באר משה (דנשבסקי) א קטו

ועוד הקשה על הגמ"ר מהירושלמי דאמר שם ריש לקיש בשם בר קפרא לא תטה משפט אביונך בריבו אבל אתה מטהו במתנותיו, אלמא כל שאינו ממתנותיו שזכתה לו תורה קורא אני עליו בריבו

עוד כתב המהרי"ט לתרץ דברי הגהמ"ר דסבר דטעמא דמתנות הוא בגוונא דאמרינן ספק לקט לקט דהוא כיון דאתחזק כאן הלקט הרי אין כאן חזקת מרא קמא, שאין כאן רק הספק מאין בא הנמצא בחורי הנמלים מכאן או מכאן, ובאופן זה מיירי דינו של הגמ"ר במעות שנמצא ואין ידוע מאין בא אם מהמעות צדקה שהיה אצלו או משאר מעות שלו, ולכן ראוי להחמיר דומיא דמתנות

והנה במה שהחליט מהרי"ט שבכה"ג דלקט אשר יש לנו ספק מאין בא מה שיש בחורי הנמלים אם מלקט או משאר שלו, אין בזה חזקת מ"ק לומר שנדון על אותן השבלים הנמצאים בחורי הנמלים שמקודם היה של בעה"ב בודאי, ואם נעשו לקט זאת הוא ספק ואין הספק שמא נעשו לקט מוציא מחזקת בעה"ב, לפי שיש לקט לפנינו ולא ידענו מאין בא, יש לעיין בזה באמת ע"פ מה שחקר השב שמעתתא (שמעתא ד' פרק ב') בהא דתשע חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה וכו' ובנמצא הלך אחר הרוב שכתבו התוס' (נדה דף י"ח ד"ה אחר הרוב) הכא איכא חזקה נגד הרוב דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת כו', ומבואר מדבריהם דכה"ג הו"ל חזקת איסור שאינו זבוח כיון שאנו מסופקים שמא נבלה היא זאת החתיכה והיא היתה בחזקת שאינו זבוח, וא"כ לפ"ז בחד בחד, אחת נבלה ואחת שחוטה שנתערבו הו"ל כל חתיכה בפני עצמה ודאי איסור משום חזקת שאינו זבוח דאיתא בכל חתיכה וחתיכה. והנה הש"ש פלפל שם בסוגיא דמנחות נבלה בטלה בשחיטה כו' יעו"ש בדבריו, אך הש"ש שם הקשה ע"ז מהא דקיי"ל בטרפה שנתערב חד בחד עם כשרה או באופן שהיה קבוע אפילו הטרפה מיעוט מהכשרה אסור מטעם כל קבוע כמחצה על מחצה, שיהיה מותר משום דנוקי החתיכה בחזקת שלא נטרפה דהא נשחטה הותרה וכיון שאנו יודעים שנשחטו בחזקת היתר עומדת, אלא ע"כ צריך לומר שכל שנתערב אפילו פירש תו לית בה משום חזקת היתר וכמו כן לית בה משום חזקת איסור, ואין אנו דנין על החתיכה בעצמותה, וזהו כסברת מהרי"ט שכתב שכל שיש לפנינו הלקט ושאין לקט אין אנו דנין בזה החזקה הקדומה רק שהספק הוא מאין בא, וא"כ יהיה דברי מהרי"ט שלא כדעת התוס' בנדה הנ"ל שמשם מוכח שגם בכה"ג יש חזקה הקדומה

אמנם באמת יש לנו ליישב דברי התוס' שלא תקשה עליהם לא מסוגיא דמנחות שהביא הש"ש שם ולא מהא דטרפה שנתערב שהביא הש"ש, והוא שבאמת זאת מסתבר ע"פ דעת ישרה שכל שנתערב חד בחד, טרפה עם כשרה או בשר שחוטה עם בשר נבלה ואח"כ נתפרדו, שאין שייך לומר על כל אחת חזקה הקדומה, כיון שידענו שיש אחד שיצא מחזקה הקדומה בודאי והספק על אותו החתיכה לכל אחת בפ"ע אם זו היא שיצא מחזקתה או לא אין כאן חזקה כי מאי חזית שזו, לא יצתה מחזקתה דילמא השניה לא יצאת מחזקתה, ואין דומה להא דשני כתי עדים המכחישים זה את זה אליבא דרב הונא, משום שכל כת אחת בפ"ע היא ולא הונח עליהם שם תערובות, משא"כ בחתיכות שכל שחל עליהם שם תערובות של שניהם הרי אין לנו דין חזקה על כל אחד בפ"ע, וכן נראה לומר ג"כ במקום שהיה שתי בהמות אחת שחוטה ואחת אין שחוטה הגם שלא היו מעורבים ולקח חתיכה אחת מן אחת מהם ואין יודע מאיזה מהם לקח, ג"כ מסתבר לומר שאין שייך לדון על החתיכה בחזקת שאינו זבוח, שהרי ידענו שאחת נשחטה, רק הספק הוא מאין נלקח חתיכה זו. אך כוונת דברי התוס' נלענ"ד לומר באופן אחר, כגון שהיו לפנינו הרבה בהמות שחוטות והרבה בהמות נבלות שלא נשחטו, וסכום השחוטות ושאינן שחוטות לא נתברר לפנינו ונמצא בהמה נתפרדה מהם ולא ידענו אם היתה שחוטה או שאין שחוטה, שבזה הספק עליה הוא אם נשחטה או לא וע"כ ראוי שנוקי אחזקתה שלא נשחטה שהרי במה שאנו מעמידים אותה בחזקת שלא נשחטה לא נשנה את הנשארים, כי הנמצאים שם השחוטות שחוטות ושאין שחוטות אינם שחוטות

ע"כ נראה לומר שכוונת התוס' לדקדק משום דהמשנה סתמה בכל גוונא גבי תשע חנויות בנמצא הלך אחר הרוב, היינו שסכום השחוטות והנבלות לא נתברר לנו שנאמר ע"ז שאם היא הנבלה הוה אחרת שחוטה וזה א"א לנו לברר ע"י החזקה, וגם זה נראה לומר אם השחוטות ושאין שחוטות המה מונחים בבירור ורק חתיכה אחת נפרדה מהם ולא ידענו אם משחוטה או משאין שחוטה, ג"כ אין שייך לומר שנוקי החתיכה בחזקת שלא נשחטה שהרי הבהמה שממנה נלקח החתיכה זו היא מבוררת אם שחוטה או שאין שחוטה רק הספק הוא עליה מאין נלקחה, אך מה שדקדקו התוס' הוא בכה"ג, כגון שנמצאת בהמה שלמה שלא נודעה אם נשחטה או לא נשחטה וגם סכום הבהמות השחוטות ושאין שחוטות אין ידוע, וא"כ הספק הוא עליה ביחוד אם היא נשחטה או לא נשחטה נעמידנה בחזקתה, רק משום שיש כאן רוב שחוטות אמרינן שבודאי היא גם כן שחוטה וע"ז כתבו התוס' שם שיש כאן חזקה נגד הרוב

וא"כ כפי מה שבארנו דברי התוס' א"כ לא קשיא עלייהו מה שהקשה עליהם הש"ש מהא דנבלה בטלה בשחוטה שהנבלה והשחוטה היו ידועים רק הבשר נתערב אח"כ, וכן מה שהקשה מסעיף ד' בסי' ק"י ברוב חנויות מוכרות בשר שחוטה ומיעוט בשר נבלה שנתערב חתיכה שלקח מאחד מהם באחרות, דהתם ג"כ החתיכה בעצמה אין בה ספק אם היא נשחטה רק הספק מאין נלקח, וכן בהא דבשר טרפה עם כשרה ג"כ אין לדון בחזקת שלא נטרפה שהרי ידענו כמה נטרפו רק הספק על החתיכה מאין באה וכמו שבארנו. אך בנ"ד בהא דחורי הנמלים בכאן נראה לענ"ד שגם שיש להסתפק אם הנמצא כאן בחורי הנמלים נלקח מן הלקט הנמצא בהשדה מ"מ על אותן השבלים בעצמותן יש בהם ספק אם נעשו לקט או לא נעשו לקט והמה כמקודם, וכי משום שיש כאן לקט צריכים גם אלו השבלים להיות ג"כ לקט, וסכום הלקט לא נתברר לנו שנאמר שאין לנו ספק בהתהוות הלקט רק הספק מאין בא לכאן, וא"כ צריכים אנו לדון על השבלים הנמצאים כאן בחורי הנמלים אם המה ג"כ נעשו לקט, וצריכים אנו להעמיד על חזקתן שלא נעשה בהם התהוות לקט וכמו שהיה קודם בחזקת בעה"ב כן המה גם עתה

, ויש להעיר ע"ז מהא דאיתא (בע"ז דף ל"ג ב') גבי גבינות בית אונייקי מפני שרוב עגלים באותה העיר נשחטים לע"ז, ופריך מאי איריא רוב אפילו מיעוט נמי דהא, ר"מ חייש למיעוטא, והקשו בתוס' שם ד"ה אי אמרת אמאי לא חשבינן לה כמיעוטא דמיעוטא משום חזקה להיתר שהיו הקיבות בחזקת היתר קודם שחיטה, ותירצו התוס' דשאני הכא דלאחר שחיטה איתרע לה חזקה דהנך קיבות העומדות לפנינו אחר שחיטה בספקת עבודה זרה קיימו כו', וביאור כוונתם צ"ל משום כיון שנמצאים שחוטות לשם עבודה זרה והספק על הקיבה מאין באה אין מעמידין אותה בחזקתה הקדומה שהיה קודם שנשחטה, הגם שאין כאן ידיעה וקצבה של העגלים הנשחטים לע"ז, וא"כ יש להעמיד אותה העגלה אשר קיבה זו נלקח ממנה בחזקתה שלא נשחטה לע"ז ולמה אמרינן שאין כאן חזקה, אלא שיש לדון בדברי התוס' ולומר שבודאי מעיקר הדין יש חזקה גם באופן זה על הקיבה זו רק מצד חומר יש לנו לחשוב כיון שנמצאים יוצאים מחזקתם. אך קצת צ"ע