באר משה (דנשבסקי) א קמו

שידעינן באמת שיש בהם טהורים ודאים רוב ואין כאן באמת רוב טמאים, הגם שכל אחד ואחד יש עליו דין ספק טומאה ברשות היחיד, אבל בזה בציבור שנטמאו בספק טומאה ברה"י נשאר הדין שיעשו בטומאה אליבא דר' הושעי' רבה ושפיר פסק הרמב"ם כוותיה

והנה היוצא מכל דברי שכתבתי ממשמעות דברי הירושלמי ומן הספרי, שטומאת ספק ברה"י בטומאת מת גבי נזיר אין הנזיר מגלח בתורת ודאי, רק בתורת ספק גם למאי דנפסוק כד' ר' הושעי' רבה, אמנם הוא זה נגד דעתן הרמה של בעלי התוס' בכל הני דוכתי שדקדקו מהא דשני נזירים, וגם בענין חיוב ביאת מקדש ג"כ החלטנו שאין כאן ספק חיוב, והוא נגד דעת התוס' בשבועות י"ט שהחליטו בפשיטות, שעל ספק טומאה ברה"י חייב על ביאת מקדש כמו על ודאי טומאה: **(הגה"ה וראיתי למהרי"ט אלגזי בביאורו שעל הרמב"ן (הל' בכורות פ"ה אות נ"ג) שהאריך בענין זה והביא ג"כ הירו' דפסחים נזיר שנטמא בספק רה"י ומביא שם פירושו של הק"ע, והוא מפרש שהפלוגתא היא שר' הושעיה סבר שדין ספק טומאה ברה"י כודאי הוא, ור' יוחנן סבר שאינו רק כספק יעו"ש בדבריו, גם מביא שם שיטת הרא"ש והר"ש בפירושם במשנה (פרה פרק י"ב משנה ד') המזה מחלון של רבים ונמצאו המים פסולין אחרי שנכנס למקדש פטור, ובחלון של יחיד חייב, ומפרש הרא"ש שבחלון של רבים ההזאה הוא לספק טומאה בר"ה ה ולכן פטור על ביאת מקדש, אבל בחלון של יחיד שם מזין לספק טומאה ברה"י, וא"כ דעת הרא"ש והר"ש שכל ספק טומאה ברה"י הנכנס למקדש חייב כעל טומאה ודאית, וכשיטת התוספות שבועות י"ט, ובאמת כבר עמד ע"ז מהרי"ט אלגזי בעצמו שאליבא דר"י א"א לפרש הא דמתניתין בחלון של יחיד כוותיה, דהא איהו סבר מפורש בירושלמי שאין חייב על ביאת מקדש וא"כ אליביה צריך לפרש פירוש אחר במשנתינו, וא"כ מנ"ל שאליבא דר' הושעיה יפרש באופן אחר המשנה ממה שמפרש ר' יוחנן

ובאמת בלא"ה פירושם דחוק, הכי אם המשנה רוצה להשמיענו הדין שעל ספק טומאה ברה"י מתחייב על ביאת מקדש, א"א לאשכוחי כ"א שיעשה ע"י הזאה פסולה, ועיין פירוש הרמב"ם שם שמפרש באופן אחר שבחלון של רבים חשוב כאנוס שכן מבואר (ברמב"ם בהל' פ"א פרק ט"ו הל' ח'), אמנם במשנה מפורש קצת באופן אחר שזה דחלון של רבים דומה לספק טומאה בר"ה ובחלון של יחיד דומה לספק טומאה ברה"י, והמחוור בזה הוא עי' רבינו הגר"א שמפרש שהמים נפסלו מצד ספק ריעותא שכל הפסולים מצוים מצד הספק ולכן בחלון של רבים שנולד על מים ספק טומאה בר"ה וא"כ המים נחשבים טהורים מצד הספק, אמנם בספק טומאה ברה"י שנולד על המים כיון שהמים נחשבים כטמאים, מצד ספק טומאה ברה"י כודאי, ולכן ההזאה נחשבת פסולה ודאית, וממילא ללא הועילה ההזאה וחייב על ביאת מקדש, ואם כן אין שום ראיה לנידון הספק אם חייב על ביאת מקדש על ספק טומאה ברשות היחיד

)** והנה חובה עלינו לישב שיטת התוס' בכל הני דוכתי שהבאנו לעיל, שס"ל שהנזיר מגלח ודאי על ספק טומאה ברה"י, והנה בהספרי נדחק לפרש שקאי על טומאת התהום, או שהם ס"ל שהגמ' דמביא את הדרשא דעליו על טומאת התהום פליגי על הספרי, ולכן הלכה כגמ' דילן, אך מן הירושלמי הלא נאמר שפליגי בזה ר' הושעיה רבה ור' יוחנן, וכפי פירושו של מהרי"ט אלגזי והפנ"מ שמפרשים דר' הושעיה סובר שמגלח בהחלט על ספק טומאה ברה"י וקיי"ל כר' הושעי' נגד ר' יוחנן, אך זה צ"ע איך יפרשו הא דסיפא של הירושלמי שאמר בפסחים היי דינו ספק ר' יוחנן אמר ראשה דפרקא ור' הושעיה אמר ההן דהכא, אמאי קאי ואין לו שום ביאור לפי שיטתם, וכמו שכתבתי לעיל הוא מבואר. ונראה לענ"ד לומר לפי שיטת התוס' שההכרח לפרש לפי שיטתם, שר' הושעיה סובר מגלח בהחלט ור' יוחנן יסבור שאינו מגלח בהחלט רק יש ע"ז דין ספק ונאמר שחילוף גירסא יש בירושלמי כאשר שזה מצוי בירושלמי וצריך להיות ר' הושעיה אמר ראשה דפרקא, ור' יוחנן אמר ההן דהכא, והכי פירושו ששואל הירושלמי איזהו הספק שמצינו במשנה שחשבינן לספק נזיר טמא כדאיתא במשנה אחרונה (בפ"ח דנזיר בדף נ"ט ע"ב) נזיר שהיה טמא בספק ומוחלט בספק דלר' הושעיה א"א לאשכוחי, דממ"נ אם היה ברה"י הלא כודאי טמא הוא ומגלח בודאי, ואם בר"ה הלא כטהור נחשב בהחלט וקרבן טהרה בעי למיתי וע"ז אמר ר' הושעיה רבה שהוא כעין ראשה דפירקא, שנולד ספק בין אנשים שא"א לשניהם להיות טמא וככללא דכיילי התוס' שבאופן זה אין כאן דין ספק טומאה ברה"י, ור' יוחנן אמר ההן דהכא היינו כל ספק טומאה ברה"י, אך מ"מ לפי שיטה זו לא ידוקדק היטב דברי הירושלמי בהא דסככות ופרעות, דאיתא בירו' נזיר פ"ז הל' ג' דאמר ר' יוחנן סככות ופרעות תורה הן אצל תרומה ואין הנזיר מגלח, וכבר ביארנו לעיל ע"פ דרכי דר' יוחנן לטעמיה דאמר ספק טומאה ברה"י אין הנזיר מגלח, לכך מפרש שסככות ופרעות הן תורה אצל תרומה מצד שהוא ספק טומאה ברה"י, אך לפי שיטת התוס' שביארנו דר' הושעיה סבר שהנזיר מגלח בתורת ודאי שלפי שספק רה"י כודאי הוא, ור' יוחנן סובר שספק רה"י אין לו רק דין ספק וא"כ לא יתכן בסככות ופרעות דהמשנה קתני בפירוש, מתחיל ומונה מיד, ואין צריך גילוח מספק, וא"כ איך יפרש ר' יוחנן המשנה, ולכן נראה לענ"ד שמחוור הוא הפירוש שכתבתי לענ"ד וכפי גירסא דילן במה שאמר הירושלמי היי דינו ספק, שלשיטת ר' יוחנן גם ספק גילוח אינו בספק טומאה ברה"י, ולדעת ר' הושעיה יש ספק גילוח ומה שאמר הנזיר מגלח היינו מספק, וכמוש"כ לעיל, ולדעת ר' הושעיה נאמר שסככות ופרעות הוא רק מדרבנן וכמש"כ לעיל

ולמש"כ שיש לומר שאה"נ שספק טומאה ברה"י שטמא בודאי, וספק טומאה בר"ה שטהור בודאי, אין בזה שום חילוק לענין הדין שחילקו התוס' ביניהם, שהיכא שא"א לטמא לשניהם כגון שנולד הספק בין שני אנשים אין שייך דין זה, ובאמת יש להביא ראיה לזה מהירושלמי שמקשה על ר' הושעיה רבה דאמר בציבור שנטמא בספק טומאה ברה"י שיעשו בטומאה, מהא דאמר גבי ציבור שנטמא אחד מהם ואין ידוע איזהו יעשו בספיקן, ומאי הביא משם להכא שנטמא בספק רה"י, הא כאן נעשו כודאין מטעם ספק טומאה ברה"י, משא"כ במקום שנטמא ואין ידוע איזהו שאף שהיה ברה"י מ"מ אין לזה דין טמא ודאי שהרי א"א להיות כולם טמאים, אלא מוכח מזה שאין מחלקין בזה וכל ספק רה"י שוה, וא"כ תשאר קושית התוס' בפסחים ט"ו א' ד"ה חבית שנולד ספק טומאה, שהקשה ריב"א אי ברה"י ספיקו טמא ואי בר"ה ספיקו טהור, ותירצו התוס' שהיה בר"ה שני חביות ונגע באחת מהן ואין יודע איזהו, משום דכה"ג הוו שתיהן תלויות דבר תורה, דלא ילפינן מסוטה אלא דבר שיכול להיות אמת דומיא דסוטה, אבל הכא דודאי אחת מהן טהורה אין לטמא את שניהם מספק, ומביא התוס' ראיה מהא דשני נזירים כו' יעו"ש. ולפי שבארנו לחדש בע"ה שלא יהיה ראיה מהא דשני נזירים, ובאמת בכל גוונא יש דין ספק טומאה ברה"י, כמו בספק טומאה בר"ה שלא נחלק ביניהם, א"כ תשאר הקושיא היכי משכחת חבית שנולד ספק טומאה אי ברה"י הא טמא ודאי הוא, ואי בר"ה טהור הוא

והנה יש לעיין בדבריהם הא איתא משנה מפורשת (טהרות פ"ה משנה ג') שני שבילין כו' הלך באחד מהן ועשה טהרות הזה ושנה וטבל הלך בשני ועשה טהרות, אם קיימות הראשונות אלו ואלו תלויות הן, הרי דמשכחת תלויות גם בר"ה, והר"ש שם כתב הטעם כיון דאחד עשה טהרות בשתי עמים וקיימות המה אפילו בזה אחר זה כבת אחת דמי, ומצאתי בצל"ח שכתב על דברי התוס' הנ"ל לא הוצרכו לומר ברה"י דאפילו בר"ה משכחת לה דבאו בבת אחת, אך למש"כ התוס' לעיל דף י' ע"א ד"ה בב"א דמדאורייתא אפילו בבת אחת טהורים, ניחא שהוצרכו לומר דמיירי ברה"י עכ"ד. ובאמת לפי מה שהבאתי המשנה מטהרות לא הוצרכו לאוקמי בבת אחת דבחד גברא שעשה הטהרות אפילו בזה אחר זה כב"א דמי, והכא בנגע באחד משני החביות הלא נעשה