בשלא היה חצי קנה פגום חשבינן שחיטת מקצת הקנה כמו שהיה נפגם ממילא והשחיטה נחשבה בעת גמרו של הקנה, וזה נראה לומר בכוונת הגמ' בכדי שלא יהיה נגד הסברא הישרה

אך לשון הרמב"ם יקשה לפי זה, שהרי הוא כתב מפורש האופן שיתחייב השוחט בשבת בחוץ לע"ז שחייב שלשה חטאות או באומר בגמר זביחה הוא עובדה, או היתה חטאת העוף והיה חצי קנה פגום והוסיף בו כ"ש לשם ע"ז בשבת חייב ג' חטאות, וא"כ משמע שאם לא החצי קנה פגום, גם בשחט הקנה לבדו לא היה אפשר לחייב משום שחוטי חוץ לפי שהיה נאסר מתחלת שחיטת הקנה והוא נגד מש"כ

אמנם נתיישבתי שיש ליישב הגמ' מה שאמרו כגון שהיה חצי קנה פגום כפשטיה שדווקא הוא, אף לפי יסוד הסברא שיסדנו ע"פ שיטת רש"י והרשב"א שכל חיובא של שחיטת הפורתא משום שוחט לע"ז ומה שנאסרה הוא רק משום שישנו לשחיטה מתחלה וע"ס, וע"פ מש"כ שעל תחלתו של הקנה א"א להניח ע"ז שם שחיטה כיון שגם פגום כשר, מ"מ הכא מוכרח הגמ' לומר שהיה חצי קנה פגום, דבאיסור שחוטי חוץ בעינן שיהיה ראוי לפנים, ואם יהיה עליו איסור לגבוה לחוד ג"כ א"א לחייבו משום שחוטי חוץ. וא"כ י"ל שהכא בשוחט לע"ז בתחלתו של השחיטה בעשייתו מעשה לשם שחיטה לע"ז נעשה הבהמה מוקצה לע"ז, וכן העוף במה שהתחיל לשחוט הקנה לשם ע"ז הגם שלא נעשה תקרובת ע"ז בשחיטת מקצת הקנה כמש"כ, מ"מ מוקצה לע"ז נעשה בזה וכמו דאמרינן בתמורה (כ"ט ע"א) אמר רבא בר רב אדא אמר רב יצחק אין מוקצה לע"ז אלא עד שיעבדו ופירש"י לשון ראשון שיעבדו בו שום עבודה לצורך עבודת כוכבים וה"נ בשוחט לשם ע"ז אין לך הקצאה יתירה מן מה שמתחיל בה השחיטה ע"ד לגמור השחיטה לע"ז ומוקצה אסור לגבוה, ע"כ א"א לחייבו משום שחוטי חוץ מפני שהוא נאסר לגבוה. וברמב"ם (בפ"ד מהלכות איסורי מזבח הל"ד) מאימתי תפסל הבהמה או העוף משום מוקצה משיעשו בה הכומרים מעשה כגון שיגזזו אותה, וא"כ י"ל בשחיטת מקצת הקנה ע"ד לגמור השחיטה מתחלת השחיטה של הקנה נעשית מוקצה לע"ז ונאסרה לגבוה, הגם שלא נעשה תקרובת לאסור אותה כזבחי מתים, משום דאין זה עבודה גמורה שתחשב תקרובת מזה, ולכן שפיר פריך הגמ' דא"א לומר חייב משום שחוטי חוץ אפילו בעוף, משום שכיון ששחט בה פורתא נאסרה לגבוה, אבל בנידון דינו של הרשב"א ששם באין אנו לאסור להדיוט שצריך להעשות תקרובת ע"ז, בזה