באר משה (דנשבסקי) א קמ

ונשאר תרומת הדשן לבד שהוא רק כתוב אחד. מיהו יש לומר שמ"מ יש לחשוב זה שני כתובים הבאים כאחד לענין אחר שנעשה מצותו, דאם איתא שבכל התורה גם לאחר שנעשה מצותו יש בו איסור הקדום, א"כ למה לן קרא דוערפו שם להביא עליו איסור חדש לאחר עריפה, תיפוק ליה מצד איסור הקדום, מקרא דכפרה כתיב בה, וממילא נשאר האיסור גם לאחר עריפה, ומדהוצרך הכתוב להעמיד עליו איסור לאחר עריפה, מכלל שבכל התורה לאחר שנעשה מצותו ירד האיסור הקדום ממנו, וא"כ מוכח מזה שלענין שלא כדרך הנאתן גם לאחר עריפה הוא כמו קודם עריפה, ודינו כקדשים שמותר מה"ת שלא כדרך הנאתן, דאם איתא שלאחר עריפה דילפינן מוערפו שם, אסור גם שלא כדרך הנאתן, ומחיים דילפינן מקדשים ודאי דמותר שלא כדרך הנאתן, וכמו שהובא לעיל תוס' (פסחים כ"ו) א"כ הוצרך הכתוב להשמיענו וללמדינו מקרא דוערפו שם, שלאחר עריפה יש עליו איסור חדש שנתנה עליו התורה, למען יאסר גם שלא כדרך הנאתן, אלא ודאי מוכח מזה שזה פשיטא שלאחר עריפה אין חמור מן קודם עריפה שאסור מצד כפרה כקדשים, ואין אסור רק כדרך הנאתן, וא"כ גם במת דילפינן מעגלה אין אסור מה"ת רק כדרך הנאתן. אחר כתבי כל זה מצאתי (במל"מ פרק כ"ד מהלכות אבל) ומוכח מדבריו שדעתו ג"כ שכיון דגמרינן מת מעגלה ערופה מותר שלא כדרך הנאתן משום דעגלה ערופה ילפינן מקדשים ומביא ד' התוספות (דפסחים כ"ו) שהבאתי לעיל

ויסוד סברתי שכתבתי שאם הוא איסור חדש לאחר עריפה אין נכנס זה בגדר נעשה מצותו ואסור, נראה לענ"ד להוכיח זה מהא דבגמ' (פסחים כ"ו א' ובכריתות ו' א' ובמעילה י"א ב') שקיל וטרי לאשכוחי שלשה כתובים הבאים כאחד ודחי שם הגמ', ומטעם זה פריך הגמ' למ"ד שני כתובים הבאים כאחד מלמדים, ואמאי הא שור הנסקל נעשה מצותו בסקילה ואסור לאחר כן, א"ו דזה אין נכנס בגדר זה כיון שהאיסור חדש הוא רק לאחר שנעשה מצותו מצות סקילה, לא מיבעיא לשיטת ר"ת סנהדרין (דף פ' ע"א ובכמה דוכתי) דשור הנסקל אין נאסר מחיים ודאי אתי שפיר, אלא אפילו לשיטת הסוברים שגמר דינו אוסרתו גם מחיים, לכאורה קשה למה לא יהיה זה נחשב מן הדברים שנעשים מצותן ומ"מ אסור, ונראה לענ"ד משום דשור הנסקל עיקר האיסור שנאמר בתורה הוא רק לאחר סקילה שנאמר סקול יסקל כו' ולא יאכל בשרו, דרק מלשון ולא יאכל מרבים גם אם שחטו לאחר שנגמר דינו, וממילא אמרינן שבגמר דינו חל עליו איסור, ולכן כיון דעיקר האיסור מצד לאחר סקילה הוא ולכן הוה זה רק איסור חדש שהוחל עליו מצד שנסקל כדינו, ולכן אין נכנס זה בגדר נעשה מצותו ואסור

ולכאורה קשיא לי בהא דמהדר בגמ' לאשכוחי ג' כתובים לענין שנעשה מצותו ואסור ולא משכח, למה לא חשיב הגמ' פטר חמור דאסור לאחר עריפה לד"ה, דילפינן מג"ש דעריפה עריפה מעגלה ערופה, כדאיתא בקדושין (נ"ז ב' ובבכורות דף ט' ודף י' ע"ב) ואין לומר כיון שעיקר לימודה מעגלה ערופה הוא נכלל בכללא דע"ע, ולכן לא נחשב רק שני כתובים הבאים כאחד, ז"א, דהא ע"כ גז"ש מופנית היא דאל"כ הא בעגלה ערופה יש מיעוט המפקיע, כדאמר הגמ' בפסחים ובכריתות ובמעילה הנ"ל, ועוד דהא יש פרכא די"ל שאני ע"ע דכפרה כתיב בה כקדשים וחמורה, וע"כ צריך לומר שהוא מופנה דשני פעמים וערפתו כתיב גבי פטר חמור, (שמות פ' י"ג ושם בפ' כי תשא פ' ל"ד) ולכן נחשב כתוב אחד לג"ש מופנה, וא"כ הו"ל להגמ' למימר שהוא ג' כתובים הבאים כאחד, תרומת הדשן ועגלה ערופה ופטר חמור **(אחרי שכתבתי כ"ז ראיתי שהתוס' ישנים יומא ס' ע"ב ד"ה משום הקשו למה לא חשיב שחוטה דצפורי מצורע, ותירצו לפי שאין זה קדשים אלא מעשה חוץ, ולפ"ז נסתר כל מש"כ והעירותי משור הנסקל ומפטר חמור, מ"מ מש"כ הסברא שאיסור חדש הבא בעת שנעשה המצוה, אין נכנס בגדר זה ישר הוא ולמש"כ יתורץ קושית התו"י מציפורי מצורע, משום די"ל דהגמ' קאי אליבא דר' יוחנן שהאיסור הוא משעת שחיטה, כדאיתא בקידושין והנה זה איסור חדש ואין נכנס זה בגדר של נעשה מצותו כמש"כ בפנים:)** וצריך לומר כמו שכתבנו מקודם שכיון שאיסור הנאה דפטר חמור מתחיל לאחר עריפה, לא נכנס זה בגדר נעשה מצותו ואסור כמו שכתבנו שזה איסור חדש, ולא מבעיא למאן דסבר פטר חמור מחיים שרי בהנאה ודאי שלא נחשב זה בגדר נעשה מצותו ואסור, אלא אפילו למ"ד שמחיים ג"כ אסור כמו שאיתא שם דברי ר' יהודא, יש לומר ג"כ שאחר עריפת הפטר חמור בא עליו איסור חדש שמחיים עומד לפדיה ולהיות מותר אחר הפדיה, ואח"כ כשנתבטל הפדיון וקיימו בו מצות עריפה, בא עליו האיסור חדש שלאחר עריפתו להיות אסור בהנאה לעולם. והנה שם בגמ' (בכורות דף י' ע"ב) איתא שם אהא דאיתא שם בברייתא נאמר כאן עריפה ונאמר להלן עריפה מה להלן אסור אף כאן אסור, ודייק מזה רב נחמן דע"כ לר"ש הוא דאי ר"י מחיים אסור ע"כ, ולכאורה קשיא היאך פריך הגמ' מחיים אסור הא איצטריך קרא שלא נאמר שאחר שנעשה מצותו שרי כמו שהוא הכלל בכל התורה, ובעגלה ערופה לולא קרא דוערפו שם הוה אמינא ג"כ דשרי לאחר עריפה, ומיעוטא יש בעגלה ערופה דלא נילף מינה, וא"כ שפיר איצטריך קרא גז"ש דעריפה עריפה. והנראה לענ"ד לומר דזה גופא מדייק רב נחמן שע"כ גם לר"ש אסור לאחר עריפה, והוא דאם זה חשוב איסור חדש לאחר עריפה, א"כ מאי נפקא מינה בזה אם מחיים אסור הוא או לא ולכ"ע צריך להיות אסור מגז"ש דעריפה עריפה, דמהיכי תיתי נעשה פלוגתא חדשה בזה, ואם נאמר שגם לאחר עריפה תלוי בפלוגתא דר"י ור"ש, ע"כ נצטרך לומר שאיסור חדש אין כאן לאחר עריפה, רק שהאיסור הקדום לא ניתר בו מטעם שלא נעשה בו מצות פדיה, ולכן פריך שפיר הגמ' אי ס"ד ר"י הוא, פירושו, שדוקא ר"י הוא ולא ר"ש, וא"כ ע"כ צ"ל שהטעם הוא שהאיסור הקדום נשאר עליו מפני שלא היה בו פדיה, והעריפה לא נחשב מצותו ואיסור חדש אין כאן, דאילו היה בו איסור חדש היה ג"כ לר"ש ראוי להיות אסור לאחר עריפה, וא"כ קשה למה לן קרא דגז"ש הא מחיים אסור, ומשני הגמ' דהא גופא ילפינן מגז"ש דעריפה אין נחשב מצותו רק הפדיה, ולמסקנא דקיי"ל דגם ר"ש אוסר לאחר עריפה מטעם הגז"ש, אמרינן שאליבא דכו"ע העריפה עושה איסור חדש בין לר"י ובין לר"ש, ולכן אין נכנס זה לגדר נעשה מצותו ואסור, שכלל זה הוא דוקא לענין איסור הקדום. וא"כ נשאר ההוכחה שהוכחתי לעיל בדברינו שע"כ צ"ל שלאחר עריפה של העגלה ערופה אין עליו איסור יותר מקודם עריפה, וא"כ מוכח ששלא כדרך הנאתן מותר מה"ת כמו שהדין הוא בקדשים, וכמש"כ רש"י ותוספות בפסחים כ"ו, שהבאתי לעיל

ולפי מש"כ שאיסור חדש אין נכנס בגדר נעשה מצותו ואסור, וא"כ מסתמא דגמ' (בפסחים הנ"ל ובכריתות ו' א' ובמעילה י"א) דקרי הגמ' ע"ע נעשה מצותו ואסור, מוכח מזה דהגמ' בהני דוכתי סבר דעגלה ערופה מחיים נאסר, ובזה אתי שפיר מה שפסק (הרמב"ם בפ"י מהל' רוצח) דירידתה לנחל איתן אוסרתה, ודלא כרבא דאית ליה בכריתות (דף כ"ד ע"ב) דעגלה ערופה אין נאסרת רק לאחר עריפה, הגם