באר משה (דנשבסקי) א קמט

שגם הכלים נעשים אב הטומאה כמו האדם וכמבואר בכמה דוכתי בגמ', וכדאיתא שם באהלות במשנה ג', ועיין בר"ש שם,. וא"כ יש לומר גם בכלים שנגעו באדם השני שנעשה אב הטומאה ע"י שנגע באדם הראשון בעודו בחיבורין, שהכלים [אם כלי מתכות לשיטת ר"ת או גם שארי כלים לשיטת הר"י מסימפונט] יהיו נעשים אב הטומאה כמו האדם ויטמאו טומאת ז', או אפשר שבכה"ג אין להשני הנעשה אב הטומאה ע"י טומאה בחיבורין, חומר זה שיעשה להכלי כמוהו, ואם נאמר שהשני הנעשה אב הטומאה ע"י טומאה בחיבורין עושה לכלים הנוגעים בו כיוצא בו, א"כ היה התנא יכול לחשוב ארבעה במת כה"ג אדם ואדם בחיבורין וכלים והרביעי בין אדם בין כלים טומאת ערב, מיהו נראה שאפשר לתרץ שהטעם שלא חשיב במתניתין בכה"ג ע"י חיבורין לשיטת הסוברים שהוא מה"ת, או לפי הס"ד בגמ' בע"ז שדיקרב בדיקרב בחיבורין הוא מה"ת, שלכך לא קתני התנא בכה"ג משום דטעם של חיבורין הוא שחשבינן להשני הנוגע בראשון בעודו בחיבורין כמו שהשני נוגע במת גופו, וכאחד חשבינן להו, ולכן לא שייך למחשב בכה"ג שלשה או ארבעה משום שהראשון והשני נחשבים יחד כחד, שגם השני הוי כנוגע בעצמו בהטומאה

עוד יש לחקור לשיטת הסוברים שטומאה בחיבורין הוא מה"ת איך יהיה הדין לגבי כהן אם הוא מוזהר על זה, כגון אם אחד שאינו כהן יהיה מקצתו באהל המת, אם יהי' הכהן מוזהר ליגע באותו האדם שמקצתו הוא באהל המת באותו המקום שהוא חוץ לאהל, והנה זה כלל שכל טומאה שאין נזיר מגלח עליה אין הכהן מוזהר ע"ז, וצריכים אנו לחקור איך הדין לנזיר אם צריך לגלח על טומאה בחבורין. והנה איתא בנזיר (דף מ"ב ע"ב) דפריך הגמ' ואי אמרת טומאה בחיבורין דאורייתא אהא דאמר ר' יצחק ב"ר יוסף אמר ר' ינאי לא אמרו טומאה בחבורין אלא לתרומה, אבל לא לנזיר ועושה פסח, ואי אמרת דאורייתא מאי שנא, ומשני הגמ' כאן בחיבורי אדם באדם כאן בחיבורי אדם במת, ועיין תוס' שם שמפרשים שם לפי שיטתם שס"ל לדינא דטומאה בחיבורין דאורייתא, שחיבורי אדם במת מועיל שהנוגע בו יהי' טמא טומאת ז' מה"ת, אבל חיבורי אדם באדם הנוגע בו שהוא שלישי הוא רק מדרבנן, וא"כ לפי דבריהם מוכח משם שחיבורי אדם במת מועיל לענין הנוגע בו שיהיה טמא טומאת ז' מה"ת, גם לנזיר ועושה פסח, וא"כ לפי דבריהם הנוגע בנוגע במת בעת שהוא בחיבורין עם המת אז מועיל גם לענין נזיר שמגלח ע"ז, וממילא הכהן מוזהר על זה, ויהיה דין זה על טומאה בחיבורין לענין כהן במחלוקת, שלמ"ד טומאה בחיבורין דאורייתא יהיה הכהן מוזהר ע"ז ולמ"ד דרבנן ודאי דשרי

והנה יש להבין דברי הגמ' בנזיר מ"ב ע"ב דפריך שם הגמ' וטומאה בחיבורין דאורייתא הא אמר ר' יצחק ב"ר יוסף לא אמרו טומאה בחיבורין אלא לתרומה וקדשים, אבל לא לנזיר ועושה פסח ואי דאורייתא מאי שנא, ויש לדקדק על מה דהגמ' מקשה בפשיטות דאי דאורייתא מאי שנא, הא מצינו הרבה טומאות שהוא מדאורייתא, ומ"מ אין הנזיר מגלח ע"ז, כמו גולל ודופק שדרשינן זה מקרא ומ"מ אין הנזיר מגלח ע"ז, וכן הא דחרב הרי הוא כחלל שמסקנת ר"ת בתוס' נזיר נ"ד, ע"ב שאין הנזיר מגלח על זה, וא"כ מאי מקשה הגמ' על טומאה בחיבורין, ואי דאורייתא מאי שנא, הא נוכל לומר שהוא מדאורייתא ומ"מ אין הנזיר מגלח ע"ז, וכמו שהביאו התוס' מתוספתא דאהלות שנזיר אין מגלח על כלים הנוגעים במת. ולכאורה עלה על דעתי לומר שאפשר שהגמ' הוי מצי לשנויי שאין הנזיר מגלח על טומאה בחיבורין אפילו אם הוא מדאורייתא,, רק עיקר הקושיא הוא מן עושה פסת שאם הוא טמא מדאורייתא היאך יכול לעשות הפסח בטומאה, וא"כ יש לומר שגם לפי מאי דמסקינן לפי שיטת התוס' דמימרא דר' ינאי שם שאמר שטומאה בחיבורין לא נאמר בנזיר ועושה פסח, הוא מיירי בחיבורי אדם באדם שהוא השלישי בנגיעה, אבל בשני הנוגע בהנוגע בעודו בחיבורין למת לא אמר ר' ינאי, הוא רק לענין עושה פסח, אבל לענין נזיר נוכל לומר שבאמת גם בשני הנוגע בראשון בחיבורין אף שהוא מדאורייתא טמא טומאת שבעה, מ"מ אין נזיר מגלח ע"ז וממילא אין הכהן מוזהר על זה, ומשום שזהו כללא שאין הנזיר מגלח אלא על הנטמא במת לבד

אך מ"מ באמת אין מסתבר לומר כן, שאם נאמר שבאמת גם השני הנוגע בראשון בעודו בחבורין אין הנזיר מגלח ע"ז, ומה דאמר ר' ינאי שלא אמרו דין טומאה בחיבורין בנזיר ועושה פסח דמיירי זה בשלישי הנוגע, הוא משום עושה פסח מוקמינן לה בשלישי הנוגע ע"י חיבורים, א"כ יקשה למה כייל ר' ינאי יחד שלא אמרו טומאה בחיבורים, שהוא השלישי הנוגע על פי שיטת התוס', בנזיר ועושה פסח, הא לא דמי שניהם להדדי שבנזיר גם השני הנוגע בראשון בחיבורין אין סותר, ומאי רבותא השמיענו ר' ינאי שגבי נזיר לא אמרו שלישי בחיבורין כיון שבנזיר גם שני בחיבורין אין הנזיר מגלח ע"ז, וא"כ נראין הדברים שלפי שיטת התוס' בנזיר מוכח הדבר שבשני הנוגע בהנוגע במת בחיבורין גם בנזיר סותר וממילא יהיה הכהן מוזהר על זה, וא"כ הדר קושיא לדוכתא על מה דמקשה הגמ' מדר' ינאי, ואי דאורייתא מאי שנא נזיר, הא מצינו גם טומאות שהם מן התורה מ"מ אין הנזיר מגלח ע"ז כמו גולל ודופק וחרב שהוא כחלל וגם מש"כ להעיר מן עושה פסח יש לומר ג"כ דהלכתא גמירי לה, שגם טומאות שהם מן התורה כל שאין הנזיר מגלח ע"ז הותרו בפסח אפילו ביחיד וכמו שאמרו בגמ' גבי רביעית דם ורובע עצמות שלנזיר ועושה פסח לא נאמרו, ופשטות הסוגיות יורו שרביעית דם הוה מן התורה, הן אמת שהרמב"ם ז"ל (פ"ג מה' ט"מ הלכה ג') כתב וטומאת רביעית דם וטומאת אבר שאין עליו בשר כראוי בין מן המת בין מן החי, יראה לי שכולן טומאתן אינן דין תורה שהרי אין הנזיר מגלח עליהן ואין חייבין עליהן על ביאת מקדש כו' יעו"ש בדבריו, וא"כ לפי דברי הרמב"ם א"ש סוגיא דנזיר דמקשה מדר' ינאי אהא דטומאה בחיבורין אם הוא דאורייתא

אך באמת דברי הרמב"ם צ"ע טובא שמשמע מכל דרשות הפסוקים שבתו"כ ובספרי פ' חוקת שרביעית דם הוא מדרשת רז"ל מן הכתוב, ועוד הרי מקשה בנזיר (דף נ"ו) שם במשנה אמר ר"ע דנתי לפני ר"א מה אם עצם כשעורה שאינו מטמא אדם באהל, הנזיר מגלח על מגעו ועל משאו, רביעית דם שהוא מטמא אדם באהל אינו דין שיהא הנזיר מגלח על מגעה ועל משאה, ודחי ר"א משום שאין דנין ק"ו מהלכה, וכן ר' יהושע אמר לר"ע יפה אמרת אלא כן אמרו הלכה, ואם רביעית דם הוא רק מדרבנן מאי קשיא ליה לר"ע כלל, ואין צריך לומר בזה אין דנין ק"ו מהלכה וכן מוכח דעת הראב"ד שם בהשגתו (בפ"ג מהל' ט"מ) הנ"ל שרביעית דם הוא מקרא דעל נפשות מת לא יבוא שהוא מה"ת, ומה שאין הנזיר מגלח הוא מקרא דוכי ימות מת עליו דמשמעינן דוקא מת שלם, ורק חצי לוג דם וחצי קב עצמות כמת שלם דיינינן ליה, וא"כ צריך ביאור לפי סתימת כל הראשונים שכל הנך טומאות שמן התורה הוא, ומ"מ אין הנזיר מגלח עליהם ואין חייבין עליהם על ביאת מקדש, הא דמקשה הגמ' בנזיר ואי טומאה בחיבורין דאורייתא מהא דר' ינאי דאמר שלא אמרו טומאה בחיבורים בנזיר ועושה פסח, הא מצינו רביעית דם ורובע עצמות שאף שהוא טומאה דאורייתא, מ"מ לענין נזיר ועושה פסח לא אמרינן זה כדאיתא בנזיר דף נ"ג, וה"נ נאמר כן לענין טומאה בחיבורים שהוא מן התורה מ"מ לענין נזיר ועושה פסח לא נאמר ואת: