באר משה (דנשבסקי) א קט

פי' הא דבני העיר רשאין לשנותה היינו ע"מ לשלם לעניים כשיהיה נצרך לזה ומשום שאצל פרנסי העיר אין שכיח פשיעה כביחיד, ואפ"ה רוב הפוסקים הראשונים לא זכרו מזה וגם יש לומר בכוונתם שסתם קופה של בני העיר אינה רק ענין הלואה שהרי לכשיחסר גובין כפי הצורך שמצטרך: **(הגה"ה והנה מצאתי עתה בדברי הראב"ד בספר תמים דעים בסי' קט"ו שכ' ולא עוד אלא שרשאין בני העיר לעשות לשנות נדבתן לכל מה שירצו לעשות מקופה שהיאלעניי העיר לתמחוי שהוא לעניי עולם וכן לכל דבר שירצו ובלבד שלא יפסידו העניים אלא לצורך השעה הוצרך לשנותן. וכן כתב עוד הראב"ד (בסי' קט"ז) אהא דירושלמי בעובדא דר"ח בר בא שהבאתי בפנים. וכתב אלא שאין הדעת מקבלת ואין השכל מורה כן שיהיו הציבור יכולים לגזול נדבתן של אלו ולתן לאלו כדי שיחסרו לאלו שנתייחדה להם בתחלה עכ"ל. אך אני תמה על הראב"ד היאך הכריע במה שאין השכל מורה כן כו' הא מ"מ איכא אמוראי ר' אילא ור' אלעזר שאין צריך להפריש אחרים תחתיהן וע"כ צריך לומר שיש טעם לדחות את הוראת השכל. ודו"ק

)** אמנם מד' הרשב"א המובא בשמ"ק ב"ב שם משמע קצת שאין הוא מפרש כן לדברי רמב"ן, אמנם עוד כתב מהרי"ק במה שהרשב"א כתב בחידושיו שמה שהתנדבו יחידים איכא למימר שלאו אדעתא דטובי העיר קמתנדבו, והביא שהרא"ש ממה שהביא ראיה להתיר שינוי לדבר הרשות מהא דעירוכין וכן הר"מ במרדכי פליגי עליו ואינהו הוו בתראי כהרשב"א עכ"ד, הנה דברי חידושי הרשב"א אין בידינו, אמנם דברי הרשב"א שבס' שמ"ק נאמר שם שיש לומר שנדבת היחיד אין בני העיר רשאין לשנותה שלא על דעתן התנדב אלא לעניים, ובאמת מש"כ שרבינו מאיר בדבריו שהובאו במרדכי חולק על הרשב"א לענין יחיד שהתנדב המעיין היטב במרדכי לפענ"ד אין שום הוכחה אם הר"מ פליג על הרשב"א, דבעובדא דהר"מ לא שינו הגבאים בגוף הענין שניתן לידם המעות לצדקה רק שיורשיו רצו שהטובת הנאה של שכירות המלמד יהיה תלוי בידם כפי רצונם, וא"כ נהי שאין יכולת בידם לשנות לצורך אחר [אם נאמר שהר"מ יסבור כהרשב"א] לענין דבר זה ודאי שי"ל שהדבר תלוי ברצון בני העיר ומי שירצו ישכורו, וע"ז הביא ראיה שכל הניתן ליד הגבאים הדבר תלוי בידם כפי רצונם, אמנם מדברי הרא"ש שפיר הוכיח מהרי"ק שגם בנדבת יחיד היכולת ביד הקהל לשנות, אמנם השמ"ק הביא עוד בדבריו דעת הר"ן מפורש שגם בנדבת יחיד הכח ביד פרנסי העיר לשנות למה שירצו

אמנם כאשר עיינתי בלשון תשובות הרשב"א המובא (בב"י בטויו"ד סי' רנ"ט) מוכח שם שגם הרשב"א דעתו לדינא דנדבת יחיד ג"כ רשאים לשנות לדברים אחרים, שכתב אהאי עובדא שאחד הקדיש שדה שיאכלו העניים הפירות אם הציבור רשאים לשנות לדברים אחרים, וע"ז השיב שאין רשות בידם ואינו דומה לרשאים בני העיר כו', דהתם בצדקה שהיא נגבית בכל יום וכל הנותן ע"ד גבאים הוא נותן כו' ואם יצטרכו יותר יחזורו ויגבו, וה"ה למי שהתנדב נר או מנורה דהתם דוקא ביש סיפק לבית הכ"נ יותר מזה, אבל בזה"ז שאין מספיקים לצרכי עניים לגמרי ואין ממלאים חסרונם, ועמד אחד והקדיש לעניים להוסיף על קצבתם אין ספק שאין הציבור רשאים לשנות, וכן הובא עוד תשובה אחרת לרשב"א שם בזה"ל ממש, הרי שהרשב"א גופא לא נתן טעם לאיסור משום נדבת יחיד רק משום שאין מספיקים לעניים די סיפוקם לגמרי והיחיד לא נתן נדבתו אל הקופה, אבל משום דהוה נדבת יחיד היו רשאים הציבור לשנות

ומעתה כמעט שלא מצינו חולק על הרשב"א בנידון דידיה לענין נדבת יחיד בזמן הזה שאין מספיקים לעניים די סיפוקם לגמרי, שהרי גם הרא"ש אם שאין הוכחה ברורה, עכ"ז מראה הדבר קצת שהטעם הא דציבור רשאים לשנות משום שכשיחסר יחזורו ויגבו, ובאמת המהרי"ק הביא בסוף התשובה הנ"ל ד' הרשב"א שהוא רק בימיהם אבל לא בזמן הזה שאין מספיקים אין לשנות, מ"מ ר"מ פליג עליו שהרי כתב על אחד שהפריש לצדקה ופסק הלכה למעשה שרשאים בני העיר לשנות, וידוע דהרשב"א והר"מ היו בזמן אחד, ע"כ דברי מהרי"ק. ואני תמה מאוד על המהרי"ק שדחה לדברי הרשב"א מד' הר"מ בהוכחה קלושה מאוד שאין כמעט שום ראיה, דאמת בעובדא דמהר"ם לא שינו הקהל כלל רק הוא הביא שלדינא רשאים בני העיר לשנות, והאי דינא הוא דין אמתי, שגם בזה"ז אפשר להיות במקום שהיה שהציבור מספיקים צרכי העניים די סיפוקם ממקום אחר וא"כ באמת מיקרי שהציבור יכולים לשנות, רק מש"כ הרשב"א שאין הציבור רשאים לשנות בזה"ז הוא מפני נזק העניים מפני שאין מספיקים להם די סיפוקם, וא"כ במקום שאין נזק לעניים מלתא דפשיטא הוא דיכולת ביד הציבור לשנות, והדרינן לדינא דגמ', ולכן בעובדא דהר"מ שרצונם של הציבור לשכור מלמד שלבם חפץ בו שאין שום נזק בזה לעצם הדבר שנתן על זה המעות מלתא דפשיטא הוא שיכולת ביד הציבור לשנות, ואין מבואר בדברי הר"מ שבזה"ז רשאין הציבור לשנות, רק הביא דינא דגמ' ודינא דירושלמי, וממילא מוכח לנידון דידיה שהציבור יכולת בידם לשכור הישר בעיניהם

וכיון שבאמת אין מוכח שחולק הר"מ על ד' הרשב"א, וחבר מצאנו לדעתו הוא דעת רבינו יונה שהובא בשיטה מקובצת לב"ב שדוקא שאין הפסד לעניים באותו שינוי שאם לא היו משנים לא היו מוסיפין על קצבתן של עניים, זאם ישנו מן הקופה לצרכי ציבור כן יחזרו ויגבו מן הציבור לצורך העניים כמנהגן לתת להם הקצבה, אבל אם גבו לצורך העניים לפי שעה כו' אין להם לשנות, ולבד זה נאמן הרשב"א בעדותו בתשובתו המובאה בב"י שכתבנו לעיל בסוף דבריו וכזה כתבו גדולי האחרונים, ובתשובה השניה כתב וכזה כ' רבותי, ומאן ספין לפלוגי עלייהו ובפרט שאין הוכחה ברורה מד' הראשונים שחולקים ע"ז

גם מש"כ מהרי"ק ז"ל שם שגם הרשב"א ז"ל יכול להיות שלא יחלוק בנידון דידיה משום דהרשב"א לא כתב כן רק במקום שגובין לתן לעניים מיד הוא דאמר הרשב"א שהוא כגוזל את העניים מפני שמיד זכו בו עניים כדפי' לעיל, אבל בנידון זה שלא זכו בו עניים עדיין עד שתגיע לידם מטעם דפרישית לעיל ודאי דראוי לומר דמודה רשב"א שביד הגזברים לשנות וכו' עכ"ד, לפי הנראה לא היה לפני מהרי"ק התשובה המובאה בב"י לעיל שכ' לענין מקדיש שדה שיתנו לעניים הפירות כל שנה ששם ג"כ אין שייך זכיה שהרי הפירות לא באו לעולם, וגם מי יודע העניים שיהיו בשנים הבאים, והוא ממש כעובדא של המהרי"ק ז"ל ואפ"ה דעת הרשב"א שאין לשנות מפני נזק העניים, גם מה שהאריך מהרי"ק בנידון דידיה דשם הוי רק גבאי וכתב משום דלדבר מצוה מותר לשנות, ואח"כ דקדק בדברי הרא"ש שכ' הטעם משום דכשיצטרכו עוד יגבו שנית, משמע דלולא זה אנן רשאים לשנות וע"ז כתב דהרא"ש שנצרך לטעם זה הוא משום ששייך הטעם לומר לפי שזוכין עבור העניים, כיון דהקופה נעשית לגבות ולחלק מיד לעניים, וכן בהא דמותר העניים לעניים התם נמי אתינן עלה מטעם שזכו עבורם, לפי שהיו עניים מיוחדים. ואני בעניי לא זכיתי להבין דבריו הקדושים ותמה אני פה קדוש איך יאמר דבר זה, שנראה מדבריו שמפרש מותר עניים לעניים ומותר שבוים לשבוים, הוא