באר משה (דנשבסקי) א קנד

לוח המפתחות לחלק יורה דעה

סימן א' חקירה במש"כ הט"ז בענין הפרשת תרו"מ וחלה אם הוא מצוה לבד תיקון איסור טבל, והוכחה בראיות נכונות שהוא מצוה לבד ההיתר לאכילה, ויבואר דברי הרמב"ם בואכלת ולא מוכר

סימן ב' בדינו של הרשב"א בתו"ה המובא ביו"ד (סימן ב' סעיף י') שהקשה הב"ח על הרשב"א קושיא חמורה מהא דעשה בה מעשה כל דהו אסרה, יתורץ היטב בזה בארוכה, ויתבאר שיטת רש"י בענין זה (ב"ק ע"ב ב') וגם ד' הרמב"ם (בפ"ח מהל' ע"א)

סימן ג' יתבאר ספק בענין נולד בן שמונה, אם נחתך ממנו בעודו חי, אם יש בזה דין אמה"ח, ואם מותר למכור הבני מעיים מוולדות הנשחטים קודם ח' ימים לב"נ, ואם אבר הנפרש מעובר במעי אמו קודם שכלו חדשיו לחוץ יש עליו דין אמה"ח, ויתבאר בענין זה בארוכה בע"ה וביאור שיטת רש"י והרמב"ם בזה

סימן ד' בשו"ב שקבל איסור בכתב שלא ישתה ועבר ע"ז, אם יש עליו הדין לפ"ד הרמב"ם שצריך שיהיה אחר בודק סכין ונותן לו, וגם ע"ד שבועה בכתב

סימן ה' במי שעבר על עברה מסופקת במזיד והיא עברה שיש ע"ז מלקות, אם נפסל מספק לעדות, ואם נתברר אח"כ שהיה עברה ודאית אם נידון כמזיד ומובא ד' (יו"ד סי' ט"ז ס"ק י"ד) ומה שהשיג ע"ז הגרע"ק איגר, והארכתי בזה וגם עפ"ז ישבתי קושית התוס' (ב"ק ל' ע"ב) למה שטרי חוב המוקדמים כשרים לרבנן מזמן שני וכן על שטר שיש בו רבית

סימן ו' חקירת ספק אם היו מונחים שלשה סכינים, שנים מהם נבדקים כראוי ובאחד היה בו פגם אחד, ובא השוחט שחשב ששלשתן נבדקו והוכשרו לשחיטה ושחט באחד מהם, והחזירו למקומו ולא נודע באיזה מהן שחט, אם יש לומר בזה כל דפריש מרובא פריש ובשלם שחט, ויבואר בגדר קבוע, ובזה בארתי (בסי' י"ח סעיף א') דקאמר שם גבי נמצא פגם אחר שחיטה שאסור, אפילו בעוף

סימן ז' במה דאיתא (בסי' י"ח סעיף י"א) אם לא בדק בין שחיטה לשחיטה בשוחט לאחרים ונמצא פגום אח"כ, שהעט"ז פסק שחייב לשלם והט"ז חולק שפטור מלשלם, והתב"ש פסק שבשל שנים פטור מלשלם, ובשניהם של אחד חייב לשלם עבור אחד, ודברתי בענין זה בארוכה וגם עוד פרטי דינים הנוגעים לזה

סימן ח' שנשאלתי מאחד שקבל עליו שלא ישחוט בעיר זו, אם מותר לו לשחוט לעצמו, והשבתי ע"ז

סימן ט' בשחט מקצת עור בעוף ולא יצא דם והגביה הסכין, אם מותר לשחוט למטה ולראות אח"כ במקום חתך הראשון אם נשאר מקצת העור שלם, ולהתיר בזה

סימן י' בענין זה, אם יצא דם ובארתי בארוכה בע"ה בענין ספק כזה, אם הוא אסור מדאורייתא, וגם בארתי הרבה דברים בענין ספק בטרפות ובדין מחזיקים מאיסור לאיסור, ובארתי דברי הר"ן והרשב"א פ"ק דחולין שכתבו בספק בנשבר הגף שאין ידוע אימתי היה, אם קודם לשחיטה או לאחר שחיטה

סימן י"א בענין נקובת הוושט, אם הוא נבלה או טרפה ובארתי דברי הראשונים ז"ל ודעתם בזה

סימן י"ב בסירכא במיצר החזה לבשר שבין הצלעות שעוברת ע"י מיעוך, אם יש לחוש לתרתי לריעותא כשיש עוד ריעותא אחרת

סימן י"ג בחצר הכבד שנתלש מן הכבד ונמצא בחה"כ נקב עגול, ומחציתו היה מכוסה בקרום ובהנותר ניכר תלישה, ובמקום שהי' דבוק להכבד נמצא שם ג"כ קרום, ולא נודע אם היה סתימה מעליא על כל הנקב, אם תולין בזה במשמוש ידא דטבחא, ודברתי בזה בארוכה בע"ה

סימן י"ד שהשבתי להגאב"ד דדובראוונא בענין מראות בריאה האיסרות, אם נקלפים הקרומים והמראה נשאר על הבשר והקרום נקי בלא מראה, שאם הוא במקצת הריאה שיש להכשיר ע"פ דעת הרשב"א

סימן ט"ו שכתבתי ע"ד סירכא משומן לריאה במקום שהריאה נתרוקנה שם והקרומים דבוקים זה בזה, ודנתי בכמה פרטים שיש לדון בזה אם יועיל בזה מיעוך, והעירותי בזה על ד' העונג יו"ט (סי' ע"ב)

סימן ט"ז עוד בענין הנ"ל, וגם הארכתי להוכיח מהראשונים, שגדר האטום אינו שיהי' משמושו קשה דוקא

סימן י"ז בענין שיור עובי דינר זהב, בארתי דברי הרשב"א במש"כ שלא ידענו שיעורו, רק שהוא פחות מן שיעור חצי עוביו

סימן י"ח דקדקתי על דברי הפלתי שרצה לעשות הוכחה מהש"ס על ערך שיעורו של עובי דינר זה, והראיתי שא"א להיות כמש"כ והעליתי ממקום אחר בע"ה השערה לערך עובי דינר זה מגמ' ומדברי הרמב"ם, שהוא בערך חלק ששית מרוחב אגודל, ולכל היותר חלק חמשית

סימן י"ט בענין כוליא שהקטינה שבגסה שיעורו עד כענבה, בערך שיעור ענבה, שהוכחתי ז שיעורו מגמ'

סימן כ' בדבר שנשאלתי על פרה שבאה מן השדה והיה זב דם מהדדים, אם יש לחוש שמא נקרע רוב בשר החופה את הכרס

סימן כ"א בעז שנמסר לרועה א"י ובא נער הרועה ואמר לו שזאב נשך אותה בשניו, ובעת שהודיע הא"י חפש למצוא המקום שנשך ולא מצאו ואח"כ מצא מקום אדום בעור העז אצל כרסה כעין נשיכה, וחקרתי בזה כמה פרטים ובפרט בענין מהימן ליה

סימן כ"ב בענין נפילה כשהלכה והיא צולעה רק קודם הנפילה היתה ג"כ צולעה, אם יצתה מחשש נפולה, ובארתי בעז"ה בדברי הראשונים בזה

סימן כ"ג בריאה שהוחזקה בתולעים, אם מותר למכור הריאה לא"י מחשש אמה"ח על התולעים, ובארתי בעז"ה שרק איסור תולעים יש ע"ז ולא אמה"ח, וכן דברתי בדין בטול ברוב לאמה"ח לענין מכירה לב"נ

סימן כ"ד אשר כתבתי לרב אחד בענין בע"ח הגדלים בכלים, אם יש להם היתר ע"י סנפיר וקשקשא גם לאחר שפרשו מן הכלים

סי' כ"ה במש"כ הש"ך (בסי' פ"ו ס"ק ט"ו) לבאר הגמ' בחולין (צ"ח א') אבא לא שיער במ"ז כו', ובארתי בעז"ה דברי הגמ' בחולין וביאור נכון בעירובין (פ"ג ע"א):